פורום אוצר החכמה

לפי תומי, חשבתי שבשקלא וטריא של הגמ', בא "תא שמע" להביא ראייה לדבר ממאמרי רבנים תנאים.

אבל ראיתי בבבא בתרא ב: "תא שמע דאמר רב נחמן אמר שמואל". וזה הביא לי לחפש למקומות אחרים שמובא דברי אמוראים בש"ס בקשר לת"ש. נסיתי למשל לחפש ל"תא שמע דאמר רב" ("רב" - להגדיר שזה אמורא), ומצאתי כמה וכמה דוגמאות לזה בש"ס אע"פ שבדרך כלל, "תא שמע" מביא דברי תנא.

האם יש מי שכתב על ענין זה כבר בראשונים, באחרונים, או במקומות אחרים?

דומני שרש"י כתב על זה באיזה מקום אבל דומני ששם בא להסביר מקרה מקומי שהיה שם ולא הסבר כללי לתופעה בתלמוד

ב"מ כב,ב (הראיה האחרונה בסוגיית "ייאוש שלא מדעת"): ת"ש דאמר רבי יוחנן וכו'.

אמוראים קדמונים מול אמוראים מאוחרים - אפשר להביא מהם ראיה באופן של "תא שמע".

ולעומת זאת בסוגיית זמן מתן תורה בשבת - יש ת"ש מפסוקים.

משה אסקוט כתב:האם יש מי שכתב על ענין זה כבר בראשונים, באחרונים, או במקומות אחרים?

כתב בהליכות עולם שער שני אות מד:
מצינו תא שמע שאינו לא ממשנה ולא מברייתא אלא ממימרא בנזיר פרק שלשה מינין.
---
וכתב מרן שם בכללי גמרא אות מו "ודע שמצינו ת"ש מפסוק בפרק קמא דפסחים".

עזריאל ברגר כתב:בסוגיית זמן מתן תורה בשבת - יש ת"ש מפסוקים.

שבת פז א: ת"ש (שמות יט, יא) והיו נכונים ליום השלישי.

ובאותה סוגיא יש עוד דבר מופלא, שמקשים כמה פעמים בלשון ת"ש מברייתא על דברי תנאים, וצריכים לתרץ "אמרי לך רבנן הא מני ר' יוסי היא" וכיו"ב.

י. אברהם כתב:וכתב מרן שם בכללי גמרא אות מו "ודע שמצינו ת"ש מפסוק בפרק קמא דפסחים".

וקצ"ע מפני מה לא הביא ראיה מסוגיית מתן תורה, שהיא במסכת שבת, הקודמת למסכת פסחים.
וכנראה שזה היה המראה-מקום הראשון שעלה בזכרונו באותו רגע, ולאו כי רוכלא ליתני וליזיל.

וראה לשון רש"י ז"ל, בב"ק ל"ג:, על הגמרא שם,

הא נמי רבה אמרה דאמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור

ה"ג הא נמי רבה אמרה דאמר רבה - רבה אדם חשוב היה ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו כתיב במשנה או בברייתא:

...

פסחים ד:

תא שמע דאמר אביי כו׳

לכאורה הלשון תא שמע ק״ק שהרי אביי אמר דבריו אהך בעיא וצ״ע ועיין לשון רבינו חננאל ורי״ף