פורום אוצר החכמה

יל"ד באופן שהעיד העד פלוני רצח את אחי דבכה"ג פלגינן דיבורא [אם קרובי הנרצח פסולים להעיד] דמקבלים את העדות שפלוני רצח ולא את אחי
מה הדין בגוונא דבא הרוג ברגליו והנרצח חי לפנינו [אחרי שקבלנו את העדות כבר] האם נהרוג דסו"ס לא קיבלנו בעדות את מי הוא רצח או לא
שאלתי כמה ת"ח גדולים בענין ודעותיהם חלוקות בזה
מה דעת הרבנים דפה ?

נראה פשוט שעדותו תתבטל, והביאור בזה שאין הכוונה וודאי שממציאים סיפור חדש על ידי פלגינן שהרג מישהו אחר ולא את אחיו, אלא שכלפי החלק בעדותו את מי הוא הרג אין לנו הכרעה בזה, כי גם אין צורך להכריע בזה. אבל לו יצוייר שיש הכחשה על חלק מעדותו גם אם לא הכרענו בה הרי התברר שהוא עד שקרן ופשיטא שאין עדותו עשות.
ןלכאורה אין צריך לפנים.
)ומש"כ תוס' שצריך שאכן יהיה אפשרות שכיחה אחרת לגבי מי הנרצח אין הכוונה שמניחים שרצח מישהו אחר דאיך יתכן שנחליט אחרת מעדותו.... אלא שאם אין אפשרות שכיחה כזו ממילא בהכרח צריך להכריע שהנהרג הוא אחיו וממילא הוא פסול לעדות ועדותו מתבטלת)

עוד אוסיף שלחידושו של הגר"ח בסטנסיל שעושים פלגינן נאמנות כלומר מקבלים את כל עדותו כלפי האחד ולא כלפי השני גם כן פשוט שבכהאי גוונא עדותו תתבטל.... אלא שיש הרבה לדון בזה מתי אמרי' פלגינן נאנות וכבר האריכו בזה רבותינו...

מסברא נראה פשוט כדברי המשיב לעיל. אמנם לחידודא יש להעיר שחקרו האחרונים בפסולי העדות השונים, שיש מהם שאינם עדות כלל ויש מהם שהם עדות פסולה, ולפ"ז יהיה ניתן לומר שהדבר תלוי מהו הפסול שבעטיו נזקקנו לפלגינן דיבורא, שאם הוא פסול שמבטל את העדות לגמרי הרי דבריו שהוכחשו מעולם לא היו חלק מהעדות, אבל אם הוא פסול שרק פוסל את העדות, הרי עכ"פ נמצא עד שקר. וק"ל.

יש לציין ב' ידיעות נחוצות שלכאורה נראה דל"ח הכחשה
התומים סימן לח' הביא קושית מהרח"י תאומים לשיטת הר"מ דליכא עונש הזמה במקום דאיתא הזמה והכחשה בבת אחת דא"כ בפלוני רבעני לרצוני הוי עדשאאי"ל דלעולם לא משכח"ל הזמה ללא הכחשה דכל שיהיה הזמה א"כ ע"כ דהמעשה עצמו לא היה ותירץ התומים דכיון דפלגינן דיבורא והוא נאמן שפלוני רבע ואינו נאמן שרבע אותו א"כ בהזמה לא יהיה הכחשה מבואר דנקט דבכה"ג אינו נחשב מוכחש
וכעי"ז ברדב"ז ד' רלא' דאפילו אם יש לו נגיעה להרוג את מי שבא על אשתו וחשיב נגיעה מ"מ בפלוני הא על אשתי אי"ז פוסל דלגבי חיוב מיתה דהמזנה הלא אינו נאמן שהיה זה עם אשתו ועיין

עוד יש לציין פלגינן באופן שאינו יכול להיות
תשובת הרשב"א תקנב' שדן לגבי ע"א שנאמן אחרי קינוי וסתירה שזינתה האשה מה הדין בהודה שזינתה עמו ודן בזה הרשב"א פלגינן דדנים שזינתה ואין דנים כאילו הוא העיד שבא עליה וכבר תמה החכם צבי והמל"מ דהא אין ע"א נאמן אלא היכא דהיה קינוי וסתירה ובעי שיעיד שזינתה עם מי שקינה לה וכיצד יהא נאמן שזינתה ולא עמו
עוד מצינו בדברי התוס' בגיטין דכז' ע"ב שבעל שאומר גרשתי את אשתי ול"ש שגירשה עתה אינו נאמן עי"ש במהר"ש דלמ"ד פלגינן אף בכה"ג עבדינן פלגינן אף בגוונא של"ש שיהא כן ועיין

מי גרע מהוכחשו העדים בבדיקות, כגון שהעידו בסיף הרג ולאחר קבלת העדות באו שנים והעידו כי ברומח הרג, שעדותם מוכחשת?

שאלתך שאלה על כל פלגינן דהגם שאי"ז בכלל העדות סו"ס לא נפיק מכלל בדיקות וא"כ שהעדות תבטל דיש הכחשה בבדיקות וכבר עמד בזה הגר"ח עי"ש תירוצו

איש טלז כתב:יש לציין ב' ידיעות נחוצות שלכאורה נראה דל"ח הכחשה
התומים סימן לח' הביא קושית מהרח"י תאומים לשיטת הר"מ דליכא עונש הזמה במקום דאיתא הזמה והכחשה בבת אחת דא"כ בפלוני רבעני לרצוני הוי עדשאאי"ל דלעולם לא משכח"ל הזמה ללא הכחשה דכל שיהיה הזמה א"כ ע"כ דהמעשה עצמו לא היה ותירץ התומים דכיון דפלגינן דיבורא והוא נאמן שפלוני רבע ואינו נאמן שרבע אותו א"כ בהזמה לא יהיה הכחשה מבואר דנקט דבכה"ג אינו נחשב מוכחש
וכעי"ז ברדב"ז ד' רלא' דאפילו אם יש לו נגיעה להרוג את מי שבא על אשתו וחשיב נגיעה מ"מ בפלוני הא על אשתי אי"ז פוסל דלגבי חיוב מיתה דהמזנה הלא אינו נאמן שהיה זה עם אשתו ועיין

הראיה הראשונה יפה מאוד ויש"כ. בראיה השניה לא הבנתי מאי ראיה. הרי לא הוכחשו דבריו שבא על אשתו אלא שאינו נאמן על זה (ולכן אינו נפסל), ומאי שנא מכל מקרה אחר שאומרים פלגינן דיבורא.