מסכת כתובות - דיוקים ורמזים ברש"י

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ו' יולי 15, 2022 7:29 am

ח.

רש״י ד״ה משמח חתן וכלה - ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתם עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה

יש לדקדק מדוע נקט רש״י הני תרי.

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ו' יולי 15, 2022 8:24 am

שניהם הם הביטוי העיקרי בעומק ככל הנראה של רגשי השמחה בחדוה, ולא האחרים המבטאים אמנם רובדים נוספים ולאו דווקא של רגש פנימי המשותף לשמחה של האחד עם השני, וכפי שנראה צירופים אלו דווקא שמחה וחדוה כרגש מקסימלי, בעוד שני מקומות בלשון רש"י, - הראשון, שמחתו העצומה של יעקב אבינו ע"ה כשנודע לו שיוסף חי (בבראשית מה - כח) רב עוד. רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי:, והשני - השמחה לעתיד בעת התגלות כבוד ה' (תהילים צח - ח) נהרות ימחאו כף. הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה :
וכפי שנראה גם בפסוקים דלקמן שרגש החדוה היא העומק הכי גדול של השמחה המשותפת - השמחה שלנו עם הקב"ה:
עזרא ו, טז
וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי־גָלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה׃
נחמיה ח, י
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
דברי הימים א טז, כז
ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃
ולשון ששון גילה רינה דיצה הם רגשות שמחה אבל לא מבטאות קשר בין שניים, וכן לשון אהבה שלום רעות מבטאים קשר בין שניים אבל לאו דווקא בשמחה, וכאמור חדוה היא הלשון היחידה המשלבת שמחה שבין שניים.

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ו' יולי 15, 2022 8:27 am

שמואל דוד כתב:ו.

רש״י ד״ה אלו מקילין לעצמן - דבי רב שצריכים לעשות כדברי רבן אומרים שרבן התיר ונהרדעא העושים כשמואל רבן אומרים שמואל התיר

עיין חתם סופר שהעיר בשינוי הלשון שברש״י.

ע״ע פסחים ח: רש״י ד״ה בני בי רב

אפשר בטיבותך מ"מ מדויק או אף צילום מתוך הספר?

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ו' יולי 15, 2022 1:57 pm

אהרן תאומים כתב:שניהם הם הביטוי העיקרי בעומק ככל הנראה של רגשי השמחה בחדוה, ולא האחרים המבטאים אמנם רובדים נוספים ולאו דווקא של רגש פנימי המשותף לשמחה של האחד עם השני, וכפי שנראה צירופים אלו דווקא שמחה וחדוה כרגש מקסימלי, בעוד שני מקומות בלשון רש"י, - הראשון, שמחתו העצומה של יעקב אבינו ע"ה כשנודע לו שיוסף חי (בבראשית מה - כח) רב עוד. רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי:, והשני - השמחה לעתיד בעת התגלות כבוד ה' (תהילים צח - ח) נהרות ימחאו כף. הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה :
וכפי שנראה גם בפסוקים דלקמן שרגש החדוה היא העומק הכי גדול של השמחה המשותפת - השמחה שלנו עם הקב"ה:
עזרא ו, טז
וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי־גָלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה׃
נחמיה ח, י
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
דברי הימים א טז, כז
ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃
ולשון ששון גילה רינה דיצה הם רגשות שמחה אבל לא מבטאות קשר בין שניים, וכן לשון אהבה שלום רעות מבטאים קשר בין שניים אבל לאו דווקא בשמחה, וכאמור חדוה היא הלשון היחידה המשלבת שמחה שבין שניים.

יישר כח!

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ו' יולי 15, 2022 3:26 pm

יישר כח!
בבקר כשהתעוררתי התנוצץ לי במחשבה שאחד והשני - סימנך חדוה, ושוב חשבתי שהאותיות הנותרת אשני 361 = בשמחה (אותיות וכולל)

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ו' יולי 15, 2022 6:11 pm

ח.

רש״י ד״ה חדא יצירה הואי - כמאן דאמר בעירובין (דף יח.) ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור

ובד״ה בתר מחשבה אזלינן - ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד בעירובין בפ' עושין פסין

צ״ע קצת מדוע בתחילה ציין רק למסכת עירובין ואח״כ הוסיף לציין שם הפרק?

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ו' יולי 15, 2022 7:21 pm

נטעים מעט את דיוקך הנפלא ביותר, מילא החלק הראשון שלא כתוב בגמרתינו וציין רש"י למ"מ במסכת עירובין באופן כללי ורש"י למעשה מביא את מה שכתוב שם, ולפיכך כפי שנראה כבר כמה פעמים שבאופן זה רש"י רומז שאין צריך להסתכל שם בדווקא, משא"כ במקום השני שכתוב כאן בגמרא עצמה את כל הדיון על מעשה ומחשבה, תמוה יותר למה רש"י הפנה לשם?
אלא שהמעיין שם כפי שרש"י שולח למקום מדוייק - שם הפרק, צריכים בדר"כ לעיין שם, ואז נראה שיש שני חילוקים משמעותיים בין כאן לשם, הן בשם השואל והן מתוך איזו מילים הסתירה, ואת זה רש"י ציין וכנראה בגלל עומק הדבר שאין ביכולת לנברא להשיג מה הוא "מחשבה" בתחילה ומה הוא סוף אצל הבורא, ועל כן אין לנו אלא מה שכתוב, וראה גם בפירוש רש"י עה"ת מה שכתוב בפסוק זה {כז} וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
ולכאורה היו גם יכולים להתמיה גם מתוך הפסוק עצמו, מתחלתו לסופו "זכר ונקבה ברא אתם", ולתועלת הענין נביא את שני המקומות כאן ובעירובין כדי לשים לב להבדלים, וזה פלא!
כאן:

מ''ס בתר מחשבה אזלינן ומ''ס בתר מעשה אזלינן כי הא דרב יהודה רמי כתיב {בראשית א-כז} ויברא אלהים את האדם בצלמו וכתיב {בראשית ה-ב} זכר ונקבה בראם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד

עירובין יח ע"א:

אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם לכדר' אבהו דר' אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב {בראשית א-כז} (כי) בצלם אלהים ברא אותו בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ו' יולי 15, 2022 10:38 pm

יישר כח! ועיין במסורת הש״ס שהרגיש סתירה הנ״ל.

אהרן תאומים

דף ה.
משום חשבונות. שאם יכנוס למוצאי שבת יעשה סעודה בלילה ויחשוב בשבת מהו צריך להוציא וכתיב ודבר דבר (ישעיהו נח): מפקחים. מוציאין לאור: פיקוח. פושקונברמ''ש בלעז: טרטיאות. פלטי מלכים ושלטונים: ללמדו אומנות. מצוה הוא דכתיב (קהלת ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת למוד אומנות שתחיה הימנו עם התורה ואמרינן בקידושין (דף כט.) שאביו חייב ללמדו אומנות:
בשבת (דף קנ ע"א) בגמרא נאמר כעין הגמרא כאן, והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת וא''ר אלעזר פוסקים צדקה לעניים בשבת וא''ר יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת וא''ר שמואל בר נחמני א''ר יוחנן הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות
וכתב רש"י פקוח נפש. בדבר שיש בו סכנה פקוח דיקומבימונ''ט : ופקוח דרבים. כגון לרשות: טרטייאות וקרקסאות ובסילקאות. מיני פלטין הן ששם נאספו לבית הוועד: ללמדו אומנות. דהא נמי מצוה היא דכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו לסטות ומצוה ילפינן מקרא בקדושין בהאשה ניקנית (ד' ל:):
והנה צריך לשים עינינו לכמה חילוקים ובעיקר שבת כתב את עניין הליסטות והראה מ"מ מדויק כולל שם הפרק בקידושין, וכאן כתב בסמא וגם הכניס את עניין לימוד אומנות עם תורה, ששם בקידושין נראה שיש שני דרכים איך ללמוד פסוק זה במשלי.
ובראשית נקדים ונביא את מה דאיתא בקידושין כט ע"א איתא - דת''ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי''א אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס''ד אלא כאילו מלמדו ליסטות
ובדף ל ע"ב ללמדו אומנות: מנלן אמר חזקיה דאמר קרא {קהלת ט-ט} ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות אם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות: ויש אומרים אף להשיטו בנהר: מאי טעמא חיותיה הוא: רבי יהודה אומר כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות: ליסטות ס''ד אלא כאילו מלמדו ליסטות מאי בינייהו איכא בינייהו דאגמריה עיסקא:
וברש"י ראה חיים. אומנות שתחיה בו עם אשה מקיש אומנות לאשה: אם אשה. האמור כאן אשה ממש היא כשם שמצינו שחייב אדם להשיאו אשה כך חייב כו': מאי בינייהו. מאי קא מוסיף ר' יהודה: עיסקא. אם למדו סחורה לת''ק הרי למדו חיים לרבי יהודה דאתי לטעמא אומנות דוקא דכמה פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם:
ועיין בשטמ"ק שעשה צריכותא מדוע הביא כאן הגמרא את כל המימרות להוכיח שמכן דמותר לחשב צרכי החתונה ולא הסתפקה הגמרא במ"מ אחד, וז"ל וחשבונות של מצוה מי אסירי? והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרווייהו חשבונות של מצוה כו' — וכתוב בשיטה: ולא תימא לחשוב בלבד, אבל לפסוק לכתחילה לא משום דהוי כמקדיש, ותנן (משנה ביצה ה ב): אין מקדישין ביום טוב. שלא אסרו אלא להקדיש כלי ידוע, משום דמחזי כמקח וממכר, אבל לא אסרו לחייב עצמו לגבוה בדיבורו. וכן פירש ר"ן ז"ל, עד כאן. ולהכי מייתי הכא תרווייהו, דדילמא משום הכי במוצאי שבת לא, דלמא איידי דטריד לעשות סעודה בלילה יחשוב בשבת מהו צריך להוציא, ויפסוק נמי לפלוני מאכל כך ולפלוני כך, לכך מייתי דלפסוק נמי שרי. ולא תימא דווקא שאינו טורח ללכת מפני כן ממקום למקום, אבל לטרוח ללכת ממקום למקום אסור, והילכך איכא למימר דמשום הכי במוצאי שבת לא, פן מחמת טרדתו ילך למקום שמוכרין הבשר והתרנגולים ושאר צרכי סעודה לפקח שם על עניין סעודתו. לכך מייתי דאמר ר' יעקב אמר רבי יוחנן: הולכין לבתי כנסיות כו', דאפילו להתקבץ וללכת לבתי כנסיות כו' שרי. ואכתי איכא למימר דמתקבצין לפקח בשבת, אבל אין מוציאין לאור עד מוצאי שבת, וכיון שכן, הכא איכא למימר דבמוצאי שבת לא, פן יפקח ויוציא לאור ממש הכנת סעודה בשבת. לכך קאמר דאמר ר' יעקב בר אידי: מפקחין כו' בשבת, וכתב רש"י: מפקחין. מוציאין לאור. והיינו לפי הספרים דמייתו "אמר ר' יעקב כו' הולכין לבתי כנסיות" כו' ברישא, והדר מייתו "ואמר ר' יעקב בר אידי כו' מפקחין פיקוח" כו'. ומיהו