אוצר החכמה כתב:למה לא מובנת
הוא טוען שר"י לא דיבר בכלל על מקרה שאין גואל הדם, כשם שר"ע לא דיבר על זה
ומדובר פה על שני לשונות הפסוק
וורצח גואל הדם את הרוצח מצווה ביד גאל הדם
אין לו דם רשות ביד כל אדם.
כשהמודגשים זה הפסוקים מהם נלמד.
רק כמובן כמו שכתב איסתרא בעצמו א"א להגיה הגהה שמשנה את המשמעות מסברא. (להבדיל מהגהת הב"ח שהיא תיקון לשון בעלמא)
ואם תאמר: מנא להו לרבנן דחייב על כל פאה ופאה?עַל הָרֹאשׁ - שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן; וְעַל הַזָּקָן - שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת מִלְּמַטָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נְטָלָן כֻּלָּן כְּאַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
נראה, דרבנן דפליגי ארבי יוסי וסברי שריטה וגדידה תרתי נינהו, מסברא ידעי לה דהמשרט שריטה אחת על חמשה מתים חייב על כל אחת ואחת, שהרי הוא כמי שעבר על חמש אזהרות, שכן דבר השם כפטיש יפוצץ סלע, ואזהרת התורה 'ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם' מתחלקת לכל נפש ונפש ביחוד.תָּנוּ רַבָּנָן: 'וְשֶׂרֶט', יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר 'לָנֶפֶשׁ' – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד. וּמִנַּיִן לִמְשָׂרֵט חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְשֶׂרֶט' – לְחַיֵּב עַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִנַּיִן לִמְשָׂרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר 'לָנֶפֶשׁ' – לְחַיֵּב עַל כָּל נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ.
וְהָא אַפֶּקְתֵּהּ לְבֵיתוֹ שֶׁנָּפַל וְלִסְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם? קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי שְׂרִיטָה וּגְדִידָה אַחַת הִיא, וּכְתִיב הָתָם 'לָמֵת'.
והיינו משום דלא פסיקא מלקות דידיה, שכן יכול להישאל על שבועתו ולהיפטר מחיוב מלקות.אָמַר לֵהּ רַבִּי זְעֵירָא לְרַבִּי מָנִי: וְלִיחְשֹׁב נַמֵּי כְּגוֹן דְּאָמַר 'שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶחֱרשׁ'?
מִידִי דְּאִיתֵהּ בִּשְׁאֵלָה לָא קָתָנֵי.
וקשה, אי לנזקין, מאי קא משמע לן? הלכה פשוטה היא: אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן.הָיָה עוֹלֶה בְּסֻלָּם וְנִשְׁמְטָה שְׁלִיבָה מִתַּחְתָּיו, תָּנֵי חֲדָא חַיָּב, וְתַנְיָא אִידָךְ פָּטוּר.
לָא קַשְׁיָא, כָּאן לִנְזָקִין, כָּאן לְגָלוּת.
אִם לֹא הֲרָגוֹ אֶלָּא הִזִּיקוֹ – חַיָּב, דְּלִנְזָקִין לָא שָׁנֵי לָן בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, בֵּין יְרִידָה לַעֲלִיָּה; כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא קַמָּא: 'פֶּצַע תַּחַת פֶּצַע' – לְחַיֵּב עַל הַשּׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאֹנֶס כְּרָצוֹן.
תמיהא לי: הלא באותה משנה גופה מבואר באר היטב כי חלוק דינו של מראה מי צבע מדינו של מראה יין: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמֹחַל וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - פָּסוּל.אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁלשֶׁת לֻגִּין מַיִם שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן קֻרְטוֹב שֶׁל יַיִן, וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה יַיִן, וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה – לֹא פְסָלוּהוּ.
