אבינו מלכנו בנעילה

[צולניק]

מנהג הספרדים שלא לומר אבינו מלכנו בנעילה לפי שהוא אחר חיתום הדין [כמבואר בבי' הגר"א].
מנהג האשכנזים לומר אבינו מלכנו בנעילה ואפילו בשבת לפי שהוא זמן חיתום הדין [כמבואר במ"ב].
במאי פליגי?

[באמת ישנה תחושה מוזרה במקומות שמאריכים בנעילה לתוך הלילה לזעוק 'אבינו מלכנו' כשהוא ליל י"א בתשרי...].

[ההוא גברא]

צריך לומר שאפשר לשנות את גזר הדין עד סוף נעילה. (מידי דהוה אתוספת שבת, שאין הרשעים חוזרים לגהינם עד שיאמרו קדושה דסדרא. ויש לדון אילו לא היו מתפללים בנוסח הספרדים אם היה לרשעים חופש שבוע שלם בשבוע שעבר).
אם סבירא לך שהכל תלוי בבני אדם, "שלא באה התורה אלא לצרף את הבריות", הרי מבחינתך זה יום כיפור ולכן אתה עדיין נידון בו.

[מיכאל1]

[באמת ישנה תחושה מוזרה במקומות שמאריכים בנעילה לתוך הלילה לזעוק 'אבינו מלכנו' כשהוא ליל י"א בתשרי...].

ולהמשיך את ריקודי שמחת תורה אחר צאה"כ של שמחת תורה? או את סעודת פורים עמוק לליל ט"ז אע"פ דכתיב ולא יעבור?

[הגרח]

בדרך צחות אומר שהואיל וכתב החיד"א ששורשם של האשכנזים מהגבורות אז בעידנא מסור להם הכוח לקבוע את נקודת הסיום משא"כ הספרדים שהם מהחסדים נמסר בידם שמחת הקפות שניות .
או כלך לדרך אחרת הואיל והספרדים הם מהחסדים אין דעתם נוחה להיות הויתם בארץ לא להם כשאין הכרח .

[מחולת המחנים]

יתכן להסביר זאת שהאשכנזים אומרים בנעילה 'פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום', ואולי לכן מעתירים בתפילה גם כאשר פנה היום, משא"כ הספרדים שאינם אומרים את זה, על כן אינם מאריכים עוד בתפילה.

[כדכד]

תלוי במחלוקת בהלכות ברכת המזון אם התחיל בעוד יום וסיים משחשכה אם אומר מעין המאורע. האשכנזים ס"ל שכן ונמצא בתר מעיקרא אזלינן והספרדים אומרים כן רק בשויו"ט ולא בר"ח וחנוכה ופורים א"כ הם חוששים שבתר בסוף אזלינן

[כדכד]

[באמת ישנה תחושה מוזרה במקומות שמאריכים בנעילה לתוך הלילה לזעוק 'אבינו מלכנו' כשהוא ליל י"א בתשרי...].

ולהמשיך את ריקודי שמחת תורה אחר צאה"כ של שמחת תורה? או את סעודת פורים עמוק לליל ט"ז אע"פ דכתיב ולא יעבור?

מדברי מר ניכר שהוא ירושלמי
בירושלים כשחל ט"ו בשבת עושים סעודה ושמחה ומשלו"מ בט"ז ומזה מוכח ש"ולא יעבור" זה רק על המגילה (עם כי לענ"ד מר צודק בעיקר דבריו)

[הגרח]

ביאור הענין .ראיתי היום בלבוש. שהטעם שאומרים אבינו מלכנו .בנעילה ביוכ"פ שחל בשבת. כיון שבזמן אמירתו. כבר יצאה שבת. (לדעתו רק במוצ"ש ניתן לומר א"מ)ובכ"ז יוכ"פ נשאר. כיוון שעד שישראל כבעלי דין .לא סיימו עניינם .גם בבי"ד של מעלה. לא מסלקים את הבימה וסדרי הדין .
כלומר .יש כאן הנחת עבודה אשכזית.לגביי סדרי הדין .שניתן בהחלט לשלול אותה.ומכאן המחלוקת.

[הא לחמא עניא]

[באמת ישנה תחושה מוזרה במקומות שמאריכים בנעילה לתוך הלילה לזעוק 'אבינו מלכנו' כשהוא ליל י"א בתשרי...].

ולהמשיך את ריקודי שמחת תורה אחר צאה"כ של שמחת תורה? או את סעודת פורים עמוק לליל ט"ז אע"פ דכתיב ולא יעבור?

לא רק זה,
אלא אפילו רצה אומרים אף אחר זמן רב מיציאת השבת.
ומכאן ההוכחה שכל זמן התפילה שייכא עדיין ענינים אלו.

[אליהו בן עמרם]

ביאור הענין .ראיתי היום בלבוש. שהטעם שאומרים אבינו מלכנו .בנעילה ביוכ"פ שחל בשבת. כיון שבזמן אמירתו. כבר יצאה שבת. (לדעתו רק במוצ"ש ניתן לומר א"מ)ובכ"ז יוכ"פ נשאר. כיוון שעד שישראל כבעלי דין .לא סיימו עניינם .גם בבי"ד של מעלה. לא מסלקים את הבימה וסדרי הדין .
כלומר .יש כאן הנחת עבודה אשכזית.לגביי סדרי הדין .שניתן בהחלט לשלול אותה.ומכאן המחלוקת.

לא הבנתי בדיוק את הכוונה בזה.
האם הפשט הוא, שהמתפלל אבינו מלכנו צריך "להוציא" את השבת, כלומר לסיים את ה"תוספת שבת", ועדיין לא "להוציא" את יוהכ"פ?
מילא להמשיך את יוהכ"פ, יכול לעשות זאת ע"י שעומד ואומר "אבינו מלכנו" - משמע שהוא עוד רוצה להשאר בקדושת יוהכ"פ, אבל איך בדיוק יכול להוציא את השבת בלבד מבלי "להוציא" את יום הכיפורים? (כי אם יבדיל ויאמר "ברוך המבדיל" - יצא לו גם יוהכ"פ באותה אמירה).

ומה יעשה מי שאינו רוצה להוציא את שבת ויוהכ"פ אלא עד זמן רבינו תם, שיחכה עד שיגיע זמן זה ואז יאמר "אבינו מלכנו"?...

אלא אם כן נימא, דקדושת השבת יוצאת לו מאליה, ורק אם "עושה" איזשהו מעשה שרוצה להמשיך קדושתה, אז עדיין לא יוצאת לו והיא בבחינת "תוספת שבת", אך לענ"ד אין הדברים כך...
או דנימא, שאמנם מבחינת איסורי המלאכות יצאו לו גם קדושת השבת וגם יוהכ"פ, אלא שעדיין הוא בבחינה מסוימת "עומד לדין", ולכן יכול לומר "אבינו מלכנו". אך אם כך, יוצא חידוש נפלא, שיכול לחלק ברצונו את קדושת יוהכ"פ לכמה חלקים...מבחינת איסורי המלאכות - כבר יצא לו יוהכ"פ ומבחינת ה"יום דין" - עדיין לא. וזה חידוש נפלא מאד לענ"ד...