בסליחות יש דברים שאינן אליבא דהלכתא

[עושה חדשות]

ז"ל המג"א בסי' תרכא - סדר עבודה. עבב"י כמה דקדוקים בסדר שלהם, והפיוטים שלנו הוא אליבא דהלכתא. אבל בסליחות יש דברים שאינן אליבא דהלכתא, דוק ותשכח.

לכאו' כוונתו לסליחות הנאמרות מיד אחרי סיום סדר העבודה. אמנם לא מצאתי מה יכול להיות שם דלא כהלכתא. שמא במנהגו של המג"א היו סליחות נוספות, (אצל גולדשמידט נדפסו עוד קצת עי"ש), ואולי בהם יש דברים לא כהלכתא. או אולי כוונתו לסליחות אחרות בכלל. מסתמא כבר כתבו על זה.

[עושה חדשות]

בס' שולחן תמיד (למרכה"מ) כתב ע"פ המג"א - לפיכך כשמדלגין סליחות טוב לדלג הסליחות של סדר העבודה.

ובס"ד הבנתי. ודאי אין כוונתו לתחינות שאחרי סיום סדר העבודה, אלא ל'סליחות' שהיו נהוגים אח"כ, קודם זכור רחמיך וכו'. ובדקתי במחזור של גולדשמידט, ואכן יש כמה סליחות שמפורט בהם דיני העבודה, ויש מה להעיר בהם, ועל כך רמז המג"א.

ז"ל מנהגי מהרי"ל - אמר מהר"י סג"ל שראה טעם במדרש ילמדנו מפני מה שאין מנהג במגנצא לומר ביה"כ סליחה אבל אנחנו, לפי שנתיסד בה שהכתונת של כהן גדול היה מכפר על עון כלאים דאשכחן בגמרא דהאבנט דהוא היה של כלאים הוא היה מכפר על עון כלאים. בסליחה דאיך אשא ראש יסד הפייט בטלו הפייסות בצום המובחר. ר"ל שאין גורל בין הכהנים רק כ"ג עשה כל העבודות של היום, משא"כ בשאר ימות השנה שהיו מגרילין ביניהם מי שוחט מי זורק כדאמר פ' אמר להן הממונה. ואמר מהר"י סג"ל שקשה לו על הפיוט דאמיץ כח דיסד עלצו תרום דשן בפיוס ראשון, א"כ משמע שתרומת הדשן כשרה בכהן הדיוט מי שנפל עליו הגורל, ואמר דנראה לו דפייט דאיך אשא סבר ליה בגמרא דיומא שאין עבודת היום כשרה כי אם בכ"ג, ופייט דאמיץ כח ס"ל כפי' ריב"א דפי' ריש פ"ק דיומא דתרומת הדשן הוי עבודה בכהן הדיוט. ואין להקשות אמאי נקט הפייט את ג' הפייסות האחרות הלא לא היו כשרות אך בכ"ג אף לריב"א, זה לא קשה דנקט סדר התנא דהתם. ונ"ל דצ"ע שם איך מיישב ריב"א לשון הגמ' דלעיל.

וז"ל תשובה מאהבה א,א [ובסו"ד ציין למג"א כאן] - על ארבע פייסות שיסד הפייט במוסף יום כפורים כתב בעל המאור פ"ב דיומא וז"ל והוי יודע כי בעלי הקרוב"ץ שהכניסו בפיוטיהן עבודת היום כפורים ארבע פייסות טעו כלם במשנתינו ולא הבינו כי בפייסות החשובים במשנתינו לשאר ימות השנה הם כו' וכת' עליו הרמב"ן בספר מלחמות ה' וז"ל אמר הכותב גם בעיני יפלא אבל אף בסדר עבודה הבבלי אשר מימי רבותינו כתוב בו פייסות וכן בדברי פייט הראשון ר' אלעזר ב"ר קליר ובקרובות הגאונים וחכמי הישיבות ורבני ספרד האחרונים זכר כלם לברכה ואפשר שיטעו כל רבותינו ואבותינו ולבעל המאור הזה לבדו נתנה החכמה ואין לזרים אתו ונתתי לבי לדרוש ולתור כו' ובקשתי משם ומצאתי ועיין בהרמב"ם פ"ד מה"ל עיה"כ הל' א' ובלח"מ ועיין תוס' י"ט פ"ב משנה ב' דיומא ועיין תוס' במס' זבחים דף פ"ו ע"א ד"ה משום אמנם בסליחה למוסף המתחלת איך אשא ראש יסד המחבר והלכות תמיד לא אחר ובטלו פייסות בצום המובחר וזהו כדעת המאור ודעתי וכן ראיתי בסדר העבודה מיוסי בן יוסי כ"ג שהשמיט הפייסות בי"כ וכן הוא בסדר הספרדים המתחיל אתה כוננתה ושלא לומר דברי' הסותרי' זה את זה יאות לבטלה סליחה זו מקמי הפיוט כי כבר העידו הרז"ה והרמב"ן יחדו שנהגו מאבותינו ורבותנו לומר בסדר עבודת י"כ ארבע פייסות ועיין מג"א א"ח סי' תרכ"א ס"ק ד'.

ועוד העירני חכ"א בסליחה המתחלת "אני אני המדבר", שכ' שם "זדונו הנאלח, וכל חטאת נסלח, בשעיר המשולח...", ולכאו' ראוי לגרוס "זדוני הנאלח". וכפה"נ יש עוד הערות. ובודאי על זה אזלי דברי המג"א הנ"ל.

מסתמא נהג המג"א כאחד ממנהגי מזרח אירופה, ולפ"ז אפשר לדקדק יותר היכן מצא דברים שלא כהלכה.

[צופה_ומביט]

מעניין האשכול בנושא אחר:

כתב המבי"ט בשער התפילה פרק א:

והרצון במלת 'בַּקָשַׁת', הוא להורות שאין ראוי שישאל האדם צרכיו מהאל ית' דרך חיוב והכרח, כמי ששואל את חבירו שיפרע לו את חובו, שהוא חייב לפרוע לו, אלא דרך בקשה ותחנונים, כעני השואל למי שאינו חייב לו, כי מה הקדים האדם ליוצרו לשישאל ממנו דרך חיוב, וכמ"ש הכתוב (איוב מ"א) מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא, כמו שדרשו רז"ל (ויק"ר פכ"ז עיי"ש) נתתי לו בית ואח"כ אמרתי לו ועשית מעקה לגגך, וכתבתם על מזוזות ביתך. נתתי לו שדה, א"ל לא תחרוש בשור ובחמור וגו'.

ובזה נתקשיתי מזה כמה, שבסליחות אומרים כמה וכמה פעמים שהיו אנשים צדיקים שהיו תובעים חפצם מהקב"ה. ולדוגמה אחד הלשונות החריפים בזה הוא בסליחה "אדון מועד כתיקח":

גָּזוּ אֱמוּנִים גִּבּוֹרֵי כֹחַ בְּמֶרֶץ, גַּם גּוֹדְרֵי גָדֵר וְעוֹמְדֵי בַּפֶּרֶץ,
דּוֹרְשֵׁי חֶפְצָם בְּכֹחַ מִשּׁוֹכֵן שְׁמֵי עֶרֶץ, אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ.

ואולי יבואר מעט על פי מה שכתב שם המבי"ט בהמשך, שטובות עוה"ז כן מקבלים גם בתפילה באופן זה. אמנם גם על זה כתב שאינו דרך הראוי, ושחז"ל הזהירו על זה, וצ"ע.
וזה לשונו:

וע"ד הפשט יאמר. מי שחושב שהוא מקדים לפני פעולות טובות, ולזה שואל ממני דרך שילום, ממה שהוא תחת השמים שהוא שלי, אוכל לפרוע לו, אבל מי שמכיר שאין מי שיקדימני קודם שאעשה לו טובה, אלא שואל דרך חסד וחנינה, איני פורע לו ממה שיש לי בזה העולם השפל, שהוא תחת כל השמים, והוא עולם ההויה וההפסד. אלא מעולם העליון והוא עוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד), ר"ל מה שיעשה לאותם שהם מחכים לו, כלומר שמחכים שיהיה להם שכר טוב בעמלם, אבל אינם מכוונים לזה בדרך חיוב, אלא דרך חסד ורחמים, וכמו שאמר התנא (אבות פ"ב) וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני הקב"ה, כדכתיב (יואל ב') כי חנון ורחום הוא כו' ונחם על הרעה, כי תפלת קבע הוא שחושב שראוי ומחוייב הוא שתפלתו תהיה נשמעת, ושישיג המבוקש בתפלתו, והיא קובעת שאלתו, ואין ראוי לאדם אלא שיעשה דרך תחנונים, שמודה שאינו כדאי בשביל מעשיו אלא ברחמי ה', ובזה משיג מבוקשו, כי אין מי שינצל מהרעה הבאה עליו, אלא ברחמי האל, וכמו שהביא הכתוב כי חנון ורחום כו' ונחם על הרעה, כלומר כי מצד שהוא חנון ורחום הוא שמרחם ונחם על הרעה, כ"א לא היה במדת רחמנותו אלא בדין וחיוב, לא היה שב על הרעה, כי אין מי שיוכל לדין עמו לומר שהוא ראוי שיסלק מעליו חרון אפו, כי אם בחסד וברחמים ומדת רחמנותו כוללת לבלתי הגונים, וכמו שאמר (ברכות ז') וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו ראוי ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו כדאי, כי היה מספיק שיאמר וחנותי ורחמתי ואמר את אשר אחון את אשר ארחם, לומר שלא תתפשט אותה החנינה והרחמנות, אלא לאותו שיחון ולאותו שירחם ממש ולא לאחרים, וזה בלי ספק אינו אלא לבלתי הגונים, שאם הם צדיקים גמורים השי"ת חונן ומרחם אותם ואת דורם בזכותם, ואינו צודק בהם את אשר אחון וארחם, אלא לכלם בזכותם כנזכר. והקדים חנינה לרחמים, כי חנינה מלשון חן והוא נותן חן לבלתי הגון, כדי שיהא ראוי אח"כ לשירחם עליו:

והנה מצאנו (תענית י"ט) שהאשימו את חוני המעגל על שיצא מגדר זה בתפלתו, שאמר איני יוצא מהמעגל הזה עד שתרחם על בניך, שנראה שהיה שואל מהאל דרך חיוב והכרח, וכמו שאמרו (שם) כבן המתחטא על אביו, שהוא הבן המתגעגע על אביו, שהוא נוהג עמו שעושה לו כל רצונו, ושואל ממנו דרך ציווי והכרח, וכן עשה חוני שעג עוגה ונכנס בתוכה, לרמוז כ"א לא היה מרחם על בניו היה נראה כאילו הם בתוך העוגה, כלומר שמורה לעולם שהוא כדורי, והם תחת צבאות ומזלות השמים, וכשרחם על בניו יצא מהעוגה להורות כי אין שר ומזל שולט על ישראל כשהם צדיקים אלא שהמזל כפוף ונכנע תחתם, וכמש"נ על אברהם אבינו (בראשית ט"ו) ויוצא אותו החוצה (בר"ר פרשה י"ד) שהוציאו מחללו של עולם ואמר לו הבט וכו', שהמערכות הם תחתיו ולא הוא תחת המערכה, ונאמר לו (שם) כה יהיה זרעך, כלומר כמו שאתה למעלה מן המזלות כה יהיה זרעך, כלומר הזרע שהם מיוחסים לך צדיקים כיוצא בך.

ואולי חכמי אשכנז מחברי הסליחות הנ"ל סברו אחרת מהמבי"ט, ואדרבה, למדו מחוני המעגל דאריך ושפיר לעשות כן למי שהוא בר הכי - וכשהוא עבור טובת כלל ישראל וגאולתם גאולת השכינה, וש"כבן המתחטא על אביו" הוא מעלה ולא חיסרון, וראויה היא למי שהוא בעל מדרגה זו באמת.

וכבר אברהם תבע חפצו בכוח משוכן שמי ערץ, כשביקש בעד סדום בדין ותבע "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ואולי בכלל זה תפילות משה על ישראל "למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם", "ואם אין מחני נא", "ואם ככה את עושה לי הרגני נא", "האנכי הריתי את העם הזה אם אנכי ילידתיהו", ובחז"ל שתבע ואמר לקב"ה שלא החליפוהו במי שיש בו ממש, ואם יענישם הוא כביכול כמודה שיש בעגל ממש, וכן שבר הלוחות כקריעת הכתובה, וכל מיני טצדקי כיו"ב לתבוע סליחתם מן הדין. ותפילות דוד "למה יאמרו הגויים איה אלקיהם". אולי כל זה גם הוא בגדר תביעה של דין מהקב"ה, שאינה בקשה גמורה אלא לתבוע את המבוקש בדרך חיוב. ומכל זה למדו אותם ראשונים שמותר ושפיר לעשות כן.
ועכ"פ לדעת המבי"ט לכאורה אינו ראוי, וצ"ע.

[עושה חדשות]

ז"ל מנהגי מהרי"ל - אמר מהר"י סג"ל שראה טעם במדרש ילמדנו מפני מה שאין מנהג במגנצא לומר ביה"כ סליחה אבל אנחנו, לפי שנתיסד בה שהכתונת של כהן גדול היה מכפר על עון כלאים דאשכחן בגמרא דהאבנט דהוא היה של כלאים הוא היה מכפר על עון כלאים.

ראה עוד בעלון כאן.

[עושה חדשות]

ומסתמא זאת הכוונה גם בדברי המהרי"ל דלהלן -
אמר מהר"י סג"ל שכל ימיו פליאה בעיניו מפני מה אנו מאריכין בפיוטים על שעיר הפנימי יותר מעל שעיר המשתלח, והלא הפנימי לא היה מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו, שנאמר וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל (ויקרא טז, טז), ואותו עון לא נמצא האידנא דמקדש בעו"ה אינו, ושעיר המשתלח הוא המכפר על כל עבירות שנא' והתודה עליו את כל עונות בני ישראל...

[קמאי]

עי' עוד בתורה תמימה ויקרא טז,ג, בביאור אות יד.

[עושה חדשות]

לא מצאתי את הספר המוזכר כאן, ואת מכתביו של ה'עצי אלמוגים' בענין הסליחות הנ"ל.

רעדלהיים תקסב סליחות למוסף.png (44.59 KiB) נצפה 955 פעמים

[מה שנכון נכון]

לא מצאתי את הספר המוזכר כאן, ואת מכתביו של ה'עצי אלמוגים' בענין הסליחות הנ"ל.

מחזור.pdf

(827.33 KiB) הורד 36 פעמים