מסכת שקלים - הערות והארות פנינים ומרגליות

[שמואל דוד]

ג.

תני: אין מציינין על הבשר, שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא: ולא נמצא מטמא טהרות למפרע? אמר ליה: מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם.

לכאורה תמוה, הרי אם יטמאו אנשים (כהנים) בלי ידיעה ויאכלו תרומה או קדשים יעברו בשוגג על איסור מיתה בידי שמים וכרת
משא״כ אם ישרפו תרומה או קדשים ליכא איסור כ״כ.

ועיין תקלין חדתין ד״ה ואל יתקלקלו בו לעולם: דכשיעשו ציון יסברו לעולם שעדיין הטומאה שם וישרפו בחנם כל קדשים שיעברו עליהן בשוגג או בלילה וכשאין מציינין אין שורפין עליו ״אלא מחדש שלא חסר עדיין״

לא הבנתי כוונתו בסו״ד, ואשמח בביאור.

[עזריאל ברגר]

ולהעיר, שהרמב"ם (טומאת מת ח,ט) כותב (בצירוף הברייתא מהבבלי מו"ק ה,ב):

אין מציינין על כזית מצומצם מן המת לפי שסופו יחסר בארץ

[ביקורת תהיה]

מטרת ציון קברות היא הצלת טהרות מטומאה, שלא יעבירו עליהם טהרות בלי משים וייטמאו, ותו לא מידי.

[שמואל דוד]

כל זמן דליכא ציון נטמאו הכהנים והקדשים...
[ועיין ריטב״א מועד קטן ה:] ועדיין צ״ע.

[שמואל דוד]

מטרת ציון קברות היא הצלת טהרות מטומאה, שלא יעבירו עליהם טהרות בלי משים וייטמאו, ותו לא מידי.

המטרה הוא שלא יטמאו כהנים וישראל האוכלים בטהרה.

[ביקורת תהיה]

שלא יטמאו כהנים ויכשלו בהיטמאות במת - אמת!
שלא יטמאו ישראלים האוכלים בטהרה - בדותא!

[שמואל דוד]

בסדר.
סוף סוף עדיין ק׳ במקומה עומדת.

[ביקורת תהיה]

קושיא מעיקרא ליתא, שהרי גם זאת כלולה בתשובתו של רבי מנא: מוטב שיתקלקלו בו כהנים לשעה, ואל יתקלקלו בו טהרות לעולם.
וטעמא דמילתא: אין להרים מכשול זמני תוך כדי נתינת מכשול תמידי. ופשוט.

[שמואל דוד]

לא הבנתי, יותר טוב לגרום שכהנים יאכלו (קדשים או תרומה) בטומאה לשעה, שיש בזה חיוב כרת או מיתה בידי שמים, מלשרוף תרומה או קדשים לעולם?

ראיתי בשוטנשטיין שציינו לשיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפריש עמ״ס מועד קטן שהרגיש בזה, ע״ש. וע״ע בספר מצבת משה.

האם מצינו מושג כזה בעוד מקומות, מוטב עבירה חמורה לשעה כדי שלא יעברו על עבירות הרבה לעולם?

[ביקורת תהיה]

מעולם לא חששנו שיבואו לידי אכילת תרומה וקדשים בטומאה; החשש הוא:
א. שמא ייטמאו טהרות, ויבואו לידי שריפה;
ב. שמא ייטמאו כהנים, ויעברו בשוגג על האזהרה 'לנפש לא יטמא בעמיו'.

[שמואל דוד]

טעות!
וז״ל הריטב״א מועד קטן ה: והא דאמרינן מוטב שישרפו עליו תרומה כך היה לומר שיאכלו עליו תרומה בטומאה דכיון דליכא ציון לא ידע דנטמא ויאכל תרומה שהעביר שם אלא דנקט שריפה איידי דבעי למימר ואל ישרפו עליו תרומה לעולם:

[ביקורת תהיה]

סוגיא דעלמא כדאמרנא, שהתקלה שחששו לה היא שמבלי משים יטמא הכהן בטומאת מת, או יטמאו טהרות ויבואו לידי שריפה; אבל שמא יטמא העובר ולא יֵדע שנטמא – לכך לא חששו כלל.
ואליבא דהריטב"א (וכ"כ גם הר"ן 'שלא יכשלו בני אדם באותה טומאה לשרוף טהרותן או שיאכלו תרומתן בטומאה') צ"ל דהאי סברא דכתבנא סברא אלימתא היא: מן הנמנע הוא להסיר מכשול במכשול.