מַתְקִיף לָהּ רַב כָּהֲנָא: וְכִי מַה בֵּין זֶה לְמֵי צֶבַע? דִּתְנַן: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי צֶבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלשֶׁת לֻגִּין.
י. אברהם כתב:בריטב"א כ' דהא דקתני בן חלוצה, באשגרת לישן דבן גרושה נקטיה, דהא פסול בן חלוצה אינו אלא מדרבנן ואין בו דין הזמה מה"ת,
"אלא משום דאיסור חלוצה לכהונה דמדרבנן הוה אמטו לפיסול גרושה דאורייתא, ואסמכוה נמי על מאי דכתיב ואשה גרושה מאישה כו' נקיט להו תרוייהו כהדדי".
ביקורת תהיה כתב:ג, בתמיהא לי: הלא באותה משנה גופה מבואר באר היטב כי חלוק דינו של מראה מי צבע מדינו של מראה יין: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמֹחַל וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - פָּסוּל.אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁלשֶׁת לֻגִּין מַיִם שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן קֻרְטוֹב שֶׁל יַיִן, וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה יַיִן, וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה – לֹא פְסָלוּהוּ.
מַתְקִיף לָהּ רַב כָּהֲנָא: וְכִי מַה בֵּין זֶה לְמֵי צֶבַע? דִּתְנַן: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי צֶבַע פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה בִּשְׁלשֶׁת לֻגִּין.
י. אברהם כתב:כד.
כגון רב ספרא: ברש"י 'שבאותן דמים היה בדעתי'. וצ"ע וכי רב ספרא הרהר על כגון דא באמצע קרי"ש.
ואולי פי' שבודאי לא הרהר בליבו אם שוה למוכרו בסכום זה או לא, אלא כדי לדחות מחשבות אלו, הסכים בליבו מיד למוכרו ככל שאומר הקונה ובלבד לסיים הענין בדעתו.
לכאורה, 'חזה ושוק' לאו דוקא, שכן בבכור (שאין החזה והשוק נבדלים משאר כל הבשר) אין שייך תנופת חזה ושוק; אלא כלומר, תנופת החלבים לפני ההקטרה.תּוֹדָה וּשְׁלָמִים חֲמוּרִים (מבכור), שֶׁכֵּן טְעוּנִים סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.
ביקורת תהיה כתב:לכאורה, 'חזה ושוק' לאו דוקא, שכן בבכור (שאין החזה והשוק נבדלים משאר כל הבשר) אין שייך תנופת חזה ושוק; אלא כלומר, תנופת החלבים לפני ההקטרה.
אכן, זאת היתה הכוונה להעיר, כי אין שייך כל כך לומר שבכור קל משלמים בכך שאין בו תנופת חזה ושוק, שהרי תנופה זו לא שייכא ביה, אלא הכוונה שאין בו תנופה כלל, אף לא תנופת החלבים.עזריאל ברגר כתב:בבכור אין תנופה כלל!
לאור זה, דברים שכתבתי למעלה (שבבכור, שכולו מתנה לכהן, לא שייכא תנופת חזה ושוק) – דברים בטלים הם.עזריאל ברגר כתב:כבשי עצרת טעונים תנופה גם מחיים וגם לאחר שחיטה.
נשאלתי על ידי חד יניק וחכים: אם כן, מה פשר כל החזיון הזה של חיזור על קן צפור, ושילוח האם ברוב רגש? הלוא לדעת חכמים, שהלכה כמותם, אין בכך שום קיום מצוה.הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ (קָסָבַר 'שַׁלֵּחַ' מֵעִקָּרָא מַשְׁמַע, שַׁלְּחֶנָּה קֹדֶם לְקִיחָה). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה (קָסָבְרִי 'שַׁלֵּחַ' אַחַר לְקִיחָה מַשְׁמַע, אִם לָקַחְתָּ – שַׁלֵּחַ).
ש. ספראי כתב:בכל הסוגיה שם ובע"ב שזור נושא חקירת האחרונים האם במלקות דידן התחדש שמתקיים דין כאשר זמם, או שלוקה מדין לא תענה והתחדש בקרא דוהצדיקו שלוקין אף דהוי לאו שאב"מ.
ותליא כמובן בב' תי' התוס' הראשון במסכת, והר"י מלוניל מספק"ל בזה, ותולין בזה מחלוקת רמב"ן ורמב"ם בדין מלקות בעדי כופר, ועוד ועוד. וז"ב.
מיללער כתב:למה נקראה המסכת בשם "מכות"?
י"ל משום דתנו בה פרק אלו הן הלוקין, אבל כמו"כ יש בה פרק אלו הן הגולין ודיני עדים זוממין, ועוי"ל משום המשנה הראשונה דתנו בה דין מלקות בעדים זוממין.
האם דנו בה המפרשים?
שמואל דוד כתב:מיללער כתב:למה נקראה המסכת בשם "מכות"?
י"ל משום דתנו בה פרק אלו הן הלוקין, אבל כמו"כ יש בה פרק אלו הן הגולין ודיני עדים זוממין, ועוי"ל משום המשנה הראשונה דתנו בה דין מלקות בעדים זוממין.
האם דנו בה המפרשים?
פשטות כמוש״כ, ועיין ריטב״א דף ב. וע״ע viewtopic.php?f=17&t=33307 ועיין בספר מעשה רוקח על משניות שכתב וז״ל: הנה במסכת זו מבואר ג' ענינים. בפרק א' דיני עדים זוממין. בפ"ב דיני גלות. בפרק ג' דיני מלקות. ואפרש בעז"ה כל הדקדוקים בכל השלשה ענינים. ובמה דסיים אפתח, הואיל דשם המסכתא נקראת "מכות" על שם המלקות. והא דלא נקראת "מלקות" היינו כדי לכלול בשם זה גם הגלות שהוא מכה רבה ונכללת בשם "מכות", וגם העונשים שנתחייבו העדים זוממין - הכל נכלל בשם "מכות".ועע״ש.
מיללער כתב:ה:
במשנה על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה, אלא להקיש שלשה לשנים וכו'
בהגהות הגר"א שינה את הכתוב המובא בהמשנה דמיירי בדיני נפשות, לכתוב אחר בפרשת שופטים (דברים יט, טו) על פי שני עדים או ע"פ שלשה יקום דבר.
לכאורה מבואר לקמן במתניתין שרבי יוסי ס"ל שדוקא בדיני נפשות מקשינן שלשה לשנים, ועי' בתוס' ז. ד"ה אמר רבי יוסי שהקשו דבדיני ממונות ג"כ כתיב ע"פ שני וגו' ונקיש ג' לב' ועיי"ש תירוצם, עכ"פ מוכרח דבמתני' לא איירי בהאי קרא.
ומכאן קשה גם על דברי הפנים יפות על הכתוב הנ"ל של דיני ממונות שהביא עליה דרשת חז"ל, וזה מלבד מה שכתב שם דלא כדברי התוס' ואכמ"ל וצע"ג
ORI929 כתב:בדברי רש''י אשר כתב במשנה שהעדים הם כהנים בדוקא ומשמע שלא ניתן לפרש את המשנה בעדים ישראלים [ודלא כפי המבואר בריטב''א בשם התוספות].
ובפשטות לומדים ברש''י שזה הוא משום שלא ניתן לבאר את חידוש המשנה בחלק הראשון שאין אומרים יעשה זה בן גרושה וחלוצה, היינו חלל ופסול, מחמת הטעם המבואר בגמרא מקרא דלו ולא לזרעו, דזה נצרך רק באם הם עדים כהנים, דאזי הי' מקום לומר לולי המיעוט דלא ולא לזרעו, שהיינו מקיימים בעדים כהנים את הדין של ועשיתם לו כאשר זמם לעשות, והיינו דנים את העדים כחלל ופסול לכהונה, אך בעדים ישראלים, לא הי' מקום לדון בהם כאשר זמם ולעשותם כחלל ופסול, שהרי הם לא כהנים, ואין שייך בהם פסול חלל, ואין צורך למיעוט דלא ולא לזרעו. אשר על כן, היות והמשנה באה לחדש לנו חידוש שאין מקיימים בעדים דין כאשר זמם לעשותם חלל ופסול לכהונה, מחמת המיעוט של לו ולא לזרעו, ממלא אין מקום לבאר את המשנה רק בעדים שהם כהנים.