ברוב הספרים המדוייקים מייתו ברישא "מפקחין" והדר "הולכין לבתי כנסיות" כו', ולפי זאת הנוסחא, יהיה הצריכות כן: לא תימא לפסוק צדקה, שהיא מצוה ידועה ומפורשת בתורה; אבל לפקח ולהוציא עסקי רבים, שאינו אלא שלום העיר, הוה אמינא אסור, קא משמע לן. ולא תימא דווקא שאינם טורחים ללכת מפני כן ממקום למקום כו', וכדכתיבנא. ומייתי נמי דאמר ר' שמואל בר נחמני כו' הולכין לטרטיאות כו', פירוש, דלא תימא דווקא לבתי כנסיות של ישראל, דלא מיחזי כדרך חול, אבל לטרטיאות כו' אסור, וכיון שכן איכא למימר דמשום הכי למוצאי שבת לא, פן מתוך טרדתו ילך למקום מוכרי גוים לפקח על עסקי סעודתו. לכך מייתי הך דר' שמואל, דאפילו בהכי שרי. ולא תימא עסקי רבים שאני, דהא ללמדו אומנות דאינו מצוה כל כך, ואפילו שידוכין וקיומין דמתחזי טפי כדרך חול שרי, הילכך כל מאי דעביד מתוך טירדת הסעודה שרי, ואם כן למוצאי שבת אמאי לא? כן נראה לי:
ונראה על פי השינוי בלשון רש"י , שכאן לא הביא את עניין הליסטות כלל, שהוא למעשה מניעת עבירה ולא ממש עשיית מצוה וזה דימוי שלילי לחתונה שהיא למצוה לכתחילה ולא במחשבת מניעת עבירה, אלא את לשון הפסוק ואת הכוונה הנסתרת שלגבי עבודה עם לימוד תורה ואגב הדימוי לנישואין שהוא עניין העיקר כאן סעודת החתונה, ומאחר וגם מוזכר בדף זה את עניין נישואי אלמנה לאלמן שהולך מיד לעבוד הזכיר רש"י שזה צריך להיות עם תורה, וכן רש"י כתב מראה מקום לקידושין בכללות ולא מ"מ מדוייק כבשבת שציין לפרק האיש מקדש, כי הרי זה כתוב שם בשני מקומות וחוזר על עניין הליסטות וכפי שנאמר שכאן רש"י רצה להרחיק בכלל את העניין השלילי, של הליסטות.
אבל בשבת שענינו הדינים היוצאים בפסוק של ממצוא חפצך ודבר דבר, הוצרך לפרט כל הדברים, ובפרט שזה קולא גדולה יותר גבי שבת הטעם שכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות, שזה תוצאה ממילא ולאחר זמן, ובאופן אחר יכול למנוע התוצאה הזאת על ידי שמפרנסו בעצמו או מחנכו שאסור ללסטם, וצריך ללכת ללמוד אומנות, ודבור וחינוך זה עצמו יכול להיעשות על ידו מידי שבת, ובכל אופן החידוש שיכלול בשבת לדבר עם מלמד שישכרהו ללמד את בנו אומנות, ובכל אופן רש"י הראה מקום מדוייק, וכוונתו שנראה שם כללות העניין ואז נראה גם את עניין הנישואין והתורה והדיעה האחר שהוא חיוב עצם לימוד אומנות באופן החיובי ולא רק כדי לשלול שלא יהא ליסטים.
ועל כן מוזכר גם עניין הצדקה דהוא גם שווה ודומה לנישואין כפי הנאמר בפסוק (בישעיה נח ז - זה הפרק שנאמר בו גם ודבר דבר) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: וכפי דברי רש"י ביבמות ס"ב ע"ב, אז תקרא. לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק העני ומבשרך אל תתעלם היינו אוהב את שכיניו שהם כקרוביו מקרב את קרוביו ונושא בת אחותו:
וכן רש"י מזכיר כאן מוציאים לאור שלא מזכיר שם לשון זה שהוא עניין פירסום דברים לרבים בעניני פיקוח נפש, ובוודאי אין הכוונה למפקחים את הגל מפני פיקוח נפש, אלא שכאן הרחיב רש"י את ענין הפירסום לאור, וכפי שנראה ברש"י עצמו לשון דומה בקשר לחתונת בתולה שיוצאה בהינומא, ומספיק על כך עדות שראה בהיותו קטן, כפי דאיתא ברש"י בדף כח ע"א, גלוי מלתא בעלמא הוא. כלומר אין הדבר צריך עדות אלא לפרסם שיצא הדין לאור בלא גמגום:
וכן כתב כאן פלטי מלכים ושלטונים, ושם לא כתב מלכים ומזכיר שם בית הועד, והנראהדכאן נקט מלכים בגלל עניין שהחתן הוא כמלך, כפי הנאמר בפרקי דר"א ט"ז החתן דומה למלך. מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה. מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד. מה המלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימים. מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו. מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך חתן פניו מאירות כאור החמה, שנ' "והוא כחתן יוצא מחופתו":
וכן נשמר רש"י מלהזכיר "בית הועד" בעניין החתונה, כפי הנאמר בסוף סוטה על עיקבתא דמשיחא שבית הוועד יהפך לזנות, ובשבת נשמר מלהזכיר מלך, מפני שבהמשך הגמרא שם מוזכר א''ר יהודה אמר שמואל חשבונות של מלך ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת, ובכדי שלא נטעה דהכוונה מלך ממש, אלא מלשון מלך - מה לך, חשבונות סתמיים של כלום, וכפי שרש"י דוחה משמעות זו, ברד"ה של מלך. של עצה שאינו שלו ואין צריך בכך כגון הרוצה לבנות בית כך וכך צריך להוציא בו ול''נ כמו מה לך מה לך ולחשבונות הללו הרי אין צורך בהן לא לך ולא לאחר כגון ההיא דפרישית:
אחר כל זאת יהיה בזה טעם נוסף מדוע הובאו כאן שוב כל הדברים שנאמרו בשבת, מפני הטעמת הדברים בעניין החתונה.

אהרן תאומים

שמואל דוד כתב:יישר כח! ועיין במסורת הש״ס שהרגיש סתירה הנ״ל.

שוב ראיתי שבמחזור הלימוד הקודם הרגשתי בזאת ויישבתי באופן אחר
וראה כאן:
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=29981
והנה הפלא החילוק הנוסף לנאמר בברכות ס"א שהוא יותר שונה, כי גם שם זה רב אבהו אלא שהסתירה הוא מפסוק אחר לגמרי, אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהו דרבי אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב {בראשית ט-ו} כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד, ולפי זה סדר הסתירה הפוך דבתחילה נאמר בפרק ה, זכר ונקבה בראם וזה המעשה, ואח"כ המחשבה בפרק ט כי בצלם אלקים עשה את האדם, משא"כ בעירובין ובכתובות שסדר הסתירה הוא מקודם המחשבה ואח"כ המעשה כפי הסדר דסוף מעשה במחשבה תחילה, ועל כן העדיף רש"י לציין מ"מ לעירובין וחזר וכפל כדי לרחק את הנאמר בברכות שהוא שונה לגמרי מכאן בכתובות,
והנה תוספות תמה על רש"י וז"ל בעירובין יח בשלמא למ''ד פרצוף היינו כו'. מכאן היה מקשה ריב''ם על פ''ה דפירש בריש כתובות (דף ח.) ב' יצירות הוו ולכך בריך שתים יוצר האדם ואשר יצר דהוי כמ''ד זנב ועוד דבתר הכי קאמר התם לכ''ע חדא יצירה הוי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומר סבר בתר מעשה אזלינן והיינו כמ''ד זנב דאליבא דידיה דרשינן הנהו קראי כרבי אבהו לכן נראה דשתי יצירות הואי היינו כמאן דאמר פרצוף:
וכן כאן לשון התוספות חדא יצירה הואי. צריך לומר דהיינו כמאן דאמר פרצוף אחד מדקאמר בתר הכי דכולי עלמא חדא יצירה הואי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ובריש פרק שני . דעירובין (דף יח. ושם) משמע בהדיא דלמאן דאמר פרצוף אחד הוה עלה במחשבה להבראות שנים אבל למאן דאמר התם שני פרצופים לא סבירא ליה הכי כך פירש רשב''ם:
ואפשר דבזה המראה מקום שציין רש"י דווקא לעירובין בכפליים, יוסבר קצת שיטת רש"י דלמ"ד חדא יצירה נבראו שני פרצופים, כי בפסוק זה (בראשית א-כז) עצמו המדבר בעת יצירת האדם ביום השישי, שהן רב אבהו והן רב יהודה מוכיחים את המחשבה הראשונה, נאמר זכר ונקבה ברא אתם, ולא שאלו סתירה מכך, אלא מהפסוק שנאמר אחר כך אחר בריאת הכל ואחר הירידה מגן עדן לעולם הבריאה, ששם נאמר זכר ונקבה בראם, משא"כ בברכות שלא מובא פסוק זה כלל הנאמר בשעת היצירה, והובא בכלל פסוק המאוחר יותר, בפרשת נח אחר המבול, ועל כן לא ציין רש"י לברכות אף שהוא המקום הראשון.
ויש לעיין בכל זה

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' יולי 17, 2022 6:17 am

יא.

מתני' הגדול שבא על הקטנה כו׳

רש״י ד״ה הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין

יש לעיין מדוע שינה רש״י מלשון המשנה וכתב ״הבא״ ולא ״הגדול״

ואולי יש לומר שכוונתו לרבות בן ט׳ שביאתו ביאה ודו״ק.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' יולי 17, 2022 6:30 am

יא.

רש״י ד״ה מתני' הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין

וקטן - פחות מבן תשע שאמרו חכמים אין ביאתו ביאה ובא על הגדולה

ק״ק מדוע אצל קטן הוסיף רש״י ״שאמרו חכמים״ וצ״ע

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » א' יולי 17, 2022 9:10 am

שמואל דוד כתב:יא.

מתני' הגדול שבא על הקטנה כו׳

רש״י ד״ה הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין

יש לעיין מדוע שינה רש״י מלשון המשנה וכתב ״הבא״ ולא ״הגדול״

ואולי יש לומר שכוונתו לרבות בן ט׳ שביאתו ביאה ודו״ק.

נראה שאין כאן שינוי כל כך שבמקום "שבא" כתב "הבא", והוא כעין פירוש על הנאמר הגדול שבא - הבא

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » א' יולי 17, 2022 9:19 am

שמואל דוד כתב:יא.

רש״י ד״ה מתני' הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין

וקטן - פחות מבן תשע שאמרו חכמים אין ביאתו ביאה ובא על הגדולה

ק״ק מדוע אצל קטן הוסיף רש״י ״שאמרו חכמים״ וצ״ע

על ביאת בת שלוש לא נאמר ממש בפירוש זה רק יוצא ממהלך הסוגיות וזה הלשון הכי מפורש שנאמר ביבמות נז אמר שמואל ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה
אבל על בן תשע נאמר בסנהדרין סט אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה לא נחלקו אלא בבן שמנה

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' יולי 17, 2022 3:03 pm

אהרן תאומים כתב:על ביאת בת שלוש לא נאמר ממש בפירוש זה רק יוצא ממהלך הסוגיות וזה הלשון הכי מפורש שנאמר ביבמות נז אמר שמואל ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה
אבל על בן תשע נאמר בסנהדרין סט אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה לא נחלקו אלא בבן שמנה

נדה דף מד:
מתני' בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה כו׳ פחות מכן כנותן אצבע בעין. ועיין דף מה. שהוא הלכה למשה מסיני.

והיה אפשר לומר שאצל קטנה זה מציאותי (אף אם אין זה הלכה למשה מסיני) משא״כ בקטן זה דין, ואף אם במציאות שיבר בתוליה, מ״מ אין לו דין ביאה. אולם עיין רשב״א ״אין ביאתו ביאה ואינו מגיע לבתולים ולא בטל חינה״ וצ״ע בזה.

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=47238#p571393

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' יולי 17, 2022 6:55 pm

י.

תנא הואיל וקנס חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית קנסא מאי קנסא אלא אימא הואיל ותקנת חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית

רש״י ד״ה אלא מן הזיבורית - אם באת לגבות כתובתה ויש לו עידית וזיבורית ובינונית אינה יכולה לומר תן לי עידית או בינונית בשוויה אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה יתן

ק״ק מדוע נקט רש״י בסדר זה ״עידית וזיבורית ובינונית״ הול״ל עידית בינונית זיבורית וצ״ע.

חלא בר חמרא · הודעהעל ידי **חלא בר חמרא** » ב' יולי 18, 2022 11:29 pm

למאי דקי"ל בב"ק ז: דבשלו הן שמין, א"כ ככל שיש לאדם רק שני קרקעות, נחשב המעולה שבהן לעידית והגרוע לזיבורית, ורק כאשר יקנה קרקע שלישית, אז תהיה האמצעית מביניהן מוגדרת כבינונית.
ולכן נקט רש"י כסדר המציאות, שרק אחרי שיש עדית וזיבורית, אז תתכן מציאות של בינונית.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ג' יולי 19, 2022 5:29 am

חלא בר חמרא כתב:למאי דקי"ל בב"ק ז: דבשלו הן שמין, א"כ ככל שיש לאדם רק שני קרקעות, נחשב המעולה שבהן לעידית והגרוע לזיבורית, ורק כאשר יקנה קרקע שלישית, אז תהיה האמצעית מביניהן מוגדרת כבינונית.
ולכן נקט רש"י כסדר המציאות, שרק אחרי שיש עדית וזיבורית, אז תתכן מציאות של בינונית.

יפה מאוד. יישר כח!

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ג' יולי 19, 2022 7:11 am

דף יא:
נסתחפה שדהו. מזלך גרם כאדם שהמטר בא וסוחף את זריעתו ועוקרה:
הנה בדף ב. ע"א הוזכר כבר בגמרא ופירש רש"י נסתחפה שדהו. לשון מטר סוחף (משלי כח) נשטפה שדך כלומר מזלך גרם כי מהיום אני מוטלת עליך לזון: ופירש בלשון כלומר וגם לא פירט מה גורם השטפון לשדה איזה קלקול, כי אין מדובר ממש בדבר כל כך משמעותי, ומדובר בעיכוב של כמה ימים שכבר צריך להקדים ולהזין אותה, והוא גם קצת כלשון נופל על לשון שהשדה משמש לזון ממנה, ואולי רק מחמת השיטפון הוא מעוכב מלילך לאסוף היבול וכד' וצריך לחכות.
אבל בדף י"א הדימוי הוא לא בדרך של כלומר אלא שנעקר הזריעה לגמרי כי הרי רוצה לשאת בתולה ועכשיו היא בעולה,
עוד יש לומר כפי דרכו של רש"י שאינו חוזר באותה מסכתא על פירוש המילות אלא מחמת צורך נוסף, ואפשר שהוצרך רש"י לפרש כאן יותר מבתחילה שמטר יכול גם לקלקל, מאחר שבין ב' המקומות, בין דף ב' לדף יא' מוזכר פעמיים שבחו של המטר, בדף ה ע"א - הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע ומאי ניהו מטר, וברש"י הכי קאמר. האי ומעשה ידיו במעשה הצדיקים כתיב שקרוין מעשה שלהם מעשה ידיו של הקב''ה וה''ק ומעשה ידיו דהוא מעשה הצדיקים מגיד הרקיע שהרקיע מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים שמתפללין על הגשמים ומטר יורד: ובדף י' ע"ב ואמר רב חנא בגדתאה מטר משקה מרוה ומזבל ומעדן וממשיך, וברש"י [מטר. ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא]: מזבל. את הארץ: מעדן. נותן עדנה וזיו בפירות:

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ו' יולי 22, 2022 7:56 am

דף יז.
בוצינא דנהורא. על שהיה קלסתר פניו מבהיק כדאמרינן בב''ב (דף נח.) שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דרבי יוחנן דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם:
ראו מה שכתב בגליון הש"ס וההסבר הוא לכאורה פשוט בס"ד אכתבהו, אבל אשמח לפני זה אם יש מי שיכול להביא על רש"י זה נוסחאות כתבי יד, כי מה שמפריע לי הוא כלל לא איזכורו של רבי יוחנן כביכול בניגוד לנאמר שם, והתיקון המיותר לכאורה שתיקנו ברש"י בסנהדרין יד,
לי מפריע המ"מ בב"ב היה לי יותר פשוט בב"מ

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' יולי 24, 2022 5:45 am

טו:

רש״י ד״ה אם יש עדים - על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה:

בהינומא - בגמ' מפרש:

וראשה פרוע - איצטייבליד"ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:

הנה רש״י שינה בלשונו. אצל הינומא כתב ״לבית בעלה״ ואצל ראשה פרוע כתב ״לבית החתונה״

האם יש לדייק שאחר החתונה צריכה לכסות ראשה ולכן רק לבית החתונה הולכת בפריעת ראש משא״כ לבית בעלה.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' יולי 24, 2022 6:20 am

אהרן תאומים כתב:דף יז.
בוצינא דנהורא. על שהיה קלסתר פניו מבהיק כדאמרינן בב''ב (דף נח.) שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דרבי יוחנן דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם:
ראו מה שכתב בגליון הש"ס וההסבר הוא לכאורה פשוט בס"ד אכתבהו, אבל אשמח לפני זה אם יש מי שיכול להביא על רש"י זה נוסחאות כתבי יד, כי מה שמפריע לי הוא כלל לא איזכורו של רבי יוחנן כביכול בניגוד לנאמר שם, והתיקון המיותר לכאורה שתיקנו ברש"י בסנהדרין יד,
לי מפריע המ"מ בב"ב היה לי יותר פשוט בב"מ

עיין בית אהרן (מגיד):

: ADCB859E-3F5D-433C-9E78-D7EF307CC5B3.png (47.1 KiB) נצפה 4890 פעמים

: D61B9D83-4284-4664-A636-DB10E965C8C7.png (44.58 KiB) נצפה 4890 פעמים

וצריך לעיין בספר דקדוקי סופרים השלם (נמצא באוצר)

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » א' יולי 24, 2022 7:04 am

לפני שאכתוב בס"ד את הביאור בדברי רש"י שבחלקו הוא כעין הדברים שכתב בשם הרב ראובן מרגליות, ובתוספת נופך מעוד מראה מקומות, וכמובן לכאורה ללא צורך בשום הגהה ובלי שום תאוריה על נוסח עלום שהיה כביכול לרש"י אז רק בשביל להעיר על הדברים המובאים כאן, אם היה לרש"י נוסח נוסף בבבא בתרא אז בברכות (ה:) שציין להשוכר את הפועלים היה יכול לציין גם בבא בתרא, עוד בנוסח כתב היד מובא כאן "בבא בתרא"
https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL17103365
היה לי גם רעיון משעשע לפתור הר"ת כפי שמופיע בדפוסים אצלינו בב"ב בב' בבות, כשהכוונה על בבא מציעא (הקודם ל)ובבא בתרא מפני הסיבות שעולים משני המקומות למהות של "בוצינא דנהורא" כפי שתראו בע"ה בהמשך, ובכל אופן רש"י הביא כאן בכוונת מכווין את המקור בבא בתרא ואף שאוסיף דבר "כדמפרש התם" וזה נמצא בבא מציעא, אלא שרש"י לא כיוון על הנאמר על רבי יוחנן בבא מציעא אלא על רבי אבהו כתב שהיה קלסתר פניו מבהיק וזה הוא דנפקי זהרורי מיני הכוונה על רבי אבהו כי שם בבבא בתרא מוסבר כל העניין של האור שנפק מעקבי אדם הראשון כגלגל חמה, והנה רש"י בפסחים ח . מסביר לכאורה מה הוא אור זה, ונוגה. של עתיד לצדיקים כאור של שבעת ימי בראשית יהיה: קרנים. מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד) וזהרורין מיד הקב''ה לו לצדיק מזיו של הקב''ה ילכו זהרורין להקרין פני הצדיקים ולא יהיה אורם שוה לאורו אלא כנר בפני האבוקה: והיא גם כפי הנאמר בירושלמי (שבת ח ז)על רבי אבהו - רִבִּי אַבָּהוּ נְחַת לְטִיבֵּרְיָּא. חְמוֹנֵיהּ תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן אַפּוֹי נְהִירִין. אָֽמְרוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁכַּח רִבִּי אַבָּהוּ סִימָה. אֲמַר לוֹן. לָמָּה. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַפּוֹי נְהִירִין. אֲמר לוֹן. דִּילְמָא אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַעְתָּהּ. סְלִיק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַאי אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַעְתָּ. אֲמַר לֵיהּ. תוֹסֶפְתָּא עַתִּיקְתָא. וּקְרָא עֲלוֹי. חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' יולי 24, 2022 7:36 am

