פורום אוצר החכמה

א) רש"י בבא מציעא לח:

ד"ה ערב - בגט פשוט (ב"ב קע"ג:):
ד"ה צידן - במסכת גיטין (דף עד.):
ד"ה ראייה - בדיני ממונות השני (סנהדרין לא.) שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין בראשונה הלכה כמותו ובאחרונה אין הלכה כמותו:

יש להעיר מדוע שינה רש"י בלשונו אצל צידן וכתב שם המסכת ולא שם הפרק
ועוד יש להעיר מדוע רק בד"ה ראיה הביא מחלקותם ולא אצל צידן וערב וצע"ק

ב) בבא מציעא לח:
מיתיבי ר"א אומר ממשמע שנאמר (שמות כב, כג) וחרה אפי והרגתי אתכם יודע אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים אלא מה ת"ל והיו נשיכם וגו' מלמד שנשותיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותן אמר רבא לירד ולמכור תנן הוה עובדא בנהרדעא ופשטה רב ששת מהא מתני' א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן
וברש"י א"ל רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן - [קתני] תנא דאין מניחין אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי:
צ"ע מדוע פירש כן אצל רב עמרם ולא אצל רבא.

החותם בכבוד רב,

שמואל דוד כתב:א) רש"י בבא מציעא לח:

ד"ה ערב - בגט פשוט (ב"ב קע"ג:):
ד"ה צידן - במסכת גיטין (דף עד.):
ד"ה ראייה - בדיני ממונות השני (סנהדרין לא.) שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין בראשונה הלכה כמותו ובאחרונה אין הלכה כמותו:

יש להעיר מדוע שינה רש"י בלשונו אצל צידן וכתב שם המסכת ולא שם הפרק
ועוד יש להעיר מדוע רק בד"ה ראיה הביא מחלקותם ולא אצל צידן וערב וצע"ק


החותם בכבוד רב,

נלענ"ד לתרץ:
רש"י כותב את שם המסכת אלא א"כ יש לו סיבה מיוחדת לכתוב שם הפרק.
מש"כ פרק גט פשוט הוא, היות וכולא נזיקין חדא מסכתא לכן כשהביא ממסכת בבא בתרא שזה נחשב לאותה מסכת שאוחז בה, ציין את שם הפרק.
ומש"כ דיני ממונות הוא מפני שרצה לבאר איזה מחלוקת לכן פירט הפרק המדוייק כדי להקל למצוא את זה.

והטעם למה ביאר המחלוקת רק בראיה. מפני שיש שני מחלוקות, היה צריך לפרש יותר על איזה מחלוקות מדובר, ושההלכה כמותו היא בראיה אחרונה.

תודה רבה!
אולם לפי"ד הול"ל אחרונה בד"ה

בבא מציעא עא: תנו רבנן מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל נכרי מותר וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור 

ועיין רש"י ואם העמידו אצל נכרי - אע"פ שישראל נותנו לחבירו במצות הנכרי:
מותר - דשלוחו הוא:
ואם העמידו אצל ישראל אסור - ואף על פי שקיבלם זה מיד נכרי משום דנכרי שליח ישראל "ושלוחו של אדם כמותו"

יש לדקדק מדוע אצל ישראל שלוחו של נכרי קיצר רש"י בלשונו ואצל נכרי שלוחו של ישראל האריך רש"י והוסיף הא דשלוחו של אדם כמותו.
ובאמת עיין רש"י שבצד רב אלפס שגם אצל נכרי שלוחו של ישראל קיצר בלשונו, אולם עיין הגה' שם.
וצע" ק

חכם אחד כתב לי וז"ל אולי רש"י לא רוצה להוציא מילים שישראל כמותו של הגוי

דף קז. אמר אביי טעמא דרבן שמעון כדמר
וברש"י דאמר מר - רבה בר נחמני רביה דאביי דרבה  גידלו בביתו
מה כוונת רש"י במש"כ "דרבה גידלה בביתו" וצ"ב

דף קז. א"ל רב יהודה לרבין בר ר"נ רבין אחי כו'
יש לעיין מה כוונתו בהא דאמר "אחי"
ואם כל פעם שדיבר עמו היה אומר כן
עיין כוס הישועות

ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך משולשין שליש בתבואה שליש בזיתים ושליש בגפנים
וברש"י משולשין - שיש שנה שלוקה ב"גפנים ובזיתים" ואין  לוקה "בתבואה" ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהי לו פליטה
ויש להעיר,
1)מדוע נקט הגמרא ג' אלו דוקא
2)מדוע כתב רש"י גפן וזית ואח"כ תבואה ובגמרא הקדים תבואה לגפן וזית
3)מדוע רש"י כתב גפן ואח"כ זית ובגמרא הקדים זית לגפן.
עיין מהרש"א ובבן יהוידע
ועיין דק"ס גרסאות שונות בזה

קז. ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא
וכתב הרש"ש מכאן קצת סתירה לבעלי הגלגול.
ואע"פ שאין לי עסק בנסתרות מ"מ קשה מאוד לומר דבר זה שהוא נגד הזוהר וכל ספרי הקבלה וצ"ע

קז: ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית כו' ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת.
ולכאורה מבואר מזה שתשמיש מותר ביום.
ועיין רש"י דמיירי במי שיש לו הרהורים וצ"ע בזה

קז: וי"א אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה
ועיין רש"י מוציא את הקנאה ואת התגר - שכשאין לבו טוב  עליו הוא נוח לכעוס
וצע"ק במה שהוסיף רש"י ואת התגר דליתא בגמרא ומנ"ל להוסיף כן.
האם הכוונה בקנאה היינו כעס ותגר?

רש"י גיטין לד: ד"ה והלכתא כנחמני
ונראה בעיני דעל שם שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום השיאו את שם אביו נחמני, רבה סתם הוא רבה בר נחמני:

מרש"י בב"מ משמע שהיה רבו משום שגידלו וזה לא מובן

מעט דבש ציין בעבר
viewtopic.php?f=7&t=7567&p=269625#p67166
viewtopic.php?f=7&t=19630&p=190907&hilit#p190907

[url][/url]

שמואל דוד כתב:דף קז. אמר אביי טעמא דרבן שמעון כדמר
וברש"י דאמר מר - רבה בר נחמני רביה דאביי דרבה  גידלו בביתו
מה כוונת רש"י במש"כ "דרבה גידלה בביתו" וצ"ב

יש פסיק לפני דרבה

בברכה המשולשת כתב:יש פסיק לפני דרבה

נא לבאר כוונתך

רש"י כתב תרתי- שהיה רבו ושגידלו בביתו

הול"ל ורבה גידלו בביתו

שמואל דוד כתב:ולכאורה מבואר מזה שתשמיש מותר ביום.

קיי"ל שמותר בבית אפל, אלא שכתבו הפוסקים (כמדומני אפילו הרמב"ם) שאין לעשות זאת אם לא במקום צורך גדול, וזה קצ"ע איך שרש"י מתאר שאדם אוכל פת שחרית, ואז נזקק לאשתו, וזה נשמע מאוד מוזר.

במי שהוא בעל הרהורים ודוק

בענין סגנון דבריו של הרש"ש בנוגע ל"בעלי דעת הגלגול", יש לצרף את דברי היפה תואר לשמו"ר פרשה מ. שם אמרו חז"ל: "ומה עשה הקדוש ברוך הוא? הביא לו ספרו של אדם הראשון, והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים, דור ודור ומלכיו, דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ונביאיו, אמר לו: כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה, וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו, הוי ראה קראתי בשם בצלאל".
פירש היפה תואר:

ויתכן שבא לחלוק על דעת בעלי הגלגול האומרים שאיפשר בן דור אחר יעמוד עוד לדור אחר להנהיגו כמו שאמרו על הבל ומשה וזולתם, לכן אמר כי לא, אלא מתחלה נתקן לכל דור מנהיגו ביחוד, וביחוד נכתב בכל דור מנהיגו המיוחד, ואין מנהיג אחד לשני דורות. אין לנו עסק בנסתרות.

עיין שערים מצויינים בהלכה עמ"ס ב"מ

אולי ראית את זה

שמואל דוד כתב:עיין כוס הישועות

ברש"ש גרס רבין בר נחמן גם בקטע ראשונה וכן הוא ברי"ף וברא"ש ולפי הכוס הישועות לא הוה צריך שהרי לא אמר רבין אחי. ואולי יש לפרש שרש"י ד"ה דילי כתב ששדותיהן היו סמוכות זו לזו וכן בפי' רבנו ברוך מארץ יון שהיה בר מצריה, ולפי"ז י"ל מכיון שהיה בר מצריה קראו אחי ודוקא בדינים הנוגעים למיצר (שניה ושלישית) קראו כן משא"כ בראשונה שאינו מדין מצרא לא אמר אחי.וברביעית שעצה טובה קמ"ל אמר אחי בדרך חיבה.

