פורום אוצר החכמה

בבבלי, סוטה מ סע"א, איתא,
שגזרו על הכהנים לעלות לדוכן לנשיאת כפים כשהם חלוצי נעליים, שמא תפסק (או נפסקה) לו רצועה בסנדלו, ויירד לקשרנה, ויאמרו עליו, שהוא בן גרושה או בן חלוצה.
שאלתי, האם מצאנו נידון בראשונים או בפוסקים המאוחרים יותר, בנוגע לפריטי לבוש אחרים, שאין לעלות עמם לדוכן מחמת חשש זה?
נדרשתי לכך מאחר שבספר כת"י של הלכות ומנהגי תפילה מבית מדרשם של חסידי אשכנז הקדמונים מצאנו כה:

ואין כהנים רשאים [לעלות] בסנדליהן, גזירא שמא תפסוק רצועה בסנדלו ויחזור, ויאמרו: בן גרושה או בן חלוצה הוא. ומשום האי טעמ'א אין עולין לדוכן במקטורן, שמא יתיר לו.

ב״י סי׳ קכ״ח דן בזה, ולתי׳ השני שלו יש איסור גם בפרטי לבוש אחרים.

יישר כוח גדול. אעיין שם.

יבנה,
בבית יוסף, שציינת אליו בטובך (סימן קכח סעיף ה), בתירוצו השני (שאינו מצדד בו למסקנת דבריו), הוא כותב: "בתי שוקים שאינם מגיעים אלא עד הארכובה ורגילים לקשרם שם ברצועות, ודאי בכלל הגזירה הם, ואפילו אינם של עור". וההקשר נראה, שהוא אוסר בתי שוקים אלו רק משום דמיונם וקרבתם לנעליים, אך לא עלתה על דעתו לאסור פרטי לבוש אחרים בעלי רצועות או שרוכים.

ניחא במנעלים שכדי לקושרן צריך לישב (ע"ע חולין כד, ב), וכשילך ויישב לו (כל' רש"י) יאמרו שהוא חלל, אבל במקטורן אפשר למקטריה בעודו בדוכן.
ובדוחק י"ל דלכותב הנ"ל החשש מפני שמוריד ידיו ובר"כ צ"ל בנשיאות ידים.

כעת מצאתי באגודה, מגילה, פרק ג סימן לד:

אין כהן עולה בסנדליא, דילמא איפסקא ליה רצועה ואתא למיקטר ויאמרו פסול הוא, ומהאי טעמא נראה לי לאסור בבתי שוקים.