כמה ההערות:
א. צ”ע, מה זה שכתב שכיוון שעדי חתימה כרתי והחתימה עיקר אזי מסתמא היתה המסירה לדעת החתימה. ממה נפשך אם עדיו בחתימיו זכין לו, אזי בלאו הכי קונה משעת החתימה, ומה צריך דעת על זה, ואי לא אמרינן על זה עדיו בחתימתו זכין לו וכמו שכתבו התוס’ (לקמן ד”ה כתב) דכשאין מוכיח מתוכו של השטר -והיינו כגון שני שטרות ששווים בזמנן- אזי לא אמרינן עדיו בחתימיו זכין לו, אם כן מה מועיל דעת על זה לשנות מזמן המסירה?
ועוד, שלשיטת ר’ מאיר לכו”ע אמרינן עדות בחתימיו זכין לו.
ב. בא”ד התוס’, ”מיהו סובר דשנים נחתמו בבת אחת, ואין דעתו כלל אפילו כשמסר להם בזה אחר זה שיקנה אחד יותר מחבירו”. גם זה צריך עיון, מה פשט בזה שדעת יועיל על זה לשנות זמן הקנין?