פורום אוצר החכמה

יואל ב יא: "וַיְיָ נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ, כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ, כִּי גָדוֹל יוֹם יְיָ וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ".
וכתב חד מקמאי:

"ויי נתן קולו". אמרינן (פסיקתא דר"כ, כד ג, עמ' 351; ראש השנה טז ע"ב): בראש השנה נפתחים ג' ספרים. של רשעים - זה "חילו", חולין המחוללין; "מחנהו" - בינוניים; "עצום עושה דברו" - אלו הצדיקים שדומים למלאכים . "חילו", הם חולין, כדאמרינן: "ברך יי חילו" (דברים לג יא), אפילו חללין; "פועל ידיו תרצה" (שם), אפילו חולין שלהם; "מחניהו" - אלו בינונים, הם מחניהו, לפי שהם תלויין ועומדין; "כי עצום עושה דברו" - אלו צדיקים גמורים, כמלאכים שכתוב בהם: "עושה דבריו".

לא הבנתי בדיוק את הסברו מדוע משום שהבינונים 'תלויים ועומדים' הם נקראו 'מחנהו'.
אולי כוונתו, כי מפני שעדיין לא הוכרע דין הבינונים הם נזהרים יותר במצוות, ויאה להם הכינוי 'מחנהו', מחנהו של הקב"ה.
נראה לכם? יש למישהו הסבר אחר?

פיסקתא (מהד' באבער) בכתב יד פארמא: כי רב מחנהו כתוב אלו המלאכים שמלמדים זכות חובה על ישראל.

אני יודע. המקור הוא בתנחומא, וישלח, ב. עיי"ש.
ואיני מבקש מקור לפיסקה המצוטטת, אלא פשוט הסבר.

(ואגב, מאין הצילום שהבאת?)

יתכן כי לשון מחנה שייך על דבר שאינו קבוע.

רעיון יפה.
אך מניין לך הסבר כזה ל'מחנה'?

אולי
צדיקים יצר טוב שופטן, ואינם הולכים בדרל ליבם אלא תמיד בוחרים בטוב
רשעים יצה"ר שופטן ואין ליבם ברשותם
בינוניים זה וזה - והם חונים בין שניהם

כאן תמצא ביאור, אבל כמדומה שונה משל אותו קדמון, שעיקר הלימוד מ"כי רב מאד" שהם רוב ישראל שהם בינונים:

אם לקרוא רק את מה שכתוב בלי להעמיס מה שאיננו נ"ל שכוונתו שמאחר שנרמזו כבר הצדיקים ורשעים נשאר לכינוי השלישי מחנהו רק את הבינוניים שהם באמצע בין הצדיקים והרשעים.
כמובן זה קצת משנה ממילא מי בעל הפירוש.
(בקיצור הפרשן לא הבין משמעות מיוחדת בין המחנה לבינוני אבל ידוע כבר ממילא שלפי הדרש הכוונה במחנה לבינוני.)

יתכן שזה תלוי במה שדרשו במדרש רבה פרשת אחרי, אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ, אם תחנה עלי מחנה של ס"מ המקטרג לא יירא לבי.
ולפי זה, הבינונים נקראים מחנהו, משום שהם תלויים ועומדים, ר"ל וכיון שכך יש עליהם מחנות מקטרגים בזמן חתימת הדין (ודווקא בזמן שבין אורי לישעי).
(ולפי זה דברי הפסיקתא שהביא הרב חיס, מתקשרים עם הנ"ל)