אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה
ופירש"י ז"ל,
באונאת אשתו - באונאת דברים לצערה:
אונאתה קרובה - לבא פורענות אונאתה ממהר לבא:
---
וקצת תימה, דמאי רבותא איכא במה שממהר פורענותה לבוא, וכי אם ייפרעו ממנו לאחר זמן, א"צ להיזהר באונאתה.
ועוד, דאם ימהרו להיפרע ממנו, בעונש גוף או ממון ח"ו, וכי אין פורענותו פורענותה. ונמצא, דלקתה בכפליים, מה שנתאנתה מבעלה, ומה שנפרעו מבעלה. ודווקא אם ייפרעו ממנו לאחר זמן, כגון שימות בזמנו, אבל במיתה קשה, או ייענש בדינה של גהינום, אז הוא פורענות לדידיה ולא לדידה.
ולכאורה, אפשר היה לפרש, שאונאתה קרובה, היינו, שדרכן של נשים להצטער ולהוריד דמעות מדברים שאין דרך הגברים להתאנות מהם ולכן שייך לשון זהירות, היינו שייזהר בדיבורו, דמה שאומר לחברו ולא אכפת לחברו, אפשר שמאנה את אשתו, ועתיד לתת ע"ז את הדין.