בגמרא בר"ה ל"ב א' יש 3 שיטות תנאים (2 במשנה ו1 בברייתא) בסדרן של ברכות תפילת מוסף של ר"ה. לר' יוחנן בן נורי כוללים את פסוקי מלכויות יחד עם ברכת קדושת ה'. לר"ע כוללים את פסוקי מלכויות יחד ברכת קדושת היום. ולרשב"ג כוללים את זכרונות יחד עם קדושת היום.
עכ"פ לכולי עלמא בתפילת מוסף ישנם רק תשע ברכות.
לא הבנתי, מהיכן היה פשוט לכל התנאים שתפילה אמורה לכלול רק תשע ברכות אלא שנחלקו מה כוללים עם מה? מדוע שלא יאמרו 10 ברכות, כמו שזכרונות ושופרות הם כל אחד ברכה בפני עצמה, מדוע שמלכויות לא תהיה ברכה בפני עצמה.
נראה שהיה איזה הנחה מוקדמת לכך שהתפילה תכלול רק תשע ברכות. מה המקור לאותה הנחה מוקדמת?