מסכת חולין - הערות והארות פנינים ומרגליות

[שמואל דוד]

ב.

רש״י ד״ה מתני' הכל שוחטין - כל היכא דתני הכל כולהו מייתי להו בשמעתא קמייתא דערכין ומפרש הכל לאתויי מאי והכל שוחטין דמתניתין פליגי בה אמוראי בגמרא למר לאתויי טמא בחולין ולמר לאתויי כותי או מומר.

צ״ע בכל האריכות. ומדוע לא כתב רש״י בקיצור ״הכל שוחטין - בגמרא מפרש הכל לאתויי מאי״ וצריך ישוב.

[בקרו טלה]

בעוז והדר על הגליון מציינים לשיטמ"ק וראש יוסף. ועי"ע בביאורי רש"י https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?601964& בהע' או' ב.

[שמואל דוד]

יישר כח על המראה מקומות.

מ״מ צ״ע מדוע הוצרך רש״י להביא הגמרא בערכין כו׳ ולא כתב בקיצור.
וע״ע בספר צל״ח ואמת ליעקב ודו״ק.

[שמואל דוד]

ב:

רש״י שמא ישהו - והוי נבלה כדתנן לכולהו בפ"ב

דיעבד נמי לא שמא ישהו - כלומר שמא שהו ולקמן (דף יב:) מפרש אמאי נקט שמא יקלקלו במתניתין לשון עתיד לאשמועינן שאין מוסרין להן חולין לכתחלה ואפילו אחרים רואין אותם דמועדים הן לקלקל תמיד

יש להעיר,
א) מדוע פירש ״שמא ישהו״ קודם שפירש ״דיעבד נמי לא שמא ישהו״
ב) מדוע לא פירש ״אמאי נקט שמא יקלקלו לשון עתיד״ כו׳ כבר במתניתין.

[שמואל דוד]

ג.

רש״י ד״ה חוץ מחרש שוטה וקטן כו׳ דהא אדיעבד קיימינן.
ד״ה שמא ישהו - לקמן מפרש אמאי נקט לשון עתיד.

יש להעיר,
א) מדוע פירש״י ״דהא אדיעבד קיימינן״ כאן ולא פירש כן לעיל אצל רבה בר עולא.
ב) מדוע חוזר ומפרש כאן ״לקמן מפרש אמאי נקט לשון עתיד״ הרי כבר כתב כן לעיל אצל רבה בר עולא.
ועוד צ״ע מדוע שם פירש ״לקמן מפרש אמאי נקט במתניתין״ כו׳ וכאן לא הזכיר מתניתין. ומשמע דכוונתו דלקמן מפרש לשון ״שמא ישהו״ אולם לא מצאתי גמרא שמבאר לשון ״שמא ישהו״ רק הגמרא לקמן יב: שמסביר לשון ״יקלקלו״ וצ״ע.

[אהרן תאומים]

ב.

רש״י ד״ה מתני' הכל שוחטין - כל היכא דתני הכל כולהו מייתי להו בשמעתא קמייתא דערכין ומפרש הכל לאתויי מאי והכל שוחטין דמתניתין פליגי בה אמוראי בגמרא למר לאתויי טמא בחולין ולמר לאתויי כותי או מומר.

צ״ע בכל האריכות. ומדוע לא כתב רש״י בקיצור ״הכל שוחטין - בגמרא מפרש הכל לאתויי מאי״ וצריך ישוב.

הקדמתני בלהציג את רש"י זה אלא שלא התחלתי בלימוד המסכתא עד לאחר שצמתי כהנהגת החתם סופר , ויום כא הוא צום תמורת ער"ח טבת.
והנה מה שהעלתי בענין זה עצמו:

הדיוקים העולים בדברי רש"י אלו:
א. מדוע פתח בכלל זה וציין למסכת ערכין.
ב. למה ציין פליגי בה אמוראי בגמרא וכי היכן חולקים אמוראים.
ג. מדוע שינה בלשונו כותי או מומר, ולא המשיך באותו הלשון ולמר לאתויי מומר.
ד. מדוע כתב רק אלו שלוש הדברים טמא מומר וכותי ולא כתב את שני הפירושים של רבינא.
ה. מדוע חוזר בד"ה וכולן בגמרא מפרש מאי וכולן.
והנראה שרש"י רמז בכך שכאן בגמרא זאת לא השאילה הראשונה לאתויי מאי כי ראשית הדברים הוא להבין האם זה לשון בדיעבד או לכתחילה, וגם זה עצמו נראה מרש"י שלא הובן למקשן מה היה הקושיה הראשונה להסביר הלשון "הכל שוחטין" (ועיין בתוספות בע"ב ד"ה ואנן) בד"ה תרתי דיעבד למה לי. הכי איבעי ליה למיתני שחיטת הכל כשרה חוץ מחש''ו דמשמע שפיר דהנך דמרבינן מהכל דיעבד קמרבינן אבל לא לכתחלה א''נ ניתני הכל שוחטין לחודיה כדתנן גבי מעריכין ונודרין ולא מפרש למה לי למיתני הכל שוחטין ואצטריך לפרושי ושחיטתן כשרה למימר דשוחטין דרישא דיעבד הוא, וכו' .
לכך רש"י אומר כבר במשנה שבדרך כלל במקום אחר לשון הכל שוחטין מתפרש בדרך של לאתויי מאי מה שאין כן כאן שיש הסבר נוסף, ולכן רש"י מביא בלשון כותי או מומר, שהרי הן בגמרא שם במסכת ערכין מובאים רק שני דעות אלו כותי או מומר והן בהמשך הגמרא בדף יז ע"א עולה שהפירוש בהכל שוחטין רק לגבי "לאתויי" הם או כותי או מומר כי הרי נכתב פעמיים הכל שוחטים במשנה הזאת ובמשנה טו ע"ב , וסתמו אחד לכותי ואחד למומר ולא פורש איזה מהם, אלא אמר רבא הכל שוחטין חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר,
ומביא רש"י גם את הפירוש לאתויי טמא שהוא שונה משאר הפירושים גם בדרך הסבר המשנה הכל שוחטין ושחיטתן כשירה וגם מתפרש המשך המשנה וכלם ששחטו גבי קדשים ובכך רמז רש"י לקשר שבין שחיטת חולין לסדר קדשים שנרמז ב"הכל" וב"וכולן", וגם המראה מקום למסכת ערכין שבסדר קדשים.
ורש"י לא הביא את פירושו של רבינא שאינו מפרש "לאתויי" אלא מסביר שהכל מדובר בסוג של כלל האנשים מומחים ואינם מומחים או מוחזקים ואינם מוחזקים, ולמעשה רש"י רומז לפירוש זה בד"ה וכולן, בגמרא מפרש שהכוונה אחרת מהפשוט כי להסוברים לאתויי כותים או מומר מתפרש כפשוטו שעולה על חרש שוטה וקטן אף שקשה מדוע לא נכתב ואם שחטו, וחזר לומר "מאי וכולן" שרק לדברי רבינא זה מתפרש כדבעי וברור מדוע נכתב משא"כ לרב אשי שמפרש שהכל שוחטין לאתויי טמא מפרש את וכולן על קדשים וזה כבר נלמד בזבחים ואין ברור היכן עיקר.
שלי ושלכם שלכם הוא, הדיוקים ברש"י הם בעקבות שאלות המופנות אלי ע"י הלומדים, ועל כן אשמח לקבל הערות והארות ודיוקים בלשון רש"י:
[email protected]

[שמואל דוד]

יישר כח גדול. יפה מאוד. ועיין צל״ח ואמת ליעקב. (ציינתי לעיל)

[שמואל דוד]

ג:

רבינא ורבה בר עולא לא אמרי כאביי ורבא כו׳. צ״ע מדוע הקדים רבינא לרבה בר עולא.

[שמואל דוד]

עיין שו״ת בית אב״א חלק ב סימן רלז. וברוך שכוונתי.

[שמואל דוד]

ה.

אמר מר חמורה עכו״ם שכל הכופר בה כו׳
viewtopic.php?t=39660

[שמואל דוד]

ה.

רש״י ד״ה ישראל מעליא הוא - דאנוס הוא. צ״ע מדוע לא פירש כן לעיל ד:

[שייף נפיק]

ו' ע"א
מבואר שעל פי ההוא סבא שהוא אליהו אסרו את הכותים. ויש לדון שלא בשמים היא, ולפי"ד החת"ס בתשובה שכשהוא בגוף הוא כחי ומקיים מצוות, אם כן אין זה נחשב בשמים.
ומהגר"א ארלנגר שליט"א שמעתי, דאליהו ענינו כחכם, וכאחד מסנהדרין, ואין לזה תוקף של לא בשמים, אלא דן כאחד מסנהדרין. ועד"ז.
ובפשט היה אפשר לומר, שעל ידי אליהו בררו הענין אבל לא שסמכו עליו לבדו. וע"ע.

[שמואל דוד]

הפשטות כמוש״כ בסוף דבריך. ואגב אין זה פשוט שהיה אליהו.

[שמואל דוד]

ו.

רש״י ד״ה ביין - ואח״כ ערבום כו׳ לא ״חשו״ למילתא. לכאורה הול״ל לא ״חש״ שהרי רב זירא באמת חש לזה. וצ״ע.

[שייף נפיק]

ז.

ר' מאיר היה חתנו של זריז? והלא אשתו ברוריה היתה?! והיא הלא בתו של רבי חנינא בן תרדיון? כך שמעתי להקשות. ועין רשב"א. ואולי היה זיווג שני.

[שמואל דוד]

עיין מלא הרועים.

[שייף נפיק]

ז א
במעשה דרבי פנחס בן יאיר לכאורה אין ענין בגוף המעשה כולו, רק מהחלק שחמורו לא אכלה.

[שמואל דוד]

ז:

חמורו של רב פנחס בן יאיר כו׳. עיין מהרש״א ז: בסוף דבריו ועיין viewtopic.php?t=5519

[שמואל דוד]

ח:

אמר רב יהודה אמר רב הטבח צריך שלשה סכינין כו׳ כיון דאצרכינהו תרי אית ליה היכרא וא"ר יהודה אמר רב הטבח צריך שני כלים כו׳ כיון דאצרכיניה תרתי אית ליה היכרא

וברש״י היכירא אית ליה - עושה בה סימן.

וצ״ע שהרי מלשון הגמרא מבואר שעצם התקנה שצריך ב׳ סכינים הוא ההיכר ומדוע כתב רש״י שצריך לעשות סימן.

ועיין רמב״ם טוש״ע שכתבו שצריך ג׳ סכינים וב׳ כלים ולא כתבו שצריך סימן.

האם מצינו בפוסקים שכתבו שצריך סימן?

[שמואל דוד]

חכם אחד שליט״א ציין לתורת חטאת. (עיין דברי חמודות על הרא״ש אות כח.) וע״ע במאירי. ועדיין צ״ע בזה.

מאירי

A4C1F8FE-483E-4164-9DD4-C7AE007A084C.jpeg (58.72 KiB) נצפה 14786 פעמים

[חפציאלי]

ו' ע"א
מבואר שעל פי ההוא סבא שהוא אליהו אסרו את הכותים. ויש לדון שלא בשמים היא, ולפי"ד החת"ס בתשובה שכשהוא בגוף הוא כחי ומקיים מצוות, אם כן אין זה נחשב בשמים.
ומהגר"א ארלנגר שליט"א שמעתי, דאליהו ענינו כחכם, וכאחד מסנהדרין, ואין לזה תוקף של לא בשמים, אלא דן כאחד מסנהדרין. ועד"ז.
ובפשט היה אפשר לומר, שעל ידי אליהו בררו הענין אבל לא שסמכו עליו לבדו. וע"ע.

יש בתשובות וישב הים כעין דברי מור הגרא ארלנגר

[שמואל דוד]

ט.

קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית כו'

ק"ק מדוע הפסיק רב בין תפילין לציצית. ועיין רש"י ד"ה הני שכיחן - תפילין וציצית וברכת חתנים כו' וצ"ע בזה.

[שמואל דוד]

י.

הרחש - פירש"י הרחש הנחש רחש תרגום של שרץ.

האם כוונת רש"י לנחש דוקא או כל שרץ שיש לו ארס.

[שמואל דוד]

יא:

רש״י ד״ה קטליה - הורגהו

לכאורה קשה מה רוצה רש״י בזה?

[מיני ומינך]

ט.

קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית כו'

ק"ק מדוע הפסיק רב בין תפילין לציצית.

מהרי"ל (מנהגים) הלכות נישואין
...בריינוס שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד נושאין אשה.

[ביקורת תהיה]

רש״י ד״ה קטליה - הורגהו.
לכאורה קשה מה רוצה רש״י בזה?

המלה 'קַטְלֵיהּ' במשמעות 'הָרְגֵהוּ' נדירה ביותר בתלמוד (בדרך כלל המשמעות היא 'הֲרָגוֹ'), ומובן בפשטות הצורך בפירוש המלה; וביחוד כאן ('רַב מָרִי אָמַר, אָתְיָא מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ'), שמשמעות המלה אינה נקלטת במבט ראשון.

[שמואל דוד]

ט.

קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית כו'

ק"ק מדוע הפסיק רב בין תפילין לציצית.

מהרי"ל (מנהגים) הלכות נישואין
...בריינוס שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד נושאין אשה.

יישר כח. וע״ע אמתחת בנימין.

[שמואל דוד]

רש״י ד״ה קטליה - הורגהו.
לכאורה קשה מה רוצה רש״י בזה?

המלה 'קַטְלֵיהּ' במשמעות 'הָרְגֵהוּ' נדירה ביותר בתלמוד (בדרך כלל המשמעות היא 'הֲרָגוֹ'), ומובן בפשטות הצורך בפירוש המלה; וביחוד כאן ('רַב מָרִי אָמַר, אָתְיָא מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ'), שמשמעות המלה אינה נקלטת במבט ראשון.

יישר כח. וצריך חיפוש.

[חיים סגל]

במעשה דר' פנחס בן יאיר הוקשה לי, במה שטענו הנהר שהוא ודאי עושה רצון קונו, משא"כ ר' פנחס ספק עושה, והיינו שמא לא יצליח במשימתו לשחרר השבויים.
והלא ידוע שאין הקב"ה דורש תוצאות אלא השתדלות, וא"כ במה שעושה ר' פנחס בן יאיר כל השתדלותו הרי הוא עושה ודאי רצון קונו, ומדוע נחשב כ'ספק עושה רצון קונו' כיון שיתכן שלא יצליח לבסוף במשימתו?
והשיבני בני שיחי' תשובה מעניינת:
הנהר טענו, הנה אני ודאי עושה רצון קוני, ואתה - ממה נפשך, אמנם אם היה ברור שתצליח לשחרר השבוי יש לך טענה כנגדי, אך מאחר שזה רק ספק, נשארה רק הטענה שאתה רוצה לעשות רצון קונך - השתדלות לשחרר, וא"כ אני ימשיך לרוץ ולעכב אותך, ויצאת ידי השתדלותך עד כאן, ומעתה אתה יכול לחזור לביתך.
אך עדיין קשה קצת, שמסתבר שהיה לו אפשרות להתעכב עד שימצא מעבורת וכדו', או להאריך את הדרך, ואינו יכול ליפטר לביתו?
מה דעתכם?

[ביקורת תהיה]

המלה 'קַטְלֵיהּ' במשמעות 'הָרְגֵהוּ' נדירה ביותר בתלמוד (בדרך כלל המשמעות היא 'הֲרָגוֹ'), ומובן בפשטות הצורך בפירוש המלה; וביחוד כאן ('רַב מָרִי אָמַר, אָתְיָא מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ'), שמשמעות המלה אינה נקלטת במבט ראשון.

צריך חיפוש.

קַרְיָנָא דְאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא.

[חיים סגל]

עשיתי חיפוש [בלי קידומות] ונמצאו בש"ס עוד 35 'קטליה' מלבד 2 שכאן
ומתוכם:
29 במשמעות 'הֲרָגוֹ'
עוד 3 [אותו ענין מופיע בג' מקומות] שהכוונה כמו כאן, 'מרי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלניא'. וכן עוד אחד נוסף במשמעות זו [סנהדרין עג:]
עוד שתים [סנהדרין עח: פא:] שהמשמעות 'הריגתו', כמובן שהניקוד של 'קטליה' שונה בזה.

[שמואל דוד]

במעשה דר' פנחס בן יאיר הוקשה לי, במה שטענו הנהר שהוא ודאי עושה רצון קונו, משא"כ ר' פנחס ספק עושה, והיינו שמא לא יצליח במשימתו לשחרר השבויים.
והלא ידוע שאין הקב"ה דורש תוצאות אלא השתדלות, וא"כ במה שעושה ר' פנחס בן יאיר כל השתדלותו הרי הוא עושה ודאי רצון קונו, ומדוע נחשב כ'ספק עושה רצון קונו' כיון שיתכן שלא יצליח לבסוף במשימתו?
והשיבני בני שיחי' תשובה מעניינת:
הנהר טענו, הנה אני ודאי עושה רצון קוני, ואתה - ממה נפשך, אמנם אם היה ברור שתצליח לשחרר השבוי יש לך טענה כנגדי, אך מאחר שזה רק ספק, נשארה רק הטענה שאתה רוצה לעשות רצון קונך - השתדלות לשחרר, וא"כ אני ימשיך לרוץ ולעכב אותך, ויצאת ידי השתדלותך עד כאן, ומעתה אתה יכול לחזור לביתך.
אך עדיין קשה קצת, שמסתבר שהיה לו אפשרות להתעכב עד שימצא מעבורת וכדו', או להאריך את הדרך, ואינו יכול ליפטר לביתו?
מה דעתכם?

יפה מאוד. וע״ע פשט ועיון (שטרנבוך)

[שייף נפיק]

יב
''כי פליגי באשפה שבבית''
לא הבנתי, הרי מדובר שאבדו גדייו ותרנגוליו, ומצאן שחוטות, ואיפה מצאן? באשפה שבביתו, ומי שחטן? המוצא או הגנב, ומה שייך לדון האם אדם עשוי להטיל באשפה, הרי כלל אין זה ביתו.

[שמואל דוד]

סוגיא קשה. ועיין בכור שור.

[שמואל דוד]

יג.

רש״י ד״ה הרי הן בכי יותן - דהכי אמרינן ״בדוכתא אחריתי״ עודהו הטל עליהן ושמח הרי הן בכי יותן ואע"פ שלא נתכוין קודם לכן אלא כשראה שמח

יש לעיין מדוע כתב רש״י לשון זה ולא ציין מקומו כדרכו.

[אהרן תאומים]

ישנם כמה מקומות בודדים בש"ס שנמצא לשון "בדוכתא אחריתי" , אבל אתה צודק ב"דיוק" שכאן רש"י מצטט לשון ברייתא המובאת ממש בלשון זה במסכת בבא מציעא דף דף כ"ב, והיה יכול לכתוב בב"מ או לחילופין ללא ציון שזה במקום אחר אלא בלשון כדאמרינן וכדו', אלא שכאן שוב רש"י מלמדנו מזהירותו המופלגת את היחס לתנאים ואמוראים, הבנת דרכיהם ודיבורם, שאין לנו בדל של השגה, וע"כ רש"י מלמדנו בלשון "אחריתי", שהוא לשון המרמז למקום מסויים והגדירו "מקום אחר" (כעין מה שנקרא רבי מאיר בשם אחרים), וכל זה מפני העולה שם בגמרא שלכך הביאה הגמרא ברייתא זו עודהו הטל וכו' שיש שם כסיפותא לאמורא
וזה לשון הגמרא שם:
אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלי מר זוטרא לא אכיל אדהכי אתא מרי בר איסק אשכחינהו וא''ל לאריסיה אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר והתניא אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה אמר להו הכי אמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד משום דמצוה הוא וניחא ליה אבל הכא משום כסיפותא הוא דאמר הכי תא שמע עודהו הטל עליהן ושמח הרי זה

[שמואל דוד]

דפח״ח! יישר כח. וע״ע בחסדי דוד על התוספתא מכשירין פרק ג

[שמואל דוד]

יג:

רש״י ד״ה מין - ומין ישראל חמור כו׳

מה כוונת רש״י בזה? והרי המין של הגמרא אינו מין ישראל וצ״ע.

[שמואל דוד]

יד:

אמר רבי יוחנן וכבר בא חכם כו׳

אולי צ״ל שכבר א״נ כבר. (ועיין רש״י) שו״ר בדק״ס עירובין לו ע״ש. וע״ע בתורת חיים כאן.

[אהרן תאומים]

יג:

רש״י ד״ה מין - ומין ישראל חמור כו׳ מה כוונת רש״י בזה? והרי המין של הגמרא אינו מין ישראל וצ״ע.

בתוך זה חוזר להסביר על עמוד א כפי שכתב רש"י שם שחיטת מין. דישראל וכ''ש דעובד כוכבים והא מתניתין מיהא בישראל קיימא מדקאמר פירותיו טבלים ובניו ממזרים: