פורום אוצר החכמה

ב.

רש״י בסוף העמוד ד״ה ואשת אחיו מאמו - שמת ונשאה אחיו מאביו ״שהיתה נכרית אצלו״ ומת בלא בנים ״ונפלה לפני יבם זה לייבום״ אסורה לו לפי שהיתה אשת אחיו מאמו

יש להעיר, חדא, מדוע דוקא כאן הוסיף רש״י שהיתה נכרית אצלו, הרי בכולם היא נכרית אצלו.

ועוד קשה מדוע האריך לפרש שנפלה לפני יבם זה ליבום ולא כתב כן אצל השאר.

ב:

רש״י ד״ה וכולן שמתו - שמתה בתו קודם לאחיו או מיאנה והיכי משכחת לה מיאון בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד ונתגרשה כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה ויצאה במיאון ובפ' ב"ש (לקמן קט.) קרי לה יתומה בחיי האב ״ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית״ שמקחו מקח טעות ולא הויא אשת אחיו וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה

יש לדקדק מדוע השמיט רש״י ״מתה״ ועוד קשה מדוע שינה מסדר המשנה ונקט גירושין קודם מיאון.

ועיין לשון הרע״ב במשניות.

שמואל דוד כתב:ב.
רש״י בסוף העמוד ד״ה ואשת אחיו מאמו - שמת ונשאה אחיו מאביו ״שהיתה נכרית אצלו״ ומת בלא בנים ״ונפלה לפני יבם זה לייבום״ אסורה לו לפי שהיתה אשת אחיו מאמו
יש להעיר, חדא, מדוע דוקא כאן הוסיף רש״י שהיתה נכרית אצלו, הרי בכולם היא נכרית אצלו.

בכולם, מובן לכול שהִנָה נכרית אצלו, וא"צ לפרשו. רק כאן נמצא חידוש, שיש מצב של שלושה אחים, אשר אשת אחד מהם אסורה וערווה לשני, אבל מותרת לשלישי היתר גמור.

ועוד קשה מדוע האריך לפרש שנפלה לפני יבם זה ליבום ולא כתב כן אצל השאר.

מפני שכאן, הרי הם שלושה אחים, אשר מהראשון לשני היא נישאה, לא משום ייבום, אלא לפי "שהייתה נכרית אצלו", ומהשני אל שלישי, הנה נפלה לייבום, לכן רש"י מציין החילוק שביניהם, אך בשאר רק נפלה לייבום בלבד, וא"צ לפרשו.

שמואל דוד כתב:ב:

רש״י ד״ה וכולן שמתו - שמתה בתו קודם לאחיו או מיאנה והיכי משכחת לה מיאון בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד ונתגרשה כשהיא קטנה ושוב אין לאביה רשות בה והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה ויצאה במיאון ובפ' ב"ש (לקמן קט.) קרי לה יתומה בחיי האב ״ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית״ שמקחו מקח טעות ולא הויא אשת אחיו וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה

יש לדקדק מדוע השמיט רש״י ״מתה״

רש"י כבר בתחילת דיבור זה הזכיר מתה, וע"כ לא חזר שוב עליה.

ועוד קשה מדוע שינה מסדר המשנה ונקט גירושין קודם מיאון.
ועיין לשון הרע״ב במשניות.

אף ברש"י - כ"י: https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew ... FL48561308, הסדר כמו ברע"ב שהזכרת.
כיו"ב, בפירוש רש"י שעל הרי"ף.

באמונתו כתב:

שמואל דוד כתב:ב.
רש״י בסוף העמוד ד״ה ואשת אחיו מאמו - שמת ונשאה אחיו מאביו ״שהיתה נכרית אצלו״ ומת בלא בנים ״ונפלה לפני יבם זה לייבום״ אסורה לו לפי שהיתה אשת אחיו מאמו
יש להעיר, חדא, מדוע דוקא כאן הוסיף רש״י שהיתה נכרית אצלו, הרי בכולם היא נכרית אצלו.

בכולם, מובן לכול שהִנָה נכרית אצלו, וא"צ לפרשו. רק כאן נמצא חידוש, שיש מצב של שלושה אחים, אשר אשת אחד מהם אסורה וערווה לשני, אבל מותרת לשלישי היתר גמור.

ועוד קשה מדוע האריך לפרש שנפלה לפני יבם זה ליבום ולא כתב כן אצל השאר.

מפני שכאן, הרי הם שלושה אחים, אשר מהראשון לשני היא נישאה, לא משום ייבום, אלא לפי "שהייתה נכרית אצלו", ומהשני אל שלישי, הנה נפלה לייבום, לכן רש"י מציין החילוק שביניהם, אך בשאר רק נפלה לייבום בלבד, וא"צ לפרשו.

ישר כח על התשובה. אולם עדיין ק״ק מדוע לא ראה צורך לכתוב כן גם אצל אחותו מאמו שגם שם יש מצב שאחיו מן האב נשא אחותו מאם.

שמואל דוד כתב:ישר כח על התשובה. אולם עדיין ק״ק מדוע לא ראה צורך לכתוב כן גם אצל אחותו מאמו שגם שם יש מצב שאחיו מן האב נשא אחותו מאם.

נכון. לכן העיקר בכוונת רש"י כפי שכתבנו בסוף, בשביל להסביר בשלושה האחים חילוק גדול, שמהראשון לשני נישאה לא משום ייבום - רק שהייתה נכרית אצלו, ואילו מהשני אל השלישי - הנה נפלה לייבום דווקא.

ג:
רש"י ד"ה - מחזיר גרושתו. אחיו שגירש אחת משתי נשיו ונשאת לאחר ועבר והחזירה לאחר מיתת בעלה ומת בלא בנים שתיהן אסורות להתייבם ואשמועינן מיעוטא דמתני' דחליצה בעיא:
בגליון הש"ס העלא הגרעק"א בצ"ע את סוגיא דגמרא בדף יא ע"ב וכן הגהת מהר"מ רנשבורג על הדף דשם איתא מחלוקת אם אוסרת צרתה, ורש"י כתב כאן שתיהן אסורות להתייבם וכו'
אלא שבעיון ברש"י עולים כמה ענינים נוספים בדבריו שצריכים ביאור:
1. מדוע העמיד רש"י שהוא מחזיר גרושתו לאחר מיתת בעלה הרי זה יכול להיות גם לאחר גירושין מבעלה השני, ועל כן היה לרש"י לומר לאחר שמת בעלה או שגירשה,
2. וכן גם לשון רש"י היה צריך להיות לכאורה בסדר זה - ונשאת לאחר ומת או גירשה ועבר והחזירה וכו',
3. והלשון עבר והחזירה וכו' ה"עבר" הוא ייתור לשון דיכל לומר והחזירה, (ואולי נתכוין "עבר" מלשון בעבירה)
4. עוד האריך רש"י לכתוב ומת בלא בנים שפשטות לשונו נראה שתיבות אלו מתייחסים לאחיו המגרש, שבענינו עסק רש"י וזה קצת תמוה שבדיוק כאן רש"י מציין זאת הרי דברים פשוטים הם בכל הנשים הנופלות לייבום הוא מפני שמת הבעל ללא בנים,

על כן נראה לומר בדרך אפשר שרש"י מעמיד בדווקא שהאח שעבר והחזיר גרושתו שזה היה רק לאחר מיתת בעלה שמת בלא בנים ואישה זו היה גם זקוקת ייבום לאחי בעלה השני, וכשבעלה הראשון עבר והחזירה כיוון רש"י לומר שעבר איסור כדין הבועל זקוקת ייבום, ואיסור נוסף של מחזיר גרושתו לאחר שהוטמאה, הרי שבאופן זה מחדש רש"י יהיו שתיהן היא וצרתה אסורות.
לדוגמא ראובן ושמעון אחים ראובן התחתן עםגילה ונועה וגירש אתגילה שהלכה והתחתנה עםיפת ומת יפת והייתה זקוקה לייבום לפני שםשלא הספיק לייבמה ובא בעלה הראשון ראובן והחזירה על אף האיסור הכפול של מחזיר גרושתו לאחר שנישאת והן איסור היותה זקוקה ליבם, לאחר מכן מת ראובן ללא בנים, הרי שלא רק היא אסורה לשמעון לייבום אלא גם צרתה נועה.

יג:

רש״י ד״ה וב"ה פוסלין - דזונה היא ופסולה לכהונה אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה בבעילת כרת אלא בבעילת חלל ונתין וממזר ועובד כוכבים ועבד בפרק אלמנה לכ"ג

צ״ע מדוע האריך רש״י כאן. ועיין מסורת הש״ס שכתב ששייך למשנה, אולם קשה לפרש כן שהרי כבר פירש כעין זה במתניתין.

יד:

רש״י ד״ה גט ישן וכו׳ במסכת גיטין בהזורק. צ״ע מדוע לא מפרש ״גט ישן״ כמו שהאריך לפרש השאר.

שמואל דוד כתב:יב.

רש״י ד״ה צרת אילונית - הרי שהיה נשוי ב' נשים והא' אילונית אילונית דוכרניתא דלא ילדה לשון איל זכר מן הצאן

צ״ע מדוע לא פירש כן לעיל במתניתין

לענ"ד, מפני שלעיל במשנה, הלא אין ראיה והוכחה לפירושו. רק כאן נמצא מפורש:

שנאמר: והיה הבכור אשר תלד, פרט לאילונית שאינה יולדת.

שמואל דוד כתב:יג:

רש״י ד״ה וב"ה פוסלין - דזונה היא ופסולה לכהונה, אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה בבעילת כרת אלא בבעילת חלל ונתין וממזר ועובד כוכבים ועבד בפרק אלמנה לכ"ג

צ״ע מדוע האריך רש״י כאן. ועיין מסורת הש״ס שכתב ששייך למשנה, אולם קשה לפרש כן שהרי כבר פירש כעין זה במתניתין.

גם בכ"י מצוי כפי שהוא לפנינו, ולא במשנה.
נלע"ד, כי העיקר בכוונת רש"י כאן היא: אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה... ועניינו מצד הפשט בגמרא:

חלצו - בית שמאי פוסלים וכו'. פשיטא! לאפוקי דרבי יוחנן בן נורי, דאמר: בואו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות, קמ"ל דבית הלל מכשירים.
נתייבמו - בית הלל פוסלין כו'. הא תו למה לי? איידי דתנא חלצו, תנא נמי נתייבמו.

רש"י:

פשיטא - כיון דלב"ש זקוקות ליבם, פשיטא, אם חלצו פסולות, ולב"ה כיון דפטרי להו מזיקת יבום, אם חלצו כשרות לכהונה, דלאו חליצה היא. דר' יוחנן - לקמן בברייתא. בואו ונתקן לצרות - העריות שיהו חולצות, וכיון דבעו חליצה, חליצתה פוסלת אפי' לב"ה, קמ"ל דב"ה אפי' תקנתא דרבנן לית להו בצרות דליחלצו. וב"ה פוסלין - דזונה היא ופסולה לכהונה, אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה...

אילו הייבום בצרות כאן, הינו פוסל אף מתרומה, ונמצא שייבומם פוסל טפי מחליצתם לב"ש, לא שייך לשאול "הא תו למה לי".

שמואל דוד כתב:יד:
רש״י ד״ה גט ישן וכו׳ במסכת גיטין בהזורק. צ״ע מדוע לא מפרש ״גט ישן״ כמו שהאריך לפרש השאר.

רש"י הרי כותב:

גט ישן - המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי. במס' גיטין בהזורק.

לכאורה הפירוש, שגט ישן היינו המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, שכבר מפורש לעיל ברש"י.
אמנם בב"ח עם מהרש"ל מגיהים ברש"י: גט ישן והמגרש... אך בשני כ"י מצוי כפי שהוא לפנינו: https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL48561505
https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL14689156
נוסיף, כי כ"י שלישי, שבספריית אנג'ליקה, רומא, איטליה Ms. 57, הוא לצפייה בספרייה הלאומית בלבד.

כד.

יוסף קורין אותו יוסף

וברש״י ד״ה או אינו - יוסי קורין לזה יוסי.

צ״ע מדוע שינה רש״י מלשון הגמרא. וחשבתי שאולי יש ענין גם לקרות שם הבן בכינוי שם המת, ואם המת מכונה בשם יוסי גם הבן יש לקראותו יוסי.