*הרב ראובן מרגליות ז״ל

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » א' יולי 24, 2022 4:47 pm

תוקן יש"כ

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' יולי 25, 2022 9:53 pm

שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה משמח חתן וכלה - ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתם עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה
יש לדקדק מדוע נקט רש״י הני תרי.

יש לבאר, כי ה"חדווה" הוא תרגום מדויק של "שמחה", ולדוגמא, בכתוב בראשית פרק לא פסוק כז (פרשת ויצא): וָֽאֲשַׁלֵּחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר: שם מופיע זה השורש "שמח" בראשונה, הנה התרגום אונקלוס: ושלחתך פון בחדוא ובתשבחן בתופין ובכנרין:
לכן נקט רש"י הני תרתי: השמחה, ותרגומה החדווה.

אהרן תאומים

זה שחדוא בארמית הוא תרגום של שמחה, ולחסידים זה ידוע ומפורסם מאד מאמירת הכגוונא, ולענינינו פתרונך אינו מספיק כי אין קשר לנכתב בלה"ק חדוה הוא תרגום/חילוף מילים, כי הרי אין שום טעם לייחד את זה בברכה כבריאה בפני עצמה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכל גילה רינה דיצה וחדוה, ובכך שרש"י כביכול תפס את שני אלו בתור לנע"ל לשה"ק על התרגום, זה גורם לקושיה האחרונה מדוע התייחדו כשני בריאות, ועוד כפי שציינתי הפסוק עצמו עז וחדוה במקומו, מורה שאלו הם שני דברים שונים לחלוטין.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' יולי 25, 2022 10:23 pm

שמואל דוד כתב:יא.
מתני' הגדול שבא על הקטנה כו׳
רש״י ד״ה הבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה שהרי בתוליה חוזרין
יש לעיין מדוע שינה רש״י מלשון המשנה וכתב ״הבא״ ולא ״הגדול״
ואולי יש לומר שכוונתו לרבות בן ט׳ שביאתו ביאה ודו״ק.

ראה המופיע בשינויי הנוסחאות שבדקדוקי סופרים השלם.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' יולי 25, 2022 10:39 pm

שמואל דוד כתב:
אהרן תאומים כתב:על ביאת בת שלוש לא נאמר ממש בפירוש זה רק יוצא ממהלך הסוגיות וזה הלשון הכי מפורש שנאמר ביבמות נז אמר שמואל ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה
אבל על בן תשע נאמר בסנהדרין סט אמר רבי חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה פחות מבן שמנה שאין ביאתו ביאה לא נחלקו אלא בבן שמנה

נדה דף מד:
מתני' בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה כו׳ פחות מכן כנותן אצבע בעין. ועיין דף מה. שהוא הלכה למשה מסיני.
והיה אפשר לומר שאצל קטנה זה מציאותי (אף אם אין זה הלכה למשה מסיני) משא״כ בקטן זה דין, ואף אם במציאות שיבר בתוליה, מ״מ אין לו דין ביאה. אולם עיין רשב״א ״אין ביאתו ביאה ואינו מגיע לבתולים ולא בטל חינה״ וצ״ע בזה.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=47238#p571393

השיטה מקובצת - כתובות יא, ב:

אבל בשטה ישנה כתוב וז"ל [קטן הבא על הגדולה וכו'] ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר ואף על פי שהוציא דם לא עקר כל הבתולים, ואפילו עקרם, כיון שאין זו לא בעילה ולא הנאה, מותבינן לה כבוגרת והילכתא כשמואל דקי"ל כותיה בדיני מיהו לכהן גדול אסרי לה ואפילו לשמואל מידי דהוה אבוגרת דאסורה לכהן גדול מדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח ובירושלמי שרי לה וה"ג התם קטן הבא על הגדולה היא אין בתוליה חוזרין אמר ר' אבהו תפתר שבא עליה שלא כדרכה אמר רבי יוסי בר בון אפילו תימר מכדרכה קטן אין בו כח ליגע בסימנין ותנינן מעשה שעיברה ובתוליה קיימין וגרסינן נמי התם הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש כשרה לכהונה תני ר' חלפתא בן שאול כשרה אפילו לכהן גדול, ונראה לפום גמרא דילן, דודאי יש בו כח לעקור הבתולים, מדאמר רב עשאה מוכת עץ, ומוכת עץ אין לה בתולים כלל, דהא מדמו לה לבעולה, מר' י"צ. ע"כ:
ורש"י ז"ל כתב וז"ל [קטן הבא על הגדולה] עשאה מוכת עץ. נהי דאין ביאתן ביאה מיהו לא גרע מעץ הנתקע ולרבנן דפליגי אמוכת עץ כתובתה מנה וכן לענין כהן גדול דתנן לא ישא את מוכת עץ הא נמי אסירא ליה. אין מוכת עץ בבשר אדם. ואי בעולה לא הויא מוכת עץ נמי ליתא ע"כ. משמע דס"ל כשיטה ישנה דלרב מיירי כשהשיר בתולים ולהכי קאמר עשאה מוכת עץ דלא תימא אף על גב דהשיר בתולים, מ"מ אין ביאתו ביאה וכיון שכן נימא דאכתי כבתולה גמורה דיינינן לה קמ"ל דלא גרע ממוכת עץ ושמואל סבר כיון דהשיר בתולים, דאי לא דיינת לה בבעולה, מוכת עץ נמי ליתא וכו'

