לייטנר כתב:איש_ספר כתב:ובלקט יושר מביא משם רבו תרומה"ד דכל עשי"ת מקרי ריש שתא! ואולי הרב גאולה בקרוב שזכה להתעסק בקדשים, יוכל להוסיף בענין זה.
כבר כתב על כך בהרחבה בן נון במאמרו בספר 'בראש השנה יכתבון'.
----------------
לפלא שלא ציין את הרמבן בדברים טו א-ב, שכותב
שסוכות הוא ראש השנה!
וז"ל שם:
...[ויתכן לומר כי
הכתוב מונה תחלת שנה מחג הסוכות כמו שאמר: וחג האסיף תקופת השנה (שמות ל״ד:כ״ב), ואמר: וחג האסיף בצאת השנה (שמות כ״ג:ט״ז). אם כן, יהיה: מקץ שבע שנים – בסוף וחוץ ממנו בסמוך".
ולתקופת השנה רשי בשמות לד,כב.אומר שהוא בחזרת השנה,"
בתחילת השנה הבאה".
ולא כדברי י,ב,נ שם שלתקופת זה
סוף השנה.--------------------------
איש_ספר כתב:מציאה יפה מאד.
בגמרא הוריות וכריתות, יהא רגיל אינש למיחזי/למיכל בריש שתא,
ומצינו בחז"ל בכמה מקומות לשון 'יומא קמא דריש שתא', והוא לשון כפולה, ואולי 'ריש שתא' הוא ראש השנה לשני ימיו ויומא קמא הוא יום ראשון של ר"ה.
ובאם אין קשר לדין -
קשה שאחד הסימנים הוא ראש כבש זכר לאילו של יצחק ולהזכיר זכות העקידה.
---------------------------
אברהם כתב:כתבו התוס' בע"ז ה,ב דבראש השנה מפני שהוא תחילת שנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה, וכמה עניינים עושים בו לסימן יפה כדאמר במס' הוריות וכריתות, עכ"ל. ...
ואולי משו"ה נהיגי לאכול הסימנים בלילה דוקא ולא ביום, כיון שאז הוא ההתחלה.
"סימן יפה" - בלבד- למיעוט.
אבל לרמבן יש משמעות חזקה לסימן שכן כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. וכדבריו בבראשית (יב,ו) ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל הדמיון,תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים וכו.ולכן נצטוו הנביאים לעשות סימנים וכ"ו.
דהיינו שיש בכוח הסימנים הטובים לגרום שיצאו מכוח לפועל כל הגזירות הטובות.
וכבר העיר ע"כ המשנה ברורה :רק יהיה שמח בליבו,ובטוח בה'
עם התשובה ומעשים טובים.
----------------------------
.-
עושה חדשות כתב:הראבי"ה (סי' תקמז לגבי איסור ניחוש) מביא מהגאונים שהסימן של אכילת דבש הוא "כדי שיהיה השנה הבאה עלינו שמינה ומתוקה וכן אומר בעזרא לכו אכלו משמנים". ומבואר דעכ"פ הסימנים של המתיקות זהו מהטעם המפורש שם "כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם".
רבות דיברו בכך
ומן העניין להזכיר דברי הר"ן על מעשה אליעזר ורבקה "שהנחש שאסרה תורה הוא התולה את דבריו בסימן שאין הסברא נותנת שיהיה בהם גורם תועלת לדבר או נזק".
וכאן אינו מסתמך על אכילתו שהיא שתשפיע \תשנה, אלא שתביא להוצאה לפועל את הטוב שנגזר מבלעדי הסימן.
וככמו"כ -אין כאן תלות לדבר כישוף מאגי שנסתר מהשכל.
ובכלל- אינו מתנה פעולה כלשהיא באם יאכל הסימנים או לא.
וכנל לכל דעה יש במפרשים גם את הפכו ורבו הדברים.
ולסיום נציין רק ש- א. השו"ע מקדיש
"סימן" שלם למנהגי האכילה של ראש השנה. בתקפג.
ב. בטור לא צויין מתי יש לאכלם, אם ביום/בלילה ומה מספר הפעמים. וגם לא בשו"ע. אבל-
הוא כן מצויין
בכותרת של הסימן תקפג בשו"ע נכתב: דברים שנוהגים לאכל
בליל ר"ה.
וכאן עולה הוויכוח באם כותרות הסימנים הם מעשי הב"י או אחרים.
ג. לגירסת הטור בגמרא בכריתות והוריות היה כתוב למיכל בריש שתא
אתרוגא,קרי וכל הקרכס"ת..
וכתב הב"י : ליתא בגמרא בנוסחי דידן. ובד"כ הושמט מהסימנים.
ד.מזרח ומערב .
תפוח בדבש,או דבש בתפוח . ולמה? שכן רק בתשובות
הגאונים מוזכר לראשונה "
שתיית דבש."
ומואחר יותר במחזור
ויטרי כתוב שבצרפת נהגו לאכול
תפוחים [אדומים] .
ואח"כ ב
מהרי"ל - כבר כתב שנהגו לאכול
"תפוח בדבש". וממנו- בהמשך- הגיעו לטבול החלה בדבש- כפי שהוזכרו בלקט יושר ובלבוש.
ה משלוח מנות בר"ה- זה לא 'פורים' נכון. אבל -
. .כך הכתב הפרי חדש או"ח תקפא "אני נוהג לשלוח לעניים בער"ה , ככתוב בנחמיה ח, "לכו איכלו...ושלחו מנות לאין נכון לו.."
וכך נהג חכם ספרדי שהביא לאמרי אמת "משלוח מנות "לר"ה ,ולתמיהת הסובבים אמר הרבי לחסידיו "שהנל מקיים בפועל את הוראת המרא דאתרא הפרי חדש שכיהן כרבה של ירושלים [ גנוט].
ו.אתרוג= תפוח.
ושוב מצאתי בפורום במה שהביא "דורש טוב לעמו" שבעצם בעבר השם תפוח היה כינוי לאתרוג- כמוזכר לעיל שראוי לאכלו בר"ה . ולכן בחול שלא היו אתרוגים נפוצים אכלו במקום כך תפוח.
וקישר זאת עם ריח התפוחים שהריח יצחק בברכות שהתרחש בראש השנה !
ועיינו בפירוט על כך בתגובה שלו שם בקישור
viewtopic.php?t=23642