האם הקב"ה רווה נחת ממתפללי הנץ בימים נוראים

[אוצר החכמה]

וכשאמרת "ואת מוספי יום הזכרון הזה (ר"ה ור"ח!) נעשה ונקריב לפניך" וכו', מה כיוונת?

וכשאמרתי יום הזכרון הזה התכוונתי שזה שמו של היום אחרי שתקנו כך רבנן.

ופיוטים כגון ונתנה תוקף אני מבין שבכלל לא אמרת.

[החושב]

החושב התעלם מהטענה המרכזית שעלתה כאן.
שאין סברא שחז"ל תיקנו להגיד תפילות ולא להתכוון לפירוש המילים האמיתי אלא לשחק בכאילו.
מי שזה נראה לו - שישמח בחלקו. לי קשה לקבל רעיון כזה.

אז אולי פספסתי משהו.
אם זו הטענה המרכזית, אז מה תעשה עם כל יום טוב שני ועם יום א' של ראש חודש. הרי כיון דאידנא ידעינן בקביעא דירחא - בודאי שאין זה לא ראש חודש ולא יום טוב, ואיך אומרים 'ביום ראש החודש הזה', 'ביום חג המצות הזה'?
אני מבין שכיון שהדבר נעשה לצורך, אין בעיה בנוסח התפילה.

אכן כל יום טוב שני הוא יום טוב מעין היום הראשון מדרבנן. וגם ר"ה הוא כן. ומה שקורה ביום הראשון קורה ביום השני. איך זה עובד? אילו לא אמרו לנו הייתי אומר שאיני יודע אבל זה עובד. ואם מסביר הזהר דינא קשיא ודינא רפיא והביאור בזה כמו שהוזכר בשם האריז"ל אז למה לא לקבל את דברי חז"ל וביאורי רבותינו בזה. מה מסובך בעניין.

אתה מתכוון של' תשרי זה באמת ראש חודש?
אם כן, אני מניח תסכים שזה לא ממש ראש חודש כפשוטו, אלא בחינה מסוימת של ראש חודש. ואכן, לפי זה גם יום ב' של ראש השנה זה בחינה מסוימת של יום הזיכרון. ההבדל בין 'בחינות' לעניינים המפורשים בתורה ברור.

מסביר הזהר דינא קשיא ודינא רפיא והביאור בזה כמו שהוזכר בשם האריז"ל אז למה לא לקבל את דברי חז"ל וביאורי רבותינו בזה. מה מסובך בעניין.

איפה ראית שמישהו לא מקבל את זה? אמרו רק שאינו נכון להשוות את זה ליום א' המפורש בתורה. באמת שגם אני לא מבין מה מסובך כאן ולמה צריך להתווכח.

ודרך אגב, לגבי עיקר דבריך, שיום טוב שני של גלויות יש לו את אותו העניין של עיצומו של יום (או איך שתקרא לזה) מכח תקנת חז"ל, נראה שיש להוכיח לא כך: הרי רואים שחז"ל נתנו לזה גדר ספק. ומניחים עירוב תבשילין ביום ב' אם תנאי 'אם היום חול... ואם היום יום טוב'.

[שש ושמח]

וכשאמרת "ואת מוספי יום הזכרון הזה (ר"ה ור"ח!) נעשה ונקריב לפניך" וכו', מה כיוונת?

וכשאמרתי יום הזכרון הזה התכוונתי שזה שמו של היום אחרי שתקנו כך רבנן.

ופיוטים כגון ונתנה תוקף אני מבין שבכלל לא אמרת.

א. משהו מותר לעשות בשביל הזוהר ...
ב. ענין ונתנה תוקף שייך גם לעשי"ת.

[מיכאל1]

עדיין לא הוזכרה מחלוקת רש"י ותוס' מנחות ק,ב מאיזה יום של ר"ה מתחילים למנות את ימי תשרי, בזמן המקדש כשהיו ב' ימים.

האם נחלקו גם מתי הוא דינו של האדם?