אשר לפי זה, נקטו בפשיטות כל העוסקים בדברי רש''י אלו [ולא מצאתי לעת עתה מי שנוקט אחרת], שאכן עד כמה שנוגע לחידוש דין השני במשנה, שהדין בעדות בן גרושה וכו', שמקבלים מלקות ארבעים, הנה חידוש דין זה מישך שייך גם באם העדים הם ישראלים, ואכן למעשה יהי' הדין שהם מקבלים מלקות בכה''ג שהעידו עדות זו, היות ואין מקיימים בהם כאשר זמם לעשותם חלל ופסול, אף שהטעם לכך הוא לא משום המיעוט שלא ולא לזרעו.
אלא שאם כן, קשיא לי טובא בזה, שלכאורה מוכח ומבואר לא כן מדברי רש''י בסנהדרין דף י' ע''א.
וז''ל הגמרא התם, "דאמר עולא רמז לעדים זוממין מן התורה מניין, רמז לעדים זוממין, והא כתיב כאשר זמם, אלא רמז לעדים זוממין שלוקין מניין, דכתיב, והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, משום דהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, והיה אם בן הכות הרשע, אלא עדים שהרשיעו את הצדיק, ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, ושוינהו להנך רשעים, והיה אם בן הכות הרשע. ותיפוק ליה מלא תענה, משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו".
ופרש''י ד''ה רמז לעדים זוממין שלוקין, "היכא דאין הזמה יכולה להתקיים בהם כגון מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ונמצאו זוממין והרי הם כהנים אין אומרים יעשה זה בן גרושה תחתיו אלא סופג את הארבעים מנלן".
הרי לנו שאף שהנידון כאן בסוגיא דסנהדרין הוא רק בנוגע לחידוש דין השני במשנה אשר לוקין את הארבעים, ולא הוזכר כלל את החלק הראשון שאין אומרים יעשה זה בן גרושה וחלוצה, ומ''מ טרח רש''י לבאר שמדובר בעדים שהם כהנים. וצ''ב מדוע לפרש כן בכוהנים דוקא, והרי דין זה של מלקות שפיר יתכן גם בעדים ישראלים, והי' לו לרש''י לסתום ולא לפרש מידי, ונימא אנן בן כהנים בין ישראלים.
ואם כן צע''ג מדוע שלא יקבלו מלקות כפי המבואר ברש''י בסנהדרין, וכיצד לא עמדו על רש''י זה כל גדולי האחרונים וראשי הישיבות מאז ומתמיד
מיללער כתב:ORI929 כתב:בדברי רש''י אשר כתב במשנה שהעדים הם כהנים בדוקא ומשמע שלא ניתן לפרש את המשנה בעדים ישראלים [ודלא כפי המבואר בריטב''א בשם התוספות].
