פורום אוצר החכמה

ב"ה
מדוע בכל מקום שרוצים לציין בת שלא מנישואין מכנים זאת כ"בתו מאנוסתו" דווקא?
אשמח למקורות לביאור העניין.
תודה.

כנראה שחז"ל מעדיפים לתאר מצב שרק האיש עבר עברה, ולא האשה.

מקור אין לי, אבל נראה דלרבותא נקיט לה, דאנוסתו משמע ההיא דקרא דולנערה לא תעשה דבר וגו', דמינה ילפינן דאונס רחמנא פטריה, וההיא בנערה מאורסה משתעי. ושלא תאמר דבתו מפנויה הוא דאסר רחמנא, די"ל בה ליקוחין. אלא אפילו בתו מהאסורה לו ה"נ דאסר קרא.

HaimL כתב:מקור אין לי, אבל נראה דלרבותא נקיט לה, דאנוסתו משמע ההיא דקרא דולנערה לא תעשה דבר וגו', דמינה ילפינן דאונס רחמנא פטריה, וההיא בנערה מאורסה משתעי. ושלא תאמר דבתו מפנויה הוא דאסר רחמנא, די"ל בה ליקוחין. אלא אפילו בתו מהאסורה לו ה"נ דאסר קרא.

יפה. ייש"כ!

מאת הלוי כתב:

HaimL כתב:מקור אין לי, אבל נראה דלרבותא נקיט לה, דאנוסתו משמע ההיא דקרא דולנערה לא תעשה דבר וגו', דמינה ילפינן דאונס רחמנא פטריה, וההיא בנערה מאורסה משתעי. ושלא תאמר דבתו מפנויה הוא דאסר רחמנא, די"ל בה ליקוחין. אלא אפילו בתו מהאסורה לו ה"נ דאסר קרא.

יפה. ייש"כ!

זה מתאים למקרה מסוים. אבל הלשון הזאת מופיעה במקומות רבים, למיטב זכרוני.

אולי כי אינו בהווה שישכב איש עם אשה מרצונה, בלי חיתון

אפרים זלמן כתב:אולי כי אינו בהווה שישכב איש עם אשה מרצונה, בלי חיתון

כלומר: יותר "בהווה" אנוסה ממפותה?

לכאורה רק בן אדם מאנס יהיה לו שאילות חיתון כאלו, (קרי אדם חולה וחסר בושה) אבל בת מפותתו (שאינה אסורה לו) שהמחלה שלו קטנה יותר סביר שהוא יתרחק יותר מתוצאות אותו מעשה שבוודאי לא התכווין אליו שיהיה לו בת ממפותתו
כל זה סברת הבטן בלבד

אהרן תאומים כתב:לכאורה רק בן אדם מאנס יהיה לו שאילות חיתון כאלו, (קרי אדם חולה וחסר בושה) אבל בת מפותתו (שאינה אסורה לו) שהמחלה שלו קטנה יותר סביר שהוא יתרחק יותר מתוצאות אותו מעשה שבוודאי לא התכווין אליו שיהיה לו בת ממפותתו
כל זה סברת הבטן בלבד

שוב אתה מדבר רק על בתו.
אבל בחז"ל יש גם "אמו אנוסה" וכיו"ב.

זה כבר אפשר לשגר לאשיגרא דלישנא הואיל ורוב הסיטואציות והאיזכורים מדברים על בת אנוסתו

אהרן תאומים כתב:זה כבר אפשר לשגר לאשיגרא דלישנא הואיל ורוב הסיטואציות והאיזכורים מדברים על בת אנוסתו

במשנה ריש יבמות "צרת בתו" שפטורה מייבום מפ' רש"י בבתו מאנוסתו קמיירי.

עזריאל ברגר כתב:

אפרים זלמן כתב:אולי כי אינו בהווה שישכב איש עם אשה מרצונה, בלי חיתון

כלומר: יותר "בהווה" אנוסה ממפותה?

כן, ולפעמים פיתוי נכנס בגדר אניסה

אולי מפני שזה נבחר למייצג בעריות את היש להם מה שיסמוכו במסכת חגיגה י.

הא גופא קשיא להו, להחכמים הדוברים לעיל, דגם בחגיגה יכלו לנקוט דהקרא השני הוא לבת בנו ובת בתו ממפותתו, וגז"ש לרבות בתו ממפותתו.