יפה מאוד

מאמר מהגרי"ח סופר שליט"א מספר הדר יעקב ח"א סימן ל"ט נדפס שנת תשס"ה

בס' גשמי ברכה על מגילת קהלת (לר' ברוך אפשטיין - מח''ס תורה תמימה)
קראקא תר''צ, עמ' 15:

''ודע דלפי דעת המקובלים בענין גלגולים שהנפש החוטאת תתגלגל בגוף אדם ותבא שנית לעולם לתקן מה שעותה בחיים ראשונים,
לפי דעה זו יש לדון בההיקש 'מה ביאתך לעולם בלא חטא' והא משכחת שבאים לעולם בחטא בגלגול.

וצריך לומר דסמיך בהיקש זה על סתם תולדות שהם תולדות ראשונות''.

שמואל דוד כתב:ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך משולשין שליש בתבואה שליש בזיתים ושליש בגפנים
וברש"י משולשין - שיש שנה שלוקה ב"גפנים ובזיתים" ואין  לוקה "בתבואה" ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהי לו פליטה
ויש להעיר,
1)מדוע נקט הגמרא ג' אלו דוקא
2)מדוע כתב רש"י גפן וזית ואח"כ תבואה ובגמרא הקדים תבואה לגפן וזית
3)מדוע רש"י כתב גפן ואח"כ זית ובגמרא הקדים זית לגפן.
עיין מהרש"א ובבן יהוידע
ועיין דק"ס גרסאות שונות בזה

עיין תוספות ריש פרק חזקת הבתים וע"ע תוי"ט ונמוקי הגריב

שמואל דוד כתב:קז: ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית כו' ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת.
ולכאורה מבואר מזה שתשמיש מותר ביום.
ועיין רש"י דמיירי במי שיש לו הרהורים וצ"ע בזה

עיין סנהדרין קז. וברש"י

אתה רק מגדיל את הקושיא לכאורה.

אפשר שמותר לבעל הרהורים, ועיין בספר שערים מצויינים בהלכה בב"מ קז שהאריך קצת בזה

נ' פשוט שאין הכוונה שמשמש ביום, אלא מתוך שאוכל פת שחרית ומאכלו מתוקן כהוגן אינו מתאווה אלא לאשתו, ודומיא דאכילת שום, שסגולותיו אינן מידיות אלא באופן כללי.

שייף נפיק כתב:נ' פשוט שאין הכוונה שמשמש ביום, אלא מתוך שאוכל פת שחרית ומאכלו מתוקן כהוגן אינו מתאווה אלא לאשתו, ודומיא דאכילת שום, שסגולותיו אינן מידיות אלא באופן כללי.

לשון רש"י ב"מ קז:
נזקק לאשתו - אם בעל הרהורים הוא ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו ובצאתו לשוק ורואה נשים אינו מתאוה להן

לשון רש"י סנהדרין קז.
שהפך משכבו של לילה לשל יום - שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום

ומסקנת הסוגיא בסנהדרין ש"נתעלמה ממנו הלכה ... מרעיבו שבע משביעו רעב"
והוא אשר דיברתי, שאתה מגדיל הקושיא

כבר עניתי לך

שמואל דוד כתב:כבר עניתי לך

בעוניי לא הבנתי. אולי תרחיב את ההסבר?

מה הקושיא?

שמואל דוד כתב:מה הקושיא?

שע"י שנזקק לאשתו - תרבה תאוותו ולא תמעט!

שמואל דוד כתב:

שייף נפיק כתב:נ' פשוט שאין הכוונה שמשמש ביום, אלא מתוך שאוכל פת שחרית ומאכלו מתוקן כהוגן אינו מתאווה אלא לאשתו, ודומיא דאכילת שום, שסגולותיו אינן מידיות אלא באופן כללי.

לשון רש"י ב"מ קז:
נזקק לאשתו - אם בעל הרהורים הוא ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו ובצאתו לשוק ורואה נשים אינו מתאוה להן

לשון רש"י סנהדרין קז.
שהפך משכבו של לילה לשל יום - שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום

אכן. רשי בסנהדרין מפורש, ובבא מציעא מיירי בלילה, ומכח שכל יומו מתוקן תובע לה בלילה, וכשיוצא בבוקר לשוק אינו מתאווה לאחרות