נקוט כלל זה בידך (ושמרנו לדברים אחרים), שלפני הרב בעל ילקוט המאירי עמד ספר ליקוטי שושנים הנקרא ספר האשל של הרב רבי שבתי ליפשיץ מאורשיווא בעל ברית אבות
ואכן הדברים כתובים בספר הנ"ל מערכת כ אות יג ערך כפרות
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... =&pgnum=91יתכן לשער דבר חדש(?), שמקור הדבר הרי הוא בתשובת הגאונים, והובא משום ברא"ש סוף יומא (פ"ח סי' כג), ובאבודרהם.
והנה נוסח תשובת הגאונים בפסקי הרא"ש היא:
וכך רגילין כאן, אוחז שליח תרנגול ומניח ידו על ראש התרנגול ונוטלו ומניח ידו על ראש המתכפר ואומר וכו', ומחזירו עליו פעם אחרת ואומר בני אדם וכו'
אך באבודרהם איתא:
כך רגילין כאן, אוחז שליח ציבור התרנגול ומניח ידו על ראשו ונוטלו ומניח על ראש המתכפר ואומר וכו', ומחזירו עליו פעם אחרת ואומרים בני אדם וכו'
יש כמה שינויי נוסח, הראשון שלנוסח הרא"ש האחוז הוא שליח שמתמנה בפה כרגע, ולפי נוסח האבודרהם זה שייך לשליח ציבור הקבוע, להרא"ש אין מניחים התרנגול על ראש האדם רק ידו של השליח נע מראש התרנגול לראש האדם, ולאבודרהם משמע שאחר שניח ידו על ראש התרנגול נוטל את התרנגול ומניחו על ראש האדם (אין הכרח אם מסיר מקודם היד מעל ראש התרנגול, או שנשאר ידו האחת על התרנגול ונוטל כולו בידו השניה).
אך יתירה מזו, שבנוסח הרא"ש איתא הכל בלשון יחיד (חוץ מ"כך רגילין כאן" כמובן), משא"כ בנוסח האבודרהם משתנה הנוסח לפני אמירת בני אדם מלשון יחיד (ואומר) ללשון רבים (ואומרים)
אשר על כן יתכן ששיעור הדברים לפי נוסח האבודרהם כך הוא, השליח ציבור עושה בשביל כאו"א את סדר הכפרות, וכל הדברים עושה ואומר הש"צ, אך פסוקים יושבי חושך וגו' "אומרים בני האדם" בעצמם.
זה שעומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב (ירושלמי מגילה פ"ג ה"ח, מסכת סופרים פי"ב ה"ב)