המצאה מחודדת בדין טבילה בערב יוה"כ

[איש_ספר]

המצאה זו ידועה בשם ר"מ שטרנבוך מתוך ספרו מועדים וזמנים, הוא כותב זאת בשם גאון אחד ולא נוקב בשמו. (אאל"ט). אכן זהו המקור.

[בתוך הגולה]

בתשבצוע"ז ח"א נה הביא כעי"ז. ולשונו מורה ששמע זאת מפי אותו גאון. http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?10 ... S&page=119
עתה יבאו חכמי התולדה ויאמרו לנו אם רא"מ לפידות ור"מ שטרנבוך היו בעולם אחד.

[תוך כדי דיבור]

במחי', בימינו לא צריך בשביל זה חכמי התולדה. בכל אופן, יש עשרים שנה בין פטירת זה ללידת זה.

[מור]

במחי', בימינו לא צריך בשביל זה חכמי התולדה. בכל אופן, יש עשרים שנה בין פטירת זה ללידת זה.

בפרט בדור הגוגל: אכן, כדבריך, זה נולד ב1926, בעוד זה נפטר ב1906.

לשם ההגינות, אביא כאן את הצילום מדברי הגרמ"ש שליט"א. אף אם יש טיפ-טיפה משמעות שהוא שמע ממנו ("העיר לנו"), מ"מ ודאי דאיכא במשמעות ג"כ "שקיבלנו משמו" וכן ע"ז הדרך.

2010-09-20_230442.jpg (47.55 KiB) נצפה 6799 פעמים

[שומר מסורת]

לכבוד איש ספר, אני אסיר תודה לך, - בדיוק בערב יום כיפור כתבתי מאמר על כל הנושא, ותוך כדי הד' מצאתי את ד' הגרמ"ש שליט"א, [סתם דא"ג איך הגעת לזה - החיפוש בזה לא תקין!]
ע"כ ציפרתי פה בעבור זה את מאמרי בנושא, [זה נפ"מ בעיקר לטבילת נדה - ראה בסוף המאמר].

[אליהוא]

יש פתרון פשוט שיוציא אצבעו מחוץ למקוה כך שהמים ינטפו החוצה ואז לכו"ע יצא מהמקוה.
עוד שמעתי פעם שיכול לכון כונה הפכית לא לצאת ידי טבילה ושוב לכון לצאת ושוב לכון שלא לצאת.
אך זה אולי תלוי בכס"מ הידוע ואכמ"ל.

[איש_ספר]

שומר מסורת. תודה רבה.
אליהוא. אם לא ינגב אצבעו לגמרי, לא הועיל.
לא נראה ששיך כונה על טבילה שאין בה שום חלות. הרי נטהר בטבילה ראשונה והשאר אינו אלא למנהג ומה שייך כונה הפכית? לכל היותר יכול לכון על הטבילה הראשונה, אבל לא על השניה והלאה.

[שומר מסורת]

אינו אלא למנהג .

לו היית קורא את מאמרי לא בטוח שהיית כותב זאת.

[אליהוא]

במחילה, כמדומה שלא הבין מר את דברי. ואולי קיצרתי מדי.
גוד אחית וגוד אסיק במקוה אומרים רק כשסופו לירד כמ"ש הראשונים בכ"מ ולכן כשמוציא את אצבעו מחוץ למקוה שהמים יזובו חוצה לא אמרינן גוד. [יתכן גם שאפילו פוסל את המקוה באותו שעה מדין זוחלין לאיזה דעה ואכמ"ל].
גם על ענין הכונה לא דיברתי על כונה במצות אלא על כונה למעשה טבילה לדעת רב והוספתי גם כונה הפכית להחולקים [עי' עונג יו"ט], ובל"ז לא חשיב מעשה טבילה להרבה אחרונים, ומה שיש לחלק בטבילה כעי"ז הוא פשוט ובאמת קשה לדון בדבר כזה שאין לו הגדרה הלכתית.

[תוך כדי דיבור]

אין זה עניין לגוד אחית ואסיק, אלא לטופח על מנת להטפיח שאינו חיבור לעניין מקוואות, כמבואר בדין שניים שטבלו זה אחר זה (ולכן אפילו אם סוף המים לזוב פנימה, אינו חיבור. עי' יו"ד סי' ר"א סעיף ס"ב-ס"ג וש"ך שם, וראה בערוה"ש סעיף קצ"ה, שאפילו הוציא ראשו אין המים מצטרפים למ' סאה. אבל באמת להסיק מכל זה לעניין מעשה טבילה, אין בזה דבר ברור).

נ.ב. לומר שאולי ע"י תנועת האדם הטובל והוצאת איבריו וכדומה ייפסל בינתיים המקוה מדין זוחלין, הרי זה מרפס איגרא (ועי' בערוה"ש סעיף קפ"ה ע"פ הש"ך).

[אליהוא]

תכ"ד. דבריך הם טעות גמורה. עי' חגיגה י"ט בכל הסוגיה. ולקושיתך אמאי אין כאן טופח רגיל כבר עמדו בזה התוס' שם וביבמות וגיטין ותירצו או משום דקטפרס אינו חיבור או גם אי קטפרס בעלמא חיבור הכא לא מהני, [לענ"ד משום דעדין עירוב אין כאן עי' חי' רבינו חיים הלוי הל' טומאת אוכלין ואכמ"ל]. וע"ע בדברי רא"מ שהובאו בתחילת האשכול.

[תוך כדי דיבור]

לא ביאר מר איזה מדברי הם "טעות גמורה", האם מה שכתבתי בסוף גבי זוחלין, או באמצע שאפילו אם סוף המים לזוב מהאדם פנימה אינו חיבור (כמבואר בפוסקים). ומן המקור שציינת מסתבר שכוונתך לרישא שדין המים שע"ג האדם אינו עניין לגוד אחית וכו'. והנה מחמת החג אין בידי פנאי לעיין שוב בסוגיה (ואפשר שכשאעיין אמצא שצדקת, וכדרשינן "בחפזי - כל האדם כוזב"), אבל הלא אני כתבתי הטעם דרבנן (כמו שנלמד מגיטין ט"ז ע"א. ועב"י), ואתה דנת בטעם דר' יהודה.

[אליהוא]

לא ידענא מאי קאמר, דלרבנן ודאי לא שייך כ"ז, וכל הקושיא דאמנם אנן מחמרינן כרבנן אך יש לחוש לדעת ר' יהודה [והרבה ראשו' פסקו כוותיה], ולשיטתו לא יחשב אלא טבילה אחת ובזה עסקינן.
לענין הזוחלין, דייקתי בלשוני לאיזה דעה, והן אמת דהש"ך שם כתב לא כן אבל הוא סותר את דבריו וכמדומה שגם בתשו' ריב"ש ותשב"ץ מבואר שלא כדבריו, ואין כאן המקום להאריך בכל זה.