[שמואל דוד]

הבנתי הסברא שכתבת, אבל אמרינן כן אפילו אם אחד קל ואחד חמור?
וע״ע בשיטה לתלמידי רבינו יחיאל מפריש, ובמצבת משה, שציינתי לעיל. [אפשר לשלוח לך בפרטי אם כבודו רוצה]

[ביקורת תהיה]

באמת, גם לדידי לא ניחא לי בסברא שאמרתי, שהרי הריטב"א כתב דהוה ליה לרב פפא למימר 'מוטב שיאכלו עליו תרומה בטומאה לפי שעה ואל ישרפו עליו לעולם'. הרי בפירוש כפי ההבנה שלך בכוונת הדברים, ואכן תמיהתך תמיהה.

[שמואל דוד]

וצריך לומר שכדאי מכשול חמור שהוא לשעה מועטת ממכשול קל שהוא לעולם. וכמדומני שמצינו כן בעוד מקומות.

[עזריאל ברגר]

ואולי אפשר להעמיס בדבריהם שלא עושים סימון חזק שיעמוד ימים רבים, אלא משאירים סימון קטן וכיו"ב?

[שמואל דוד]

ואולי אפשר להעמיס בדבריהם שלא עושים סימון חזק שיעמוד ימים רבים, אלא משאירים סימון קטן וכיו"ב?

לכאורה זה עצה טובה! אבל לא מצינו כן!

[שמואל דוד]

חכ"א העירוני שלאו דוקא קלקול "לשעה", דהנה הכהן לא יודע שטמא הוא וממילא לא יטהר עצמו ויתכן שיכנס למקדש הרבה פעמים... אבל מ"מ לא הוי קלקול לעולם.

[שמואל דוד]

וצריך לומר שכדאי מכשול חמור שהוא לשעה מועטת ממכשול קל שהוא לעולם. וכמדומני שמצינו כן בעוד מקומות.

ידוע שיטת הר"ן (סוף יומא) שריבוי הכמות חשיב איסור גדול טפי, ועיין שפע חיים חלק ח פרשת בשלח עמוד ז-ח כמה מראה מקומות בזה.

[שמואל דוד]

ט.

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בתנ״ך מצאנו שאדם צריך לצאת ידי המקום בתורה מנין כו׳ בנביאים מנין כו׳ בכתובים מנין כו׳

יש לעיין קצת מדוע במתני׳ (דף ח.) הזכיר התנא רק קראי של תורה וכתובים ולא של נביאים?

[פרי יצחק]

וצריך לומר שכדאי מכשול חמור שהוא לשעה מועטת ממכשול קל שהוא לעולם. וכמדומני שמצינו כן בעוד מקומות.

ראה גליוני הש"ס ליומא פה, ב, שציין כמה מקומות כנ"ל

[מצליח]

אולי יודעחד מבני מדרשינו לתבל דברי תקלין חדתין

[שמואל דוד]

ב:

אמר רב חייא בר אבא אכן השכימו כו׳ ועיין תקלין חדתין: אכן השכימו - משא״כ במצוה אמרינן זריזין מקדימין למצות מדכתיב וישכם אברהם בבוקר.

אשמח בביאור כוונתו.

[מיללער]

ג.
ועושין כל צרכי רבים: אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות וכו'

המפרשים כאן לא פירשו למה אלו צרכי הרבים עושין דוקא ביום ט"ו באדר, אולם בפני משה כ' שכל הדברים כאן גרסי' לה בפ"ק דמו"ק ומיירי מהדברים שעושין אותן בחולו של מועד ואגב מייתי לה הכי. ותיכף אח"כ על 'דנין דיני ממונות' פי' הואיל ובסוף השנה לחדשים הוא נפנין לכל אלו דקחשיב להו לפי עת הצורך אם לא היה להם פנאי להתעסק בהן מקודם. מקופיא נראה כאן קצת סתירה בפירושו.

ובכלל, המשנה כן אומרת שבחמשה עשר באדר 'עושין כל צרכי הרבים' (לכאורה הדברים של מתקנין את הדרכים וכו' לאו דוקא שעושין אותן דוקא ביום ט"ו אדר, שלא שאז מתחיחין לעסוק באלו הדברים להכין את צורכי חג הפסח ועלייה לרגל וכדו' וכן משמע מפי' הרמב"ם על המשנה שכתב "מחצי חודש אדר") ועדיין צריך פירוש על איזה הדברים כוונת הדברים? הברטנורא וכן הרמב"ם נקטו את הירושלמי כפי' המשנה כפשוטה שכל אלו הדברים עושין מט"ו באדר. ובתוי"ט כתב: וטעמא מסתבר הואיל ובהך זימנא מתעסקים בלאו הכי בצרכי רבים הלכך נפנין ג"כ לעשות כל צרכי רבים הללו.