אגב, יש נידון אם יוסי ויוסף הוא שם אחד (ויש כמה מראה מקומות בספר פניני הגרי״ז ז״ל מהגרמ״מ שולזינגר ז״ל בזה ויש לעיין אם יש ראיה מרש״י הנ״ל).

כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

שמואל דוד כתב:כד.

יוסף קורין אותו יוסף

וברש״י ד״ה או אינו - יוסי קורין לזה יוסי.

צ״ע מדוע שינה רש״י מלשון הגמרא. וחשבתי שאולי יש ענין גם לקרות שם הבן בכינוי שם המת, ואם המת מכונה בשם יוסי גם הבן יש לקראותו יוסי.

אגב, יש נידון אם יוסי ויוסף הוא שם אחד (ויש כמה מראה מקומות בספר פניני הגרי״ז ז״ל מהגרמ״מ שולזינגר ז״ל בזה ויש לעיין אם יש ראיה מרש״י הנ״ל).

אולי במכוון הובאו שני שמות הללו יוחנן ויוסי דווקא כגירסת רש"י, כי רבי יוחנן לכאורה נקרא ע"ש אביו כי היה יתום מלידה (קידושין לא:) וכן יש תנא רבי יוסי בן יוסי (מנחות ו ע"ב)
ומעניין במסכתינו דף נ"ג(מופע כמעט יחיד בש"ס) דתניא אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים

שמואל דוד כתב:כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

לשון רש"י כולו הוא:

רוק למעלה מן הכילה - ארוכל יוצא קאי, ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו, מי זרק הרוק למעלה, כ"א השוכב ופניו למעלה, הלכך זינתה זו, ורקקה בשעת תשמיש.

מה היא שוכבת שם במיטתו??

שמואל דוד כתב:כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

באילת השחר הקשה כן

באמונתו כתב:

שמואל דוד כתב:כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

לשון רש"י כולו הוא:

רוק למעלה מן הכילה - ארוכל יוצא קאי, ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו, מי זרק הרוק למעלה, כ"א השוכב ופניו למעלה, הלכך זינתה זו, ורקקה בשעת תשמיש.

מה היא שוכבת שם במיטתו??

מדוע אי אפשר לה לשכוב במטתו? ולפי מש״כ לדייק, מדוע באמת זינתה במטתו ולא במטתה?

שמואל דוד כתב:כד:

רש״י ד״ה רוק למעלה - מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש.

צ״ע מדוע חוששים לכך, הרי יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה ומדוע יש ראיה שזינתה.

השוכב במיטה וצריך לירוק מסובב פני לרצפה ואינו יורק למעלה משא"כ בשע"ת שאינה יכולה להסתובב ולרוק

אהרן תאומים כתב:השוכב במיטה וצריך לירוק מסובב פני לרצפה ואינו יורק למעלה משא"כ בשע"ת שאינה יכולה להסתובב ולרוק

תירוץ יפה. יישר כח.

שמואל דוד כתב:מדוע אי אפשר לה לשכוב במטתו? ולפי מש״כ לדייק, מדוע באמת זינתה במטתו ולא במטתה?

הלא אין סיבה ושום טעם שתשכב במיטתו ולא במיטתה, אלא מפני שהרוכל שכב שם, לכך רש"י כתב במיטתו דווקא, במיטתו ולא במיטתה.

במיטתו הכוונה למיטתם האישית המיוחדת והפרטית המיועדת לשניהם ופשוט

"מיטה זוגית" משמשת אחת מן ההמצאות של עולם מתירני המופקר כיום.
להבדיל, בחז"ל לא מצאנו זכרה, ויש "מיטתה" ויש "מיטתו".

מאידך, בשני כ"י רש"י (הספרייה הלאומית של צרפת, פריס, צרפת Ms. hebr. 323, עמוד 50, כן ספריית המדינה של רוסיה, מוסקבה, רוסיה Ms. Guenzburg 594, עמוד 40) מצ"ב, מפורש "שאין דרך לרוק למעלה - אלא השוכב ופניו למעלה"... המשמעות, אשר כל ששוכב ופניו למעלה, הדרך לירוק למעלה, ול"ד בשע"ת.

עיין במאירי שמטתו של הבעל חשוב יותר ממטתה ולכן זינתה במטתו.

באמונתו כתב:"מיטה זוגית" משמשת אחת מן ההמצאות של עולם מתירני המופקר כיום.
להבדיל, בחז"ל לא מצאנו זכרה, ויש "מיטתה" ויש "מיטתו".

מיטה זוגית מד"ש ח"ו, הכוונה למיטה הנקראת פוריא (שבת ע"ז) ועוד מקומות, ואפשר שהייתה מיטה מיוחדת לזה או שאחת מן המיטות, ובכל אופן ראה גם ברכות כד. ואשכחינא בין כר לכסת ויום טבילה היה, דמשמע לכאורה שבכל אופן מיטת הבעל הייתה המיועדת לתש"המ, ועיין במעשה באותו תלמיד (שבת יג) שלכאורה ישנו במיטה אחת ועוד מקומות שמשמע כך, והיא גם כילת חתנים מיטה מיוחדת עם כילה, ואכמ"ל שמה שפשוט לך כל כהמצאה בת ימינו, ההיפך הנכון כדמשמע מכמה וכמה הלכות גבי קר"ש ותפילה ועוד שהיו ישנים במיטה אחת, ואין כאן המקום לדון בכך

באמונתו כתב:מאידך, ... המשמעות, אשר כל ששוכב ופניו למעלה, הדרך לירוק למעלה, ול"ד בשע"ת.

איך מצאת משמעות זו "כל" השוכב, אלא השוכב ואינו יכול להסתובב אז יורק למעלה, וזה בשע"ת דווקא, ומדוע אתה מתעקש לפרש כך כדי שישאר קושיה?

גיטין עח, א:

אפילו הוא עמה במטה כו'. אמר רבא: לא שנו אלא במטה שלו, אבל במטה שלה - מגורשת. תניא נמי הכי, רבי אליעזר אומר: במטה שלו - אינה מגורשת, במטה שלה - מגורשת. ובמטה שלה מגורשת, כליו של לוקח ברשות מוכר הוא! שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר - קנה לוקח! לא צריכא דגבוה עשרה. והאיכא מקום כרעי! אמקום כרעי לא קפדי אינשי.

מועד קטן כ, ב:

דתניא: מי שמת חמיו או חמותו - אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת. אלא כופה מטתו, ונוהג עמה אבילות. וכן היא שמת חמיה או חמותה - אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות.

לשון רש"י כ"י: "שאין דרך לרוק למעלה - אלא השוכב ופניו למעלה", ולא אומר "אלא השוכב ופניו למעלה ואינו יכול להסתובב", משמע ע"ד הנ"ל.
לענ"ד לא קשיא, ש"יתכן שהיא היתה במטה סתם ורקקה, ומדוע יש ראיה שזינתה", לפי ש"מיטתו" דווקא, מוכיחה.

זה ברור שהפרט הזה שאין דרך לרוק אלא וכו' הוא פרט חשוב להוכחת הזנות, כי אם סתם השוכב ופניו למעלה יורק למעלה אז אולי הרוכל שכב שם וירק ואין ראיה מוכחת כל כך לזנות, ולגבי הפרט שהמאירי מציין שזה היה במיטת הבעל בגלל החשיבות, רמזתי לכך ראיה מן הגמרא בברכות כד שמיטת הבעל משמשת לפו"ר

כה.-כה:

רב מנשה כו׳

האם רב מנשה ורב מנשיא שם אחד?

עיין רש״י כה: בתחילת העמוד שכתב רב מנשה, ובהמשך העמוד כתב רב מנשיא.

ראה באתר הכי גרסינן שבכ"י מינכן מנשי, וצריך לבדוק אם יש כת"י לרש"י יבמות כנראה יהיו שם כמה גירסאות

לד.

רש״י ד״ה ומתוך י"ב לאחר י"ב לאיחיובי אינהי - שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום אחד והזכר לי"ג ויום אחד ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה וביום אחד מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים ומסרו קדושין שיחולו ליום המחרת כשהן נעשין גדולים דיום אחד בשנת י"ג בעינן לנקבות ויום אחד בשנת י"ד לזכרים והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר כו׳

שאלני חכם אחד שליט״א מדוע נקט רש״י קידושין ביו״ט (ראש השנה) ועיין בבא בתרא קנז: ברשב״ם שנקט מכירה בפסח ע״ש ועיין
viewtopic.php?f=17&t=26702
וע״ע שו״ת בצל החכמה חלק ג סימן קה ובשו״ת הרד״ד אורח חיים מהדו״ב סימן כח בהגהות אמרי כהן (עמוד לט). ע״ש.

לד:

הון בריה דרב נחמן כו׳

רש״י ד״ה הון - שם חכם

ועיין קיב. רש״י ד״ה הון - כך שמו

צ״ע בשינוי הלשון.

ראיתי במפרשי האוצר שר' ישעיה פיק הקשה כן בחידושי הש"ס

וכן השדה יצחק

קושיותיך הנראים לפעמים דיוקים של מה בכך לא צריכים חיזוק, שהם קושיות טובות!
אלא מזה שעוד הקשו כך זה מוכיח שהם צריכים תירוץ.

בדף לד רש"י הסביר "שם חכם" לכאורה זה דרכו במקום שנתקלים בשם חכם לא חדש ולא רגיל ואפשר להיכשל או להבין את מהות שמו בקשר אחר, ולמשל "רב עיליש" שבטוח שהוא חכם כי הרי נאמר "רב" בכל זאת (בפסחים ס"ה: - בלבד) מסביר רש"י "שם חכם", כי לכאורה שנתקלים בשם הזה בפסחים מיד עולה בראש "העולש" (דף לט) שיוצאים בו למרור, ומיד רש"י מזהירנו שהוא שם חכם על מנת להרחיק מחשבה זו, גם כאן נתקלים אנו בשם לא שגרתי, "הון" ומדובר בעמוד זה מ "און", ע"כ רש"י מרחיק אותנו מיד ואומר "שם חכם", ואין לנו אלא לקשר זאת עם "הון" אחר, (עירובין נד:) אמר (רבה) אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב {משלי יג-יא} הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה.
אחר שקשרנו את "הון" עם מימרא של רב "הונא", ומאחר ובדף קט: הוזכר עוד בן של רב נחמן "רבין בריה דרב נחמן", ולרב נחמן היה בן שקראו לו "מר הונא" (בבא מציעא מז.) (וכן היו לו עוד בנים חכמים, מר זוטרא, רבי אחא, רב פפא,) הסביר רש"י הון - כך שמו וזה לא קיצור הון ממר הונא.

יישר כח גדול!

באמת בספר בית ועד לחכמים (להמלא הרועים ז״ל) כתב שהון היינו הונא ע״ש.

לז:

רש״י ד״ה הלכתא - דקיי״ל משנת ראב״י קב ונקי במסכת גיטין סז עכ״ל

יש להעיר מדוע ממרחק תביא לחמו, הרי כן איתא לקמן מט: ועיין הגהות ר״ש מדסוי ז״ל ומהרש״ם ז״ל שהרגישו בזה.

והנה עיין לקמן מט: תניא שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ראב״י קב ונקי כו׳

והקשו האחרונים (קרן אורה ושיח השדה ועוד) דלכאורה שני הדברים בהמגילה סותרים זה את זה דראב״י לא סובר כר״ש רק סבר שיכול להיות ממזר אפילו מאשת אח כמבואר לעיל ל״ז, (עי׳ תוס׳ יבמות מט.)

וראיתי בספר אמת ליעקב שתירץ ששני ראב״י היו ע״ש.

לכאורה תמוה טובא, דעי׳ רש״י לז: ד״ה הלכתא וז״ל דקיי״ל משנת ראב״י קב ונקי במסכת גיטין סז עכ״ל והיינו שראב״י בדף לז: הוא ראב״י שנאמר עליו קב ונקי בהמגילה (מט:) ולכן מה איכפ״ל אם היו שנים מ״מ ראב״י בדף לז הוא אותו ראב״י שכתוב עליו קב ונקי בדף מט וצ״ע.

אולם אפשר שעל שניהם נאמר קב ונקי. וראיתי בספר אהבת ציון וירושלים במסכת שביעית שכתב דרק ראב״י הראשון קב ונקי וצ״ע כנ״ל.

ושאלתי הגר״ח קניבסקי שליט״א וכתב לי לעיין בספר תולדות תנו״א (היימן). ועי״ש שכתב שמשנת שניהם קב ונקי ועל הראשון כתוב שהוא קב ונקי בהמגילת יוחסין (מט:) ועל השני בגיטין סז. איסי בן יהודה מונה שבחן כו׳ ודו״ק בזה.

לפי הנ״ל יש לפרש דברי רש״י בדף לז: כמין חומר, שראב״י בדף לז: הוא ראב״י השני שעליו נאמר קב ונקי במסכת גיטין ולא ביבמות ודו״ק היטב

לח:

רש"י ד"ה ואביי. דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות.
ובד"ה לותביה מהא. דמתני' היא בסדר נשים דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי.

אמאי נקט לישנא דישועות לסדר נזיקין ולא נקט חוסן לסדר נשים?

ותמיהני על ר' שמואל דוד שלא העיר על זה.

יישר כח הרב טור תלגא!

באמת הרגשתי ברש״י הנ״ל, וגם יש הרבה שאלות ודיוקים בכל דף ודף שאיני כותב בפורום דנן, ובדרך כלל רק הערות שלא מצאתי ישוב אני כותב כאן וד״ל.

טור תלגא כתב:לח:

רש"י ד"ה ואביי. דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות.
ובד"ה לותביה מהא. דמתני' היא בסדר נשים דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי.

אמאי נקט לישנא דישועות לסדר נזיקין ולא נקט חוסן לסדר נשים?

וכן רש"י משתמש בלשון ישועות עוד פעם בבבא מציעא קיד: ארבעה לא מצינא. בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש:
רש"י לא מתמש לכאורה בלשון סדר "נזיקין" רק במקומות שהגמרא עצמה משתמשת בלשון זה, גם בתוספות נמצא בלשון זה סדר ישועות בכ"מ, ולכאורה ההבדל פשוט, שמות כל חמשת הסדרים הם במשמעות טובה, זרעים מועד נשים קדשים וטהרות, ורק נזיקין משמעותו שלילית, ע"כ כינו סדר זה על פי הרמז בפסוק וכפי שרש"י מסביר בשבת לא - סדר נזיקין. מושיען מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון: כך שבשם ישועות טמון עיקר הרעיון של התרחקות מלהזיק.

טור תלגא כתב:לח:

רש"י ד"ה ואביי. דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות.
ובד"ה לותביה מהא. דמתני' היא בסדר נשים דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי.

אמאי נקט לישנא דישועות לסדר נזיקין ולא נקט חוסן לסדר נשים?

ותמיהני על ר' שמואל דוד שלא העיר על זה.

הנה "נזיקין" גם שם מסכת משמש, ע"ד "כולה נזיקין חדא מסכתא היא", בכן "נזיקין" לא שם מובהק לסדר דווקא, שכן לעיתים מכֻוון למסכת נזיקין, לכן נקט רש"י "ישועות" שהוא שם סדר בלבד.

רעיון יפה! אבל לכאורה אינו מדוייק דמה שייך הנאמר בבב"ק קב. כולה סדר נזיקין חדא מסכתא שהכוונה בגמרא לשלשת הבבות, הרי ממ"נ כאן רש"י בציון המקום, הרי כותב שזה בבא בתרא ויכל לציין בסדר נזיקין זה היה כולל ב' ענינים בין הסדר בכללות ובין שלשת הבבות, ומה עוד שהגמרא עצמה בכ"מ קוראת לסדר הזה ולאו דווקא שלשת הבבות ג"כ בשם נזיקין,
עוד הרעיון שלך באמת אפשר דנכון לכאן דהרי רש"י מסביר את השאילה לותביה מהא, דלמה הלך לשאול מסדר אחר - ישועות, ולא שאל מאותו הסדר, אבל מה תענה על המקומות שתוספות נקט בשם זה מוכרח דרווחא מילי להם להשתמש בשם זה שהוא נאה יוותר