פורום אוצר החכמה

שייף נפיק כתב:''יהא אדם רגיל למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי''
שמעתי להעיר, שלכאו' צריך להיות התמר ראשון, שברכתו העץ.
ולי הוקשה מהו ''יהא אדם רגיל'' וכי רגילות של פעם בשנה יוגדר כרגילות? חשבתי להציע שאולי הענין לאכול כן בכל יום ראש השנה, (כמה פעמים) ולא דווקא בלילה. ואם כן לא מדובר על סדר מסוים, כי מדובר על אכילת כל היום. ויל"ע.

שמואל דוד כתב:רגיל בכל שנה ושנה

שמואל דוד כתב:רגיל בכל שנה ושנה

מבואר שנקט שצפורן הוא לשון זכר. ודלא כרש"י

שייף נפיק כתב:מבואר בגמ' שהיו מאכסנים במכתשת, ובעוניי תמהתי, לשם מה בכלל הוציאו מהמכתשת שאנו דנים להחזירה לשם. ולא מצאתי בזה דבר.

וּשְׁלשָׁה מָנִין יְתֵרִין, שֶׁמֵּהֶן כֹּהֵן גָּדוֹל מַכְנִיס מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, נוֹתֵן אוֹתָן לַמַּכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹחֲקָן יָפֶה יָפֶה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. (כאותה ששנינו בפרק טרף בקלפי: בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.)

שייף נפיק כתב:יל"ע אם מה שכתוב 'חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה' קאי גם על חיסור [השיפה או] השרייה.

עושה חדשות כתב:היינו טעמא דבנה טהור, דספק ינק כשיעור וספק לא ינק, ואם תמצא לומר ינק, ספק ינקו באכילת פרס ספק ינקו ביותר מכדי אכילת פרס.

שמעתי פעם מי שהקשה למה זה נחשב ס"ס, הרי דנים על זמן של כדאכ"פ מתוך היניקה, האם אכל בו כזית או לאו.

אולי אתם מכירים מי שדן בזה.

שמואל דוד כתב:ב:

מניינא למה לי כו׳

פירש״י מניינא - שלשים ושש. צ״ע מה רוצה בזה?

שמואל דוד כתב:ב.

רש"י ד"ה כל הנך כו' יש מהן בחנק ויש בסקילה כו'

צ"ע מדוע השמיט שריפה, [עי' שיטה מקובצת ורש"ש] גם ק"ק מדוע הקדים חנק לסקילה, הול"ל יש מהן בסקילה,בשריפה,בחנק,במלקות,בחטאת.

או חנק – אחת (אשת איש);
או שריפה – אחת שהיא תשע (אשה ובתה);
או סקילה – אחת עשרה;
או מלקות - אחת ועשרים.

עזריאל ברגר כתב:

שמואל דוד כתב:ב.

רש"י ד"ה כל הנך כו' יש מהן בחנק ויש בסקילה כו'

צ"ע מדוע השמיט שריפה, [עי' שיטה מקובצת ורש"ש] גם ק"ק מדוע הקדים חנק לסקילה, הול"ל יש מהן בסקילה,בשריפה,בחנק,במלקות,בחטאת.

מלקות וחטאת לא קשיא:
מלקות - יש בכל חייבי כריתות שאין בהן מיתת ב"ד, וזה שנוי במחלוקת.
חטאת - יש בכל חייבי כריתות שיש בהן מעשה.

חיים סגל כתב:

שמואל דוד כתב:ב:

מניינא למה לי כו׳

פירש״י מניינא - שלשים ושש. צ״ע מה רוצה בזה?

לכאורה כוונתו שאין הקושיא מעצם מניית הכריתות [שגם זה לכאורה מיותר לאחר שמפורשים בקרא או במקום אחר בש"ס], אלא מכך שפתח התנא במספר

ביקורת תהיה כתב:מתניתין רבי עקיבא היא (כדאמרינן בגמרא), דס"ל בריש אלו הן הלוקין 'חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים, חייבי מיתות בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים', ואליביה ערוכים דברי רש"י בטוב טעם, כדלהלן:
כל הנך כריתות השנויות במשנתנו אמורות בעובר במזיד בלא התראה, אבל -
א. אם התרו בו – חייב:

או חנק – אחת (אשת איש);
או שריפה – אחת שהיא תשע (אשה ובתה);
או סקילה – אחת עשרה;
או מלקות - אחת ועשרים.

ב. ואי עבר בשוגג – מביא חטאת.

שמואל דוד כתב:

ביקורת תהיה כתב:מתניתין רבי עקיבא היא (כדאמרינן בגמרא), דס"ל בריש אלו הן הלוקין 'חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים, חייבי מיתות בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים', ואליביה ערוכים דברי רש"י בטוב טעם, כדלהלן:
כל הנך כריתות השנויות במשנתנו אמורות בעובר במזיד בלא התראה, אבל -
א. אם התרו בו – חייב:

או חנק – אחת (אשת איש);
או שריפה – אחת שהיא תשע (אשה ובתה);
או סקילה – אחת עשרה;
או מלקות - אחת ועשרים.

ב. ואי עבר בשוגג – מביא חטאת.

לא הבנתי כוונתך. שאלתי מדוע לא נקט רש״י כסדר חומרתן - סקילה שריפה חנק כו׳

מגופת חבית כתב:ונראה שיש להוסיף דהיינו דוקא בדיעבד.

ביקורת תהיה כתב:אין צורך, כי כל פחות מכזית 'כל שהוא' קרי ליה