לא מדויק! על מקום אחד למשל אם זה היה רק בחגיגה, לא היה קשה או אף אם היה חלק כך (אנוסה) וחלק כך (מפותה), שאילת השואל הייתה למה בכל המקומות נקטו אנוסתו, ועל זה עניתי כי לשון זה תפסה הגמרא בביאור המשנה בחגיגה ושם הוא "המייצג" את העריות, ומכאן הכל נמשך, ואפשר להוסיף שאולי במקום זה ננקט המרוחק יותר מהדומה לבתו מאשתו שזה בתו אנוסתו היותר רחוק מבת מפותתו -, ובפרט אחר שלמדנו במסכתא זו בסמיכות את ההגדרות של מעוות שאינו יכול לתקון

נראה לי שרוב הפעמים שחז"ל הזכירו האונס ומפתה בדיבור אחד, הקדימו האונס למפתה. ולכאורה נראה לי שהביטוי "בת אנוסתו" היינו קיצור של "בת אנוסתו או מפותתו" ונקט אנוסה ולא מפותה משום שתמיד אומרים אונס לפני מפתה.
מסכת שביעית

[פרק י' משנה ב']
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אִם הָיָה הַחֹדֶשׁ מְעֻבָּר, מְשַׁמֵּט. וְאִם לָאו, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט.הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה,וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רָע, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, אֵינָן מְשַׁמְּטִין. הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וִהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין, אֵינָן מְשַׁמְּטִין:


מסכת יבמות

[פרק ז' משנה ה']
הָאוֹנֵס, וְהַמְפַתֶּה,וְהַשּׁוֹטֶה, לֹא פוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים. וְאִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֵלּוּ פוֹסְלִין. כֵּיצַד, יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נֶחְתַּךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ, תֹּאכֵל. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. עִבְּרָה, לֹא תֹאכֵל. יָלְדָה, תֹּאכֵל. נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב. הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד, בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לָעֶבֶד, אוֹ לַגּוֹי, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵן, הֲרֵי זֶה מַמְזֵר הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְּׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:

[פרק יא' משנה א']
נוֹשְׁאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפֻתָּה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה, חַיָּב. נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַתאָבִיו וּמְפֻתַּתאָבִיו, אֲנוּסַתבְּנוֹ וּמְפֻתַּתבְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַתאָבִיו וּמְפֻתַּתאָבִיו:

מסכת סנהדרין

[פרק א' משנה א']
דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹצִיא שֵׁם רַע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת:


מסכת בכורות

[פרק ח' משנה ז']
חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן, בְּמָנֶה צוֹרִי. שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד, וַחֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה, וּמֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע, כֻּלָּם בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, בְּמָנֶה צוֹרִי. וְכֻלָּן נִפְדִּין בְּכֶסֶף, וּבְשָׁוֶה כֶסֶף, חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים:


מסכת ערכין

[פרק ג' משנה א']
יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בָּאוֹנֵס וּמְפַתֶּהוּמוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלַי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:

[פרק ג' משנה ד']
בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּהלְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְהַבֹּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:


חוץ משני מקרים שבהם יש חידוש במפתה:
מסכת כתובות

[פרק ג' משנה ד']
הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה. הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס. מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. מַה בֵּין אוֹנֵס לַמְפַתֶּה, הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַעַר, וְהַמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד, וְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא. הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, וְהַמְפַתֶּה אִם רָצָה לְהוֹצִיא, מוֹצִיּא:

[פרק ג' משנה ו']
יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַמְפַתֶּה פָּטוּר, וְהָאוֹנֵס חַיָּב:

מצאתי את זה היום:

עיין גם במצורף פה:

עוד נלע"ד להציע, בהיות שיש עדיפות להזכיר מצב של נישואין, גם אם תחילתם בעבירה ואיסור, מאשר קשר של איסור בעלמא, מחוץ לנישואין, ללא אישות כלל.
בכן, הלא אונס דין הוא שכופים אותו וכונס: ולו תהיה לאשה - לא יוכל שלחה כל ימיו.
ברם, מפתה, הלא לא רצה הוא לכנוס, אין כופים אותו לכנוס.

מאת הלוי כתב:ב"ה
מדוע בכל מקום שרוצים לציין בת שלא מנישואין מכנים זאת כ"בתו מאנוסתו" דווקא?
אשמח למקורות לביאור העניין.
תודה.

היא קושיית ההפלאה בקו"א סי' ע"א סק"ד. ותירץ דבמפותה בדרך כלל לא ידוע שזה בתו, דדילמא כי היכי דאפקרה נפשה לגבי האי אפקרה נמי לגבי אחריני כדאי' בגמ', משא"כ באנוסה שהיא אשה כשרה ואין לחשדה.