פורום אוצר החכמה

עיין בגמרא שיש חילוק בין והגיע לוהגיעו. ואשמח בביאור בזה.
ועוד יש לעיין מדוע במשנה כתב רש״י והגיע והשיג. הול״ל פגש וכמבואר בגמרא. וצ״ע.

הפועל 'הגיע' משמש בב' לשונות. א) פועל עומד – הוא קרב אל, כמו 'מים רבים אליו לא יגיעו', 'ראשו לעב יגיע'. ב) פעל יוצא – קירב את הזולת אל, כמו 'והגעתם (את הדם) אל המשקוף', 'מבצרי בת יהודה הגיע לארץ'.
אמור מעתה: 'הגיע' – בא במגע עם השליח, פגש בו (אפילו ממילא); 'הגיעו' (את השליח) – הביא את השליח למגע עמו, הפגיש אותו.
יש להבהיר: 'הגיעו' לא קתני, היינו שאין שנוי 'הגיעו לשליח', ופשוט.

יישר כח על ההסבר.
ועיין המאירי שביאר באופן אחר וכנראה שהיה לו גירסא אחרת בגמרא.
ועיין ברש״ש מש״כ בזה.
ובמה שהערתי ברש״י , צ״ל שלאו דוקא כתב כן ועיין לשון הר״ן. ועיין בספר ארים נסי.
ועיין עוד בספר אליה רבא ובחידושי רבי עזריאל.

לב:
תוד״ה רב ששת - תימה והא ריש לקיש ורבי יוחנן דפליגי כו׳

הגמרא בקידושין נט מקדים דברי ר׳ יוחנן לדברי ריש לקיש (וכמדומני שכ״ה בכ״מ)
ויש לדקדק מדוע הקדימו התוספות ר״ל לריו״ח ?

ל״ג ע״א

רבי יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים כו׳ ובי תרי לית להו קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלא ומינסבא כו׳

לכאורה יש לעיין בלשון הגמרא.
הנה אי דליכא קלא בודאי לא שמעה ואי לא שמעה בודאי לא ידעה, וא״כ צריך עיון בכל האריכות.

ועי׳ רש״י ד