[תם מה הוא אומר]

לא קראתי את כל הנאמר לעיל,
אבל נדמה לי שמובא על "מנהג ירושלים" להחמיר,
אמרתי היום לידיד, כי ביום ר"ה שעניינו הוא "מלכויות", יש ענין להקדים ולקבל עומ"ש בזמן המוקדם וה"לכתחילה" יותר, היינו ותיקין.
לפ"ז אפשר שמספיק רק שיאמר ק"ש בנה"ח (למקומות שהמנין מתחיל מעט מאוחר יותר).
אבל באנו בזה למחלוקת הפוסקים, שהרי עי"ז ברכות ק"ש שמברך אינם לצורך ק"ש, כי כבר יי"ח.
בתשובות והנהגות מאריך בפרט זה (לגבי כל השנה), אם ראוי בכה"ג לעשות תנאי או לא.
וצ"ע למעשה.

[שמר]

האם הקב"ה רווה נחת ממתפללי הנץ בימים נוראים

כן.

[ההוא גברא]

מציאה גדולה: כבר היעב"ץ כתב נגד ותיקין! ולא ביום כפור בלבד, אלא בכל השבתות. (אבל יש לחלק בינם לבינינו כמו שתראו, ודוק)

מור וקציעה סימן נח
ותדע ותשכיל ממוצא דבר שלא מצאנו ידינו ורגלינו בבה"כ שנהגו להשכים ביום הקדוש ביוה"כ ולהתחיל התפלה תכף בעמוד השחר, באופן שלא עברה שעה לכל היותר וכבר הגיע ש"ץ לק"ש, והרי לכל הפחות שעה גמורה יש מעמוד השחר עד התחלת הנץ חמה, ולמג"א לא סגי עד דסמיך גאולה לתפלה בסוף הנה"ח שהיא יותר משתי שעות אחר עמוד השחר, ומדוע נהיה נמהרים ונחפזים ביום הרצון הלז, שלא לדקדק בקריאת ק"ש בעונתה המיוחד, בודאי אין אני קורא בזה זריזין מקדימין למצות אלא בכלל יש זריז ונפסד הוא,
וכ"ש שיש להפלא מאלו מתחסדים במדינה זו שעושין השכמה בכל ש"ק וקורין אותה תפלת וותיקין, שחוטפין ק"ש ותפלה באפלה כאורה (בימות החורף) ימששו, חושך ולא אור נגה עליהם, בחשכה יתהלכו דלא כמר ודלא כמר, לא יצאו י"ח כלל, אינה אלא יוהרא ורוח יתירא (ועיין מ"ש מהרי"ל משם הר"ש רבו. ולר"ת לית הלכתא אפילו כוותיקין), והנהו דרדקי או עתיקי דלא דייקי תלו בוקי סריקי בוותיקי. ואף על גב דחזינן לרבנן קשישי דהוו עבדי הכי, אינהו הוו דייקי טפי וידעי ובקיאי טובא לכווני שעתא כהוגן, שכל מעשיהם לשם שמים, אבל לא כל הרוצה לטול את השם יטול. ותמה אני אם לא יצא שכרם בהפסדם, בשתים רעות הנה קוראותם, מתוך שבהולים ונחפזים להשליך משא התפלה, הייטב בעיני ה', בזה ג"כ הפסידו השעה הראויה לתפלה בעת רצון לה' ליראי ה' ולחושבי שמו, ומשם יצאו ופנו לאכילה ושתיה ודברי בטלה, בשעה שהצבור מתפללין, ומראים עצמם פרושים כשפורשים מדרכי צבור. בודאי ראוי למחות בידם מי שספוק בידו וכחו יפה, האידנא דלא אכשור דרי וגברה אגרופה של חנופה.

[עזריאל ברגר]

מציאה גדולה: כבר היעב"ץ כתב נגד ותיקין! ולא ביום כפור בלבד, אלא בכל השבתות. (אבל יש לחלק בינם לבינינו כמו שתראו, ודוק).

הוא לא מדבר על "ותיקין" שלנו, אלא על מנייני "תרח".