הרי מפורש בדעת רש"י כשיטה הישנה, וקטן הבא על הגדולה, השיר בתולים.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' יולי 25, 2022 11:08 pm

שמואל דוד כתב:י.
תנא הואיל וקנס חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית קנסא מאי קנסא אלא אימא הואיל ותקנת חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית
רש״י ד״ה אלא מן הזיבורית - אם באת לגבות כתובתה ויש לו עידית וזיבורית ובינונית אינה יכולה לומר תן לי עידית או בינונית בשוויה אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה יתן
ק״ק מדוע נקט רש״י בסדר זה ״עידית וזיבורית ובינונית״ הול״ל עידית בינונית זיבורית וצ״ע.

ברש"י כ"י אמנם מפורש: עידית ובינונית וזיבורית.
https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL38232428

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ב' יולי 25, 2022 11:32 pm

שמואל דוד כתב:טו:
רש״י ד״ה אם יש עדים - על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה:
בהינומא - בגמ' מפרש:
וראשה פרוע - איצטייבליד"ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:
הנה רש״י שינה בלשונו. אצל הינומא כתב ״לבית בעלה״ ואצל ראשה פרוע כתב ״לבית החתונה״
האם יש לדייק שאחר החתונה צריכה לכסות ראשה ולכן רק לבית החתונה הולכת בפריעת ראש משא״כ לבית בעלה.

לפי המפורש ברש"י - כ"י פרמה, הרי אף בראשה פרוע איתא לבית "בעלה", ולא לבית "החתונה".
https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL17103345
וברש"י - כ"י פטרבורג, כפי שהוא לפנינו:
https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL38232436

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ג' יולי 26, 2022 5:11 am

יישר כח הרב באמונתו!

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ד' יולי 27, 2022 4:37 pm

היות "חדוה" ו"חדוא" אחת, כבר מפורש בקדמוני המדקדקים, דוגמת ר"י אבן קריש.

באמונתו · הודעהעל ידי **באמונתו** » ד' יולי 27, 2022 4:41 pm

שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה חדא יצירה הואי - כמאן דאמר בעירובין (דף יח.) ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור
ובד״ה בתר מחשבה אזלינן - ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד בעירובין בפ' עושין פסין
צ״ע קצת מדוע בתחילה ציין רק למסכת עירובין ואח״כ הוסיף לציין שם הפרק?

לענ"ד, דברה תורה כלשון בני אדם, ובהיות שהוצרך רש"י כאן לחזור על הציון לעירובין, הוסיף בהפניה השנייה ופירט אף פרקו המדויק.

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ד' יולי 27, 2022 5:34 pm

באמונתו כתב:לענ"ד, דברה תורה כלשון בני אדם, ובהיות שהוצרך רש"י כאן לחזור על הציון לעירובין, הוסיף בהפניה השנייה ופירט אף פרקו המדויק.

יישר כח גדול מאד על הפשטות שהארת עינינו!!!

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ה' יולי 28, 2022 5:37 am

כא.

אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל

רש״י ד״ה רב יהודה אחוה דרמי בר יחזקאל הוה

מה הוסיף רש״י על מה שכתוב בגמרא?

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ה' יולי 28, 2022 7:45 am

כב.

דעבד תשובה - והשיב את הגזילה

יש להסתפק אם כוונת רש״י דעבד תרתי, תשובה (חרטה, עזיבת החטא כו׳) וגם השיב את הגזילה, או דילמא תשובה היינו שהשיב את הגזילה.

בברכה המשולשת

לכאורה הכוונה כאפשרות השניה, כי היא המכשירה אותו מחדש

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ה' יולי 28, 2022 4:49 pm

בברכה המשולשת כתב:לכאורה הכוונה כאפשרות השניה, כי היא המכשירה אותו מחדש

מלשון ״והשיב״ בו׳ משמע קצת כצד א׳

אהרן תאומים · הודעהעל ידי **אהרן תאומים** » ה' יולי 28, 2022 7:21 pm

שמואל דוד כתב:כא.

אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל

רש״י ד״ה רב יהודה אחוה דרמי בר יחזקאל הוה

מה הוסיף רש״י על מה שכתוב בגמרא?

להסביר יותר למה לא אמר "רב" יהודה

פורום אוצר החכמה

מי מחובר