ובפשטות לומדים ברש''י שזה הוא משום שלא ניתן לבאר את חידוש המשנה בחלק הראשון שאין אומרים יעשה זה בן גרושה וחלוצה, היינו חלל ופסול, מחמת הטעם המבואר בגמרא מקרא דלו ולא לזרעו, דזה נצרך רק באם הם עדים כהנים, דאזי הי' מקום לומר לולי המיעוט דלא ולא לזרעו, שהיינו מקיימים בעדים כהנים את הדין של ועשיתם לו כאשר זמם לעשות, והיינו דנים את העדים כחלל ופסול לכהונה, אך בעדים ישראלים, לא הי' מקום לדון בהם כאשר זמם ולעשותם כחלל ופסול, שהרי הם לא כהנים, ואין שייך בהם פסול חלל, ואין צורך למיעוט דלא ולא לזרעו. אשר על כן, היות והמשנה באה לחדש לנו חידוש שאין מקיימים בעדים דין כאשר זמם לעשותם חלל ופסול לכהונה, מחמת המיעוט של לו ולא לזרעו, ממלא אין מקום לבאר את המשנה רק בעדים שהם כהנים.
אשר לפי זה, נקטו בפשיטות כל העוסקים בדברי רש''י אלו [ולא מצאתי לעת עתה מי שנוקט אחרת], שאכן עד כמה שנוגע לחידוש דין השני במשנה, שהדין בעדות בן גרושה וכו', שמקבלים מלקות ארבעים, הנה חידוש דין זה מישך שייך גם באם העדים הם ישראלים, ואכן למעשה יהי' הדין שהם מקבלים מלקות בכה''ג שהעידו עדות זו, היות ואין מקיימים בהם כאשר זמם לעשותם חלל ופסול, אף שהטעם לכך הוא לא משום המיעוט שלא ולא לזרעו.
אלא שאם כן, קשיא לי טובא בזה, שלכאורה מוכח ומבואר לא כן מדברי רש''י בסנהדרין דף י' ע''א.
וז''ל הגמרא התם, "דאמר עולא רמז לעדים זוממין מן התורה מניין, רמז לעדים זוממין, והא כתיב כאשר זמם, אלא רמז לעדים זוממין שלוקין מניין, דכתיב, והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, משום דהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, והיה אם בן הכות הרשע, אלא עדים שהרשיעו את הצדיק, ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, ושוינהו להנך רשעים, והיה אם בן הכות הרשע. ותיפוק ליה מלא תענה, משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו".
ופרש''י ד''ה רמז לעדים זוממין שלוקין, "היכא דאין הזמה יכולה להתקיים בהם כגון מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ונמצאו זוממין והרי הם כהנים אין אומרים יעשה זה בן גרושה תחתיו אלא סופג את הארבעים מנלן".
הרי לנו שאף שהנידון כאן בסוגיא דסנהדרין הוא רק בנוגע לחידוש דין השני במשנה אשר לוקין את הארבעים, ולא הוזכר כלל את החלק הראשון שאין אומרים יעשה זה בן גרושה וחלוצה, ומ''מ טרח רש''י לבאר שמדובר בעדים שהם כהנים. וצ''ב מדוע לפרש כן בכוהנים דוקא, והרי דין זה של מלקות שפיר יתכן גם בעדים ישראלים, והי' לו לרש''י לסתום ולא לפרש מידי, ונימא אנן בן כהנים בין ישראלים.
ואם כן צע''ג מדוע שלא יקבלו מלקות כפי המבואר ברש''י בסנהדרין, וכיצד לא עמדו על רש''י זה כל גדולי האחרונים וראשי הישיבות מאז ומתמיד
בפשטות כוונת רש"י שם הוא "אף כהנים" שאפשר לקיים בהם דין בן גרושה מכ"מ משום לו ולא לזרעו לוקין ארבעים, וכש"כ בישראל שאף לו א"א לקיים כאשר זמם.
מיללער כתב:(מה עוזר אם כותבין בגופן גדול?)
זה פשוט שהמשנה במכות אומרת "אין אומרים יעשה זה בן גרושה תחתיו" וזה בוודאי מיירי בכהנים, שהרי על ישראל איך שייך לומר שיעשה "בן גרושה" - אלא שצריכים לבאר מה יהא הדין בישראלים. רש"י נודע כפשטן ונקט השפוט יותר דמיירי בכהנים, ומשם נוכל לשפוט הדין בישראלים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 91 אורחים