ובאתי רק להעיר

[אוצרניק]

בגמ' שקלים, מיד בהתחלה רבי שמואל בר רב יצחק תרומת הלשכה כתחלתה דכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה.
הרש"י על החומש לכאורה אומר אחרת בתחילת פ' כי תשא פ' ל' פט"ו וז"ל והשנית אף היא ע"י מנין שמנאן משהוקם המשכן הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א) בא' לחדש השני בשנה השנית ונתנו כל אחד מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה.
(גם בלי הגמ' בשקלים, זה קצת פלא, איך וממה הקריבו את קרבנות הצבור בחודש ניסן הראשון) ?

[בקרו טלה]

-

[מיללער]

ג:
הואיל ועומר ושתי הלחם ולחה"פ שלנו היאך נאכלין

וכתב הקרבן העדה: ולא היא, דחייבין לשקול, אלא שעומר ושתי הלחם לוקחין משקלי ישראל. עכ"ל - מאי כוונתו בזה, איפה שייך ליקח דוקא משקלי ישראל כשכל השקלים כבר מעורבין בלשכה ובקופות?

[מיללער]

ה: הפריש שקלו ואבד רבי יוחנן אמר חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר רשב"ל אומר הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא.

במאי תלוי מחלוקתן? לכאורה השקל הוא מדיני קרבנות ציבור שהחיוב מוטל על כל ישראל, וזה כמו נדר בקרבן יחיד שחייב באחריותו ולא כקרבן נדבה, וא"כ מהו סברתו של רשב"ל? אולי ס"ל שהשקל אינו סעיף מהחיוב של קרבנות ציבור אלא חיוב בפ"ע (כמדומני שיש סברא כזה לגבי נשים בשקלים אם זה מצ"ע שהזמ"ג) וממילא אינו רק חיוב להקדיש השקל, ואח"כ אינו חייב באחריותו דאין דין שמירה בהקדש, רעהו ולא של הקדש.

ועי' במסורת הש"ס שציין כאן למחלוקת של ר"י ור"ל בדומה לזה במס' חולין קלט. ושם פליגי בהקדש בדק הבית, דאיתמר מנה זה לבדק הבית ונגנבו או נאבדו, ר"י אמר חייב באחריותן עד שיבואו לידי גזבר ור"ל אמר כל היכא דאיתיה בבי גזאנדרחמנא איתיה דכת' לה' הארץ ומלואה. ושם נתבאר מחלוקתן דמיירי שאמר 'הרי עלי' ולכן ס"ל לר"י שחייב באחריותן, ור"ל ס"ל דהרי עלי מחייב באחריות רק בקרבן שעליו להקריב הקרבן, אבל בקדשי בדה"ב מה לי אם מסרו ליד הגזבר ומה לי אם נשאר בידו 'הכל גזברים הן דלה' הארץ' (רש"י).

ולפי"ז אפשר דגם הכא מיירי שאמר הרי עלי להביא שקל, או דאמרי' דחיוב האמורה בתורה הוא כמו 'הרי עלי' ולכן ס"ל לר"י שחייב באחריות, משא"כ ר"ל לשיטתו כיון שכל חיוב השקל הוא רק להביאו להגזבר, וכמו באם נאבד מן הגזבר אין על השוקל להביא שקל חדש, כמו"כ אם נאבד מידו 'הכל גזברים הן' ופטור מלשלם.

[יהודי רגיל]

ב:

אמר רב חייא בר אבא אכן השכימו כו׳ ועיין תקלין חדתין: אכן השכימו - משא״כ במצוה אמרינן זריזין מקדימין למצות מדכתיב וישכם אברהם בבוקר.

אשמח בביאור כוונתו.

לרעה - כולם השכימו
לטובה - רק הזריזין מקדימין, כדכתיב באברהם.... ולא הכלל.

[שמואל דוד]

ייש״כ

[מיללער]

ט.
תני רבי ישמעאל קווץ לא יתרום מפני החשד. ופי' הקרב"ע והתקל"ח שקווץ היינו בעל שיער מל' קווצתיו תלתלים, וכן פי' הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם הל' שקלים שפי' שהוא עני ונבהל להון.

האם הלשכה לא היתה בעזרה שבלא"ה אסור ליכנס לשם פרוע ראש? ובדרך אגב, האם היה התורם את הלשכה כהן דוקא?

