חגיגה ה: - בר בי רב דחד יומא

[עושה חדשות]

רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה שחוק לרעהו אהיה וגו' אמר ליה רבי יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה.

פירש"י: מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש, ונוסע מביתו אחר הפסח ולומד יום אחד, וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות.

דברי הגמרא ידועים לכולם, אבל תשובות על השאלות הפשוטות עדיין אינני מכיר. א] כל השנה כולה עברה עליו בדרכים כדי ללמוד יומיים? ב] למה כבר לא עבר לגור שם? ג] היכן יש מרחק כה גדול של ג' חודשי הליכה מהבית לביהמ"ד (ואין תחליף בסביבה יותר קרובה)? ד] האם זה היה במשך שנים בקביעות, או אולי רק פעם אחת? בקיצור, מי מסביר כאן את המהלך.

[בקרו טלה]

בגרסתינו בגמ' אי' תלתא ירחי אולם עי' באוה"ח הקדוש במ"ב פירושים על בחוקותי

אור החיים ויקרא פרק כו פסוק ג
ז) עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (שם פ"ד מי"ד) הוי גולה למקום תורה, שצריך לכתת רגליו ממקום למקום ללמוד תורה, וצא ולמד דבריהם ז"ל בגמרא (חגיגה ה:) כי כולן היו גולין ללמוד, ויש שהיה הולך ששה חדשים וחוזר כמו כן לעסוק ביום אחד, והוא אומרו אם בחקתי שהיא עסק התורה, צריכים שתלכו ממקומכם אחריה, גם כדי שתהיו פנויים אין נכון ללמוד והוא בביתו, כי יטרדוהו בצורכי הבית, לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ויסע ממקומו ללכת אחריה:

שו"ר שעמד בזה במגדים חדשים

[שמואל דוד]

עיין בן יהוידע

[י. אברהם]

עי' בס' לאוקמי גירסא גי' דפוס ספרד ברש"י, היה רגיל. מהלך ג' חדשים מביתו לבית רבו

[אהרן תאומים]

היה הולך רק בחודשי הקיץ ובחורף היה נשאר בבית כפי שרש"י מדייק הולך אחרי פסח וחוזר לסוכות , ובשבועות לא היה בבית,
הנה מה שכתבתי באתר פורטל דף היומי.
רש"י ד"ה היה רגיל כו'. מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש ונוסע מביתו אחר הפסח ולומד יום אחד וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות:
נראה לכאורה לדייק מרש"י כאן דבשבועות אין חובה לשמח את אשתו ורק בפסח וסוכות, שהיה יכול לומר שנוסע מביתו אחר הסוכות וחוזר לפסח ונשאר גם בשבועות בסביבות ביתו עד סוכות, ולאחר שפירש רש"י בסדר הזה אפשר לומר דגם בין סוכות לפסח היה מהלך באותו אופן, וקצת קשה לומר זאת דהרי אין מהלכים בלילה כדאמרינן בגמרא לעולם יצא אדם בכי טוב ויחזור בכי טוב, ולפי זה בימות החורף שהימים קצרים אינו הולך כמו מהלך של ימות הקיץ, עוד אפשר לומר שמפני הגשמים לא היה יוצא בדרכים, ועל כן הוכרח רש"י לומר דהוי בין פסח לסוכות ומפני חשיבות הלימוד של יום אחד היה יוצא אף שלא יוכל לשמח את אשתו בחג השבועות.

[אוצר החכמה]

כדברי הרב אהרן תאומים. בחורף היה עוסק בשדותיו לפרנסתו ולכן לא היה יכול לעבור למקום אחר.

[יבנה]

יש להוסיף שמבואר שלמד בבית מדרשו של ר' יוחנן. ומסתמא משפחתו היו בבבל, ונימא שזה יהיה המרחק בין א"י לבבל. ובעזרא ז' מבואר שלקח להם ד' חדשים להגיע מבבל לא"י, אך שם הביאו גם בהמות וילדים ולקח יותר זמן.

[הרע במיעוטו]

אגב, המרחק רגלי מבבל לארץ ישראל נראה יותר קצר. ושמא חלק מפרנסתו הי' בדרכים (גובה מס או רוכל או בלדר)

בבל.PNG (76.5 KiB) נצפה 5115 פעמים

[אהרן תאומים]

אגב, המרחק רגלי מבבל לארץ ישראל נראה יותר קצר. ושמא חלק מפרנסתו הי' בדרכים (גובה מס או רוכל או בלדר)

בבל.PNG

החשבון הוא לפי דרכים סלולות כיום, יתכן והמרחק בדרכם של אז היה לפחות כפול וכן למצוא מקום לשבות בדרך להיכנס לערים בדרך, זה גם מאריך ותוריד שבתות , וחצאי ימי שישי, אתה מגיע פחות או יותר לחשבון שלוש חודשים

[שייף נפיק]

היה הולך רק בחודשי הקיץ ובחורף היה נשאר בבית כפי שרש"י מדייק הולך אחרי פסח וחוזר לסוכות , ובשבועות לא היה בבית,
הנה מה שכתבתי באתר פורטל דף היומי.
רש"י ד"ה היה רגיל כו'. מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש ונוסע מביתו אחר הפסח ולומד יום אחד וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות:
נראה לכאורה לדייק מרש"י כאן דבשבועות אין חובה לשמח את אשתו ורק בפסח וסוכות, שהיה יכול לומר שנוסע מביתו אחר הסוכות וחוזר לפסח ונשאר גם בשבועות בסביבות ביתו עד סוכות, ולאחר שפירש רש"י בסדר הזה אפשר לומר דגם בין סוכות לפסח היה מהלך באותו אופן, וקצת קשה לומר זאת דהרי אין מהלכים בלילה כדאמרינן בגמרא לעולם יצא אדם בכי טוב ויחזור בכי טוב, ולפי זה בימות החורף שהימים קצרים אינו הולך כמו מהלך של ימות הקיץ, עוד אפשר לומר שמפני הגשמים לא היה יוצא בדרכים, ועל כן הוכרח רש"י לומר דהוי בין פסח לסוכות ומפני חשיבות הלימוד של יום אחד היה יוצא אף שלא יוכל לשמח את אשתו בחג השבועות.

הדיוק הנ"ל עמד בו האדר"ת בספר חשבונות של מצוה
ותמוה.

[שייף נפיק]

זה ממקום אחר שכתבתי בזה

רש"י מפרש שר' יעקב (ה'בר בי רב דחד יומא') היה "מהלך ג' חדשים מביתו לבית המדרש, ונוסע מביתו אחר הפסח ולומד יום אחד וחוזר לביתו לשמח את אשתו לחג הסוכות".
לא הבנתי למה הוכרח לזה, ולא אמר פשוט יותר, שאמת ביהמ"ד היה קרוב אליו, אבל הוא לא יכל ללמוד אלא יום אחד?
שזה נראה מובן יותר מאשר ללכת לביהמ"ד מרוחק מהלך ג' חדשים, ולא ללכת לביהמ"ד קרוב.
ובזה היה מובן ששימח את אשתו אף בחג השבועות, שהיה בביתו אבל לא היה יכול להתעכב. (ועיין מהרש"א)
חזור למעלה
י. אברהם
Re: חגיגה ה' ב' "בר בי רב דחד יומא"
הודעהב' אוקטובר 09, 2017 10:46 am

ברש"י כת"י פארמא איתא "מביתו לבית רבו".

[י. אברהם]

י. אברהם
Re: חגיגה ה' ב' "בר בי רב דחד יומא"
ברש"י כת"י פארמא איתא "מביתו לבית רבו".

אכן, העתקתי בטעות דפוס ספרד וצ"ל כת"י פארמא