מלך רחמן, שובה אלינו בהמון רחמיך
יום כיפור אחרי הצהרים, אני עומד מול המחזור, מתחנן לסליחתי, פתאום קולט איזה שהיא נקודת אור מתפשטת מתוך מילים 'כי אנו עמך ואתה קהלנו אנו בניך ואתה אבינו', אומר את זה לאט יותר בכדי לקלוט יותר, 'אנו צאנך ואתה רוענו', כל מרכיב וההארה שלו, עמידה אחרת מול הטוב והמטיב, 'אנו רעיתך ואתה דודנו' בזה נאמר 'חולת אהבה אני', ע"ז נאמר 'ונהרות לא ישטפוה', ממשיך ואומר 'אנו עמך ואתה מלכנו אנו מאמירך ואתה מאמירנו'.
ופתאום חושב לעצמי, כל המושגים האלו, כשנכתבו, היה להם משמעות שונה, עם ואלוהים, עם ומלך, בן ואב, רעיה ודוד, את כולם פירקנו במשך ההיסטוריה כמה שהצלחנו, התרבות האנושית מוססה אותם כמעט לגמרי. הראשון בתור היה היחס לאלוהים, מי בעולם מכיר עוד יחס של אלוהות מְיַרַאת, עבודה לפני אלוהים להקריב אליו הכל, והרבה מן החי. מלוכה, המלוכה התבטלה בהמשך עם פרוץ הדמוקרטיה, מלוכה, מושג שהיוה משמעות אדירה לכל אדם באשר הוא, בכלל מי חש היום חלק מ'עם', המוכן להקריב את עצמו כפרט למען כבוד אומתו, למען אידיאל רחב שאינו מצטמצם ברווחת גופו. אבא, אפי' את הבסיס המשפחתי פירקנו ביודעין, חינוך דור ההמשך אינו נתון עוד בידי האב, חינוך מתוך תקיפות בטַל לטובת חינוך ממלכתי רגוע, כבר אין המשפחה כבסיס עוצמתי ורקע למשמעות, נשאר לנו מזה משהו קלוש, משהו שבקושי מחזיק שמונה עשרה שנה ראשונות. על מעמד האשה אין צורך להאריך, העלנו אותה משיפחה לכמעט (בינתיים) שוַת זכויות, פירקנו (לפחות חיצונית) את התלות המובנית בין אשה לבעלה.
אז בעצם מי אמר שכל זה רלוונטי אלי? מי אמר שהבורא, אלוהי, מלכי, אבי, דודי, מסכים ליחס שאני מחשיב בדעתי כשאני אומר לפניו מושגים תלושים כאלו, האם הוא מסכים ליחס 'מלוכה' כבשעיני זה לא מחייב כ"כ? הוא מסכים ליחס 'דוד ורעיה' כשאני מחשיב יחס זה ליחס שווה זכויות? בעצם האם הקב"ה גם חתם על גזירת רבינו גרשום שלא לגרש בעל כורחה? למה שיהיה 'מחויב' לפירוק מושגים כשהם חד צדדים בלא הסכמה?
אמנם הפירוק הזה מתגלה לאורך המקרא, בתחילה בספר בראשית מתגלה יחס של בורא ונבראים, בספר שמות מתגלה יחס של אלוהים גואל עם, בויקרא מתגלה יחס של אלהים וכהניו, בבמדבר מתגלה יחס של מלך ועם (או מצביא וצבא, 'קומה ה' ויפוצו אויבך') ובספר דברים יותר מכל - אב ובניו 'בנים אתם לה' אלוקיכם'. אלא שבנביאים כבר נתגלה יחס של בעל ואשה (תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי') ושיאו בכתובים בשיר השירים. המושגים מתפרטים מזמן לזמן, אם כן אולי יש יחס קרוב יותר לפי השתנות התרבות?
או, אם אלוקים היה מתגלה היום, היה שייך לדבר אלינו במושגי מלוכה כשהמושגים איבדו משמעות? האם אנחנו יכולים לתפוס קשר ואהבה של בעל ואשה לא כפי שהיא נתפסת במושגי שפתינו? בעצם איך אפשר לדבר אלינו?
מה השתנה אצלינו ש'מגיע' לנו להתרומם למעמד אשה כמעט שוַת זכויות (כביכול) מול אלוקים גדול שמחכה ל'שובו אלי (ולא 'שובה אלינו')? אם נמשיך ונפרק מושגים נתרומם עוד? זו לא בעיה שלנו שאיבדו שפה עם הקב"ה?