כולם אומרים כך. אבל י"א אחרת.
א.
בכסה ליום חגינו = כשהירח מכוסה . אך זה הדרש. ומה הפשט ?
מילה זו היא יחידאית בתנך בכתיב זה: תהילים פא, ד': תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
ורוב המפרשים מציינים שפירושו יום"המיועד\ מזומן,.
ומסתמכים על הכתוב השני מן התנ"ך: "לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ" (משלי ז, כ).
שהרי בתנך הוא מופיע פעמיים [בכתיב שונה], בא' וגם בה'.
תהלים פא ד: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו"
משלי ז כ: "צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו".
ברשי וברשבם. באב'ע וברדק. במצודות ואחרים -
בכסה – יום מועד קבוע לכך וכן ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז׳:כ׳), למועד הקבוע.
..שמלת כסא – כמו זמן קבוע או מועד ידוע, וככה: ליום הכסא יבוא ביתו (משלי ז׳:כ׳).
ב.
ולמאירי מלשון מניין -
.. או הוא מלשון תכוסו על השה (שמות יב, ד), ור״ל באותו חודש שהוא חשבון לחג הסוכות שהוא נקרא חג סתם. ליום חגנו הוא ראש השנה.
ולספורנו =כיסא.
..׳תקעו שופר׳ באותו ראש ׳חודש׳ שהוא כסא - יום כסא דין..
ל ר"י ג'אנח כסה, כסא- שונים.
בערך כסה..מבחינה לשונית מסמיכה ר"י ג'אנח בס' השרשים אל 'כסס' – היום הידוע.
ובערך 'כסא' כתב: עניינו דומה למה שאומר(ים הערבים) כס אלשהר , כלומר לסוף {החדש} .. ויהיה עניין 'ליום הכסא יבוא ביתו' – ביום האחרון מן החדש.
ג.
ארשת.
יחידאית בתנך :תהילים כא, ג
תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃.
ארשת שפתינו = הדברים שבפינו.
אבל אנו אומרים גם "ארשת פניו...
והם זהים. כי ארשת מובנו "מבע". מבע פניו או מבע שפתיו.
ד.
היום הרת עולם ..
יחידאי בתנך [יש עוד פעם "עַל־בִּקְעָם֙ הָר֣וֹת"] ירמיהו כ, יז
אֲשֶׁ֥ר לֹא־מוֹתְתַ֖נִי מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי־לִ֤י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָ֖הֿ הֲרַ֥ת עוֹלָֽם׃
ובפירוש הפסוק לדעת כל המפרשים הוא מלשון הריון ולידה . ולכן גם בתפילה
פירשוהו כלידה\ בריאת העולם \ האדם.
וגם לרוקח הוא מלשון בריאה אבל במובן שונה. -שע"י התקיעות מתמלא כל העולם ברחמים, וכאילו נבראו עתה .
אבל במפרשים על הסידור נמצא פירושים נוספים למילה "הרת":
בפרדס לרשי מסתמך על התרגום ש- הרת = דין. שכן ריב ומדון תרגומו הרת.
ולר' שמשון מגרמיזא הוא מלשון 'רתת' שהעולם רותת מאימת הדין.
ה. איזה יום?
וַעֲקדַת יִצְחָק לְזַרְעו 'הַּיֹום' בְרַחֲמִים תִזְכֹּר.
איזה יום ?
היום בראש השנה, כך משתמע ומפורסם. אולם בחזל ישנם 3 תאריכים לתאריך בו התרחש האירוע:
1) ראש השנה .2) יום כיפור.3) בחג הפסח.
ו.
עלינו - כסיום התפילה.
כבר מזמן שרבים דשו בתפילת- עלינו לשבח שבתפילותינו והעלו שראשיתו ועיקרו נועד לשמש כפתיחה לסדר מלכויות של ראש השנה, היינו שהתפילה בבסיסה חוברה על ידי יהושע, אך נערכה והוסדרה בתפילה על ידי רב, מסדר סדר מלכויות זכרונות ושופרות.
ובסידורי הראשונים, בסידור רע'ג ורס'ג רמבם -
'עלינו' נמצא רק בתפילת ראש השנה ולא בסיומי התפילות.. רק ממחזור ויטרי והלאה מוצאים אנו איזכורים לאמירתו בסיום התפילה ,וביתר תוקף פשט והתקבל עם מנהג האר"י לומר את "עלינו לשבח" לאחר כל תפילה. אולם השו"ע אינו מזכיר זאת.
ז.
יעלה ויבוא.
עצם חיוב האזכרה של עניין היום בתפילות וברכה"מ היא בחזל. בתוספתא, ובשבת .."ימים שיש בהם קורבן, כגון ר"ח וחו"מ ערבית ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע ..
וברש"י שם ביאר :
לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות היום".
ולכן מיקומה של יעלה ויבוא נקבע ב "והשב את העבודה לדביר ביתך". ובחגים בתפלת מוסף בקשה זו של יעלה ויבוא היא בברכה המרכזית המדברת על : "מִזְבֵּחַ חָדָשׁ בְּצִיּוֹן תָּכִין, וְעוֹלַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַעֲלֶה עָלָיו, וּשְׂעִירֵי עִזִּים נַעֲשֶׂה בְרָצוֹן, וּבַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ".
הקושי שבנוסח -
על פניו אין 'ביעלה ויבוא' את הזכרת "מעין המאורע" . והוא אינו כולל דבר מעניין הקרבנות והחצוצרות וכדומה , אלא ענינו בקשה שזיכרוננו, זיכרון אבותינו, זיכרון המשיח והעיר ירושלים יעלו לפני ה' ביום זה;
ורק בעקיפין יש בבקשה זו קשר לעבודת בית המקדש . "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם". שהרי עבודות אלו שנעשו' לזיכרון' היו רק במקדש.
ח.
דעה חריגה.
ריבוי כינויי הזכרונות בצורות שונות ביעלה ויבוא אומרת דרשני. וכבר ניתנו הסברים שונים למהות כל אזכרה ואזכרה ומשמעותה . ועדיין הריבוי בהם בולט ונראה מכוון.
אבל מכוון למה ?
ולכן י"א שמקורו של נוסח 'יעלה ויבוא' ניתקן ובא להשלים את ברכת ה"זיכרונות" שבמוסף של ראש השנה, ביום הזיכרון. וקרובים לכך הם דבריו של ר' פלטוי גאון המובאים בס' המנהיג : "ויש שאין אומרים אותו (=יעלה ויבוא) אלא במוסף בזיכרונות";.
ורק בהמשך 'נוסח זה' של הזכרת 'מעין המאורע' נקבע גם לשאר ימי ר"ח והחגים.
אולם כלעיל - דעה זו לא נתקבלה.
ועדיין מנהג זה לומר "יעלה ויבוא" במוסף של ר"ה נהוג עד היום בנוסח ספרד, ואולי יש בהם סיבה\קשר לדברי ר' פלטוי גאון הנ'ל.
לגבי הזכרת יעלה יבוא במוספים בכלל מתי\ והיכן - כבר רבו הדיונים בכך גם בפורום כאן בעבר.
ט.
ובנוסח 'יעלה ויבוא' -
הרי לפנינו נוסחאות שונות המובאים גם בסידור אוצר התפילות..בתקון תפלה:
אמנם יש בהם שינויים. אך עיקרי הדברים זהים.
ולכאורה - אין אפילו באחד מהם במפורש את עניין- המקדש, המזבח, הקרבנות או החצוצרות שהם כדי להצדיק את שיבוצו ב'עבודה'. אלא במרומז ובעקיפין כדלעיל.
..ר' עמרם - יעלה ויבוא ..' זכרונינו וזכרון אבותינו וזכרון ירושלים עירך וזכרון משיח בן דוד עבדך וזכרון כל עמך ישראל לפניך לפליטה לטובה לחן לחסד ולרחמים ביום וגו' לרחם בו עלינו ולהושיענו זכרנו וגו' לחיים בדבר ישועה וגו' והושיענו כי אל מלך חנון ורחום אתה .
ונוסח מחזור ויטרי יעלה ויבא.. לחן לחסד לרחמים ולשלום וגו' לחיים טובים בדבר ישועה ורחמים חוס וחננו וחמול ורחם עלינו והושיענו ומלטנו מכל צרה ויגון כי אל מלך וגו'