[י. אברהם]

האם הלשכה לא היתה בעזרה שבלא"ה אסור ליכנס לשם פרוע ראש?
ובדרך אגב, האם היה התורם את הלשכה כהן דוקא?

זר לתרום.PNG (575.31 KiB) נצפה 7741 פעמים

[מיללער]

האם הלשכה לא היתה בעזרה שבלא"ה אסור ליכנס לשם פרוע ראש?
ובדרך אגב, האם היה התורם את הלשכה כהן דוקא?

זר לתרום.PNG

יישר כח (רבי חיים?)

[י. אברהם]

כן שכחתי לכתוב
ס' שקל הקדש על הל' שקלים וקדה"ח (עמ' ח:)

[יהודי רגיל]

האם הלשכה לא היתה בעזרה שבלא"ה אסור ליכנס לשם פרוע ראש?
ובדרך אגב, האם היה התורם את הלשכה כהן דוקא?

זר לתרום.PNG

יש על זה סיפור ידוע עם המהרש"ם
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=27603

[שמר]

ח.

"בְּשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וכו' אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר".

ויל"ע מדוע לא די בכך שיכנסו שני תורמים יחד ללשכה ועי"כ ימנע הלעז והחשד, וכעין מה דאי' בב"ב ח: שלא יפרשו ב' גבאי הצדקה זה מזה שלא יבואו לידי חשד ("ת"ר גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה" ופרש"י : לפרוש זה מזה - מפני החשד שלא יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב).

[מיללער]

ח.

"בְּשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וכו' אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר".

ויל"ע מדוע לא די בכך שיכנסו שני תורמים יחד ללשכה ועי"כ ימנע הלעז והחשד, וכעין מה דאי' בב"ב ח: שלא יפרשו ב' גבאי הצדקה זה מזה שלא יבואו לידי חשד ("ת"ר גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה" ופרש"י : לפרוש זה מזה - מפני החשד שלא יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב).

בספר תרומת הלשכה עמ"ס שקלים ראיתי (בדף ט. מדור מקורות וציונים) שהביא גירסא מרבינו משולם תחת הקושיא 'וימלא פומיה מוי' שהקושיא היה שיכנס עמו אחר כדי להסיר החשד, וע"ז תירצו בגמ' 'מפני הברכה' דהיינו שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בגלוי לפיכך היה נכנס רק יחידי לתרום.

[מיללער]

טו.

בפי' התקלין חדתין (ד"ה כבשה ובהמשך דבריו) כתב שכבשה היא הנקבה של הכבשים ורחלה היא הנקבה שבעזים ואח"כ כ' שעזים בכלל כבשים הם.

לכאורה זהו שלא כמו שמצינו בכ"מ - טלה,כבש, רחל ואיל הם סוג בפ"ע ועז, גדי ושעיר הם סוג בפ"ע.

זהו טעות בדבריו?

[שמואל דוד]

טו.

בפי' התקלין חדתין (ד"ה כבשה ובהמשך דבריו) כתב שכבשה היא הנקבה של הכבשים ורחלה היא הנקבה שבעזים ואח"כ כ' שעזים בכלל כבשים הם.

לכאורה זהו שלא כמו שמצינו בכ"מ - טלה,כבש, רחל ואיל הם סוג בפ"ע ועז, גדי ושעיר הם סוג בפ"ע.

זהו טעות בדבריו?

64024E23-42C0-4EB0-9D5D-3E8FEC6E8178.jpeg (347.26 KiB) נצפה 7538 פעמים

[מיללער]

טו.

בפי' התקלין חדתין (ד"ה כבשה ובהמשך דבריו) כתב שכבשה היא הנקבה של הכבשים ורחלה היא הנקבה שבעזים ואח"כ כ' שעזים בכלל כבשים הם.

לכאורה זהו שלא כמו שמצינו בכ"מ - טלה,כבש, רחל ואיל הם סוג בפ"ע ועז, גדי ושעיר הם סוג בפ"ע.

זהו טעות בדבריו?

64024E23-42C0-4EB0-9D5D-3E8FEC6E8178.jpeg

תודה

ונמצא שמה שכתב רש"י במנחות ואחריו התק"ח דעזים הם בכלל כבשים לאו דוקא, אלא ששניהם נכללין בשם הכולל צאן וממילא אם התורה מפרט את נסכי הכשבה היינו מלמדין מזה שדין נסכי העז שווה לה שהרי שניהם בכלל צאן.