סליחות ביום כיפור באמצע התפלה

[הרועה]

זה לא כתוב על ד' תעניות?

כן.
ייתכן שהורגלו משם לדלג על הסליחות שבאמצע אף כאן.

וייתכן שאכלו קורקבנים ברוטב פטריות בערב יום כיפור.

[איש_ספר]

אכן, הגר"א ז"ל ביטל לפיוטים וכן הסליחות שבאמצע ברכות ק"ש תפילה וחזרת הש"ץ, ע"ד המפורש במעשה רב - בהלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה אות נז:

שלא לפרוש מן הצבור בפיוטים או סליחות, כשאומרים אחר חזרת הש"ץ, ואין הפסק בברכות ק"ש ותפלה:

וע"ע במצורף כאן:

מעשה רב.jpg (136.15 KiB) נצפה 2870 פעמים

הרי מפורש
ברגלים לא אמרו פיוטים בחזרה.
מלבד תפילת טל וגשם ("מוסף יום ראשון של פסח ושמנ"ע")
ובר"ה ויוה"כ אמרו פיוטים בחזרה.

מה הטעם לחלק? ראו במהדורת זלושינסקי, השערות שונות, מר' שלמה הכהן (דברי שלמה) ועד ר' שריה דבליצקי (זה השלחן). הצעות והשערות שונות.

יהיה איך שיהיה, על המנהג בפועל אין מה להתווכח. אצל הגר"א אמרו פיוטים בחזרה בתפילות ר"ה ויוה"כ.

ובכלל לא הבנתי מה ענין הגר"א ודעתו על הפסק בפיוטים לכאן. הרי מנהגינו להפסיק בתפילות החזרה של ימים נוראים בכל התפילות בפיוטים שונים. אז פיוטים כן וסליחות לא?!

[ליטוואק פון בודאפעסט]

הנצי"ב קדם לר' שלמה כהן, שנולד בתקע"ז והשני נולד בתקפ"ח. לכן לכאורה מתחילים מהנצי"ב ותשובתו בהעמק שאלה בנידון.

[ספרים וועלט]

איפה אפשר לראות סדר הסליחות ליוה"כ, לפי מנהג אשכנז (פולין)?

[אריק]

איפה אפשר לראות סדר הסליחות ליוה"כ, לפי מנהג אשכנז (פולין)?

במחזור גולדשמידט תמצא סליחות לפי כל מנהגי אשכנז.

[באמונתו]

הצדקה הלכתית או היגיון הלכתי הינם דבר אחד, ואופן השתרבבות נוהג קיים - דבר אחר.
כאן ג"כ, קצת קשה ליישב מצד הדין מנהג שרווח בדבר, אבל לא קשה הרבה להסביר כיצד נוצר.

[עושה חדשות]

אני מנצל את הדיון כאן לשאלה נוספת.
בין וידוי דאשמנו לוידוי על חטא יש קטעים מגשרים. בתפילת לחש זה בקיצור; "מה נאמר לפניך וכו' אתה יודע רזי עולם וכו' ובכן יהי רצון וכו' על חטא", ואילו בוידוי הנאמר בחזרת הש"ץ נוסף עליהם (במנהג אשכנז) עוד תפילות; "הרשענו ופשענו וכו' סלח ומחל לעוונתינו וכו' וחדש כליותינו וכו' הזדונות והשגגות אתה מכיר וכו' אתה מבין תעלומות לב וכו' שמך מעולם וכו'". האם בתפילת לחש אפשר להוסיף ג"כ תפילות אלו, או שיש מקום לטעון שזה מיועד בדוקא לוידוי הנאמר בציבור ולא לוידויו של היחיד. נפק"מ להאומרים וידוי בלחש קודם 'יהיו לרצון' דמסתמא אין ראוי להוסיף מה שאינו מתאים בדקדוק גמור.

[באמונתו]

אני מנצל את הדיון כאן לשאלה נוספת.
בין וידוי דאשמנו לוידוי על חטא יש קטעים מגשרים. בתפילת לחש זה בקיצור; "מה נאמר לפניך וכו' אתה יודע רזי עולם וכו' ובכן יהי רצון וכו' על חטא", ואילו בוידוי הנאמר בחזרת הש"ץ נוסף עליהם (במנהג אשכנז) עוד תפילות; "הרשענו ופשענו וכו' סלח ומחל לעוונתינו וכו' וחדש כליותינו וכו' הזדונות והשגגות אתה מכיר וכו' אתה מבין תעלומות לב וכו' שמך מעולם וכו'". האם בתפילת לחש אפשר להוסיף ג"כ תפילות אלו, או שיש מקום לטעון שזה מיועד בדוקא לוידוי הנאמר בציבור ולא לוידויו של היחיד. נפק"מ להאומרים וידוי בלחש קודם 'יהיו לרצון' דמסתמא אין ראוי להוסיף מה שאינו מתאים בדקדוק גמור.

אין הגבלה כלל בזה,
ובברכות דף לא עמוד א:

יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל? - כבר מפורש על ידי שלמה, שנאמר: לשמוע אל הרנה ואל התפלה, רנה - זו תפלה, תפלה - זו בקשה. אין אומר דבר (בקשה) אחר אמת ויציב, אבל אחר התפלה - אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים אומר. איתמר נמי, אמר רב חייא בר אשי אמר רב: אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר אחר תפלתו, אפילו כסדר של יום הכפורים - אומר.

ושם דף טז עמוד ב:

רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות, ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו אחרית ותקוה, ותשים חלקנו בגן עדן, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה.
רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך.
רבי זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו.
רבי חייא בתר דמצלי אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו. רב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.
רבי בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים, מאדם רע ומפגע רע, מיצר רע, מחבר רע, משכן רע, ומשטן המשחית, ומדין קשה ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית. ואף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי. רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, ובין התלמידים העוסקים בתורתך, בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין שלא לשמה, יהי רצון שיהו עוסקין לשמה.
רבי אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשכה, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו. איכא דאמרי: הא רב המנונא מצלי לה,
ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.
רבא בתר צלותיה אמר הכי: אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי, עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים. והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי.
מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי: אלהי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי, ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם, וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם, ...
רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא, בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו; ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני.

[איש בן פרצי]

והנה מה שכתב זצ"ל בענין זה במקום אחר....
לפנינו במחזורי אשכנז הישנים אנו מוצאים בדרך כלל שני מנהגים בסדר הסליחות האלו. מנהג אשכנז הגדול שנהג בעיקר בדרום גרמניה ומערבה ונדפס בעיקר במחזורי רדלהיים. ומנהג פולין בעהמען מעהרען ואונגריה הנדפס במחזורי זק"ש.
סליחות כאן הם לפי מחזור זק"ש מחמת שלשה טעמים. א) מנהג אשכנז הגדול נוטה בכלל להרבות בסליחות. לפי מנהג זה מרבים בסליחות גם בערב יוהכ"פ כבערב ראש השנה ראה רמ"א אור"ח סי' תקפ"א ס"א (ולדוגמא. לפי מנהג זה אומרים בשחרית יוהכ"פ י"ד סליחות במקום ה' במנהג השני) והרי הטושו"ע בסי' תר"ך כתב דטוב לקצר בפיוטים ובסליחות שחרית כדי למהר וכו'. ב) מנהג פולין קרוב יותר למספר אמירת הי"ג מידות שהוזכרו בדברי ר"ע גאון בשם מנהג הישיבה. ג) מנהג ונוסח אשכנז הנהוג כאן באר"י ושהונהג ע"י תלמידי הגר"א זצ"ל בעלייתם ארצה אינו נוסח אשכנז הגדול אלא נוסח אשכנז כמנהג פולין וקהילות ליטא רייסין וזאמוט (ולא כאן המקום לעמוד על הבדלי שני הנוסחאות האלו) ואם כי בסליחות של לפני ואחרי ר"ה קיימים שוב כשלש נוסחאות ומנהגים, נוסח ליטא לחוד נוסח פולין לחוד ונוסח פיהם מערען ואונגרן לחוד הרי בסליחות אלו אין קיימים הבדלים בנוסחאות האלו, ומנהג ליטא הוא כמנהג פולין פיהם מערען ואונגרן וכמו שאין הבדל גם בשאר הפיוטים.
ולפי זה הרי הסליחות שבמחזור זק"ש הם גם הסליחות של נוסח ומנהג קהילות ליטא.
כאמור הובאו בטור משם ר"ע גאון ורב נטרונאי גאון ומשם אבי העזרי שלשה מנהגים במספר הי"ג מידות הנאמרים בין סליחה לסליחה.
למעשה אין המספר שבכל אחד משני מנהגי הסליחות הנ"ל מתאים לשום מנהג שהוא בטור.

שתי הערות על זה.
1. מנהג ליטא כן שונה ממנהג בהומיה והונגריה. וכמו בשאר הסליחות.
2. לפי כל המנהגים יש מספיק סליחות לכל השיטות, לדוגמא, למנהג הונגריה יש 18 לשחרית, 16 למוסיף ולמנחה.
זק"ש אכן לא הוכנס רק כמה מהם, וכפי הנראה הוא הודפס רק אלו שאומרים בכל מקרה בכל שנה, היינו פתיחה פזמון ועקידה, וכמה מהסליחות העיקרים (לדוגמת סליחות "יום כיפורים זה", עיין מט"א תרי"ט ס' מ"ד) והשאר כנראה אמרו מתוך הסליחות לכל השנה.
או יכול להיות גם שכיון שהודפס את זה כבר בזמנים שאמרו רק מקצת הסליחות הוכנס רק את זה, אבל מתוכן הסליחות שהוכנס נראה לי כצד הראשון, וכן מזה שבמנחה יש רק 3 ואין מקום שאומרים פחות מ4.
בכל מקרה ייתכן כיון שזק"ש הוכנס בעיקר הפתיחות פזמונים והעקידות ובזה אכן שווה ליטא להונגריה חשב שהכל דבר אחד.

[איש בן פרצי]

באיזה תקופה זה הופסק?
לפני מאה מאתיים שנה? או קדום יותר?
הח"ח כן אמר סליחות?

עיין משנ"ב תרכ"ב ס"ק י"ג.

[איש בן פרצי]

בארה״ב -בקהילת דעבריצין ונייטרא ובוויען עדיין אומרים את הסליחות , ומישהו מקהילת וויען הדפיס את הסליחות מחדש עם ביאור לענ משפחתו שנפטר במלחמה ולפני כמה שנים המשפחה הדפיסו את זה מחדש , שכחתי את שם שלו רק ששם משפחתו הוא גראס

ר' אליעזר גראס קראו לו הוא נפטר כבר בתשע"ה, ולהסליחות שלו קוראים "זכרון קדושים".