- מוולוזין - סליחות - ערוהש.JPG (175.4 KiB) נצפה 426 פעמים
צאנזער כתב:צופה_ומביט כתב:כללו של דבר:
הכל לפי המציאות ולפי מאי דאפשר.
אילו היינו חיים באורחות החיים של פעם יכולנו גם בזה לנהוג כמו פעם.
מי שיכול - אשריו, ובלבד שלא יזיק לו במקו"א. ומי שלא יכול - עושה מה שכן יכול.
דברי טעם משכנעים ומתקבלים.
לאחר הכרת (שינוי) המציאות נשאלת השאלה מה עדיף: להשכים לסליחות בשבע בבוקר (במקום שחרית רגילה בשבע וחצי) או לומר סליחות באישון ליל לאחר חצות, לפני המפיל?
ויעבור ה' על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם
צאנזער כתב:צופה_ומביט כתב:כללו של דבר:
הכל לפי המציאות ולפי מאי דאפשר.
אילו היינו חיים באורחות החיים של פעם יכולנו גם בזה לנהוג כמו פעם.
מי שיכול - אשריו, ובלבד שלא יזיק לו במקו"א. ומי שלא יכול - עושה מה שכן יכול.
דברי טעם משכנעים ומתקבלים.
לאחר הכרת (שינוי) המציאות נשאלת השאלה מה עדיף: להשכים לסליחות בשבע בבוקר (במקום שחרית רגילה בשבע וחצי) או לומר סליחות באישון ליל לאחר חצות, לפני המפיל?
צאנזער כתב:אם נכונה הידיעה שבעבר היו אומרים סליחות בתוך תפילת העמידה, וברבות הימים והסליחות נדחתה האמירה (לפני התפילה בימי הסליחות ואחרי התפילה בימי התעניות), אם כן יש להצמיד את הסליחות לתפילה.
צופה_ומביט כתב:צאנזער כתב:אם נכונה הידיעה שבעבר היו אומרים סליחות בתוך תפילת העמידה, וברבות הימים והסליחות נדחתה האמירה (לפני התפילה בימי הסליחות ואחרי התפילה בימי התעניות), אם כן יש להצמיד את הסליחות לתפילה.
מתי הוא אותו "בעבר"?
כי הגאונים כותבים על השכמה לסליחות באשמורת. וכך המנהג הפשוט המובא ברמב"ם. ובטור.
יש להבחין באופן חד בין תופעות ליטורגיות שונות המכונות – לעתים בטעות – סליחות. בתקופת הגאונים בבבל ניכרים שני מעמדים מובחנים: האחד יסודו בשילוב פיוטים בתוך חזרת הש"ץ ביום הכיפורים ובתעניות; ביום הכיפורים – בברכת קדושת היום, וביתר התעניות (כולל תשעה באב) – בברכת 'סלח לנו'. בין פיוט לחברו אמר הציבור כולו את פסוקי שלוש עשרה מידות הרחמים (שמ' לד 7-5), כולל קטע פתיחה ('אל מלך יושב על כיסא רחמים' או חלק מפתיחה זו, למן 'אל הוֹרֵתָנוּ'). הפיוטים נתונים תמיד בתוך מסגרת ובה אמירות שונות; מסגרת זו תידון בהמשך בפירוט. פיוטים אלה – ורק הם – מכונים ברוב המקורות העתיקים סליחות, ובהתהוותם אעסוק בהמשך. המעמד השני שונה בתכלית: ביסודו אין הוא קשור לתפילות הקבע כלל, ועיקרו בהתכנסויות תפילה ציבוריות באשמורת הבוקר בעשרת ימי תשובה, ולימים גם בימים נבחרים בחודש אלול. מעמד זה נקרא בסידורי הגאונים אשמורות או רחמין, והחומר הליטורגי שבו, במקורותיו הקדומים, שונה מן הסליחות: הוא כולל סדרות ארוכות של פסוקים, תחינות, חלקן בארמית, וקטעי פיוט בתבניות בסיסיות ופשוטות, לרוב ליטאניות החוזרות שוב ושוב באופן סטראוטיפי על תוכן פשוט אחד. פיוטים מפותחים אינם כלולים במעמד זה בהופעותיו הקדומות. קטעי תחנונים עשויים להופיע גם אחרי תפילות הקבע, כחלק מהתחנון, ביום כיפור ובימי התשובה ואף בימות החול, בעיקר בשני ובחמישי. במרוצת השנים נתאחדו שני המעמדים, ולעתים אף נתערבו עד לבלי הפרד: משלהי המאה העשירית – ואולי מוקדם יותר – עולות עדויות על התכנסויות באשמורות ימי התשובה שכבר שולבו בהן סליחות מפותחות, ופייטנים אף כתבו סליחות ייחודיות למעמדים אלה. סליחות לאשמורות הפכו מכאן ואילך לחלק מן הליטורגייה של רוב עדות ישראל. במנהגי עדות המזרח במאות השנים האחרונות חל במעמדי הסליחות עירוב גמור בין קטעים שיסודם ברחמין לבין פיוטי הסליחות. אבל במנהגי אשכנז אפשר עד היום להצביע על קו התפר בין חלק הסליחות לבין חלק הרחמין: קטעי הסיום של הסליחות כוללים את סדרות הפסוקים שאחרי הסליחות, המסתיימים בתפילה 'עמך ונחלתך / רעבי טובך / צמאי חסדך / תאבי ישעך / יכירו וידעו כי לה' אלהינו הרחמים והסליחות'. מכאן ואילך בא רצף של ליטאניות, תחנונים ותפילות בארמית, שמקורם בסדרי הרחמין מתקופת הגאונים. אפילו ההלכה המאוחרת שימרה את ההבדל בין שני החלקים: במקרים שבהם אין לומר תחנון מסיימים את המעמד בסוף סדר הסליחות, ואין אומרים את חלק התחנונים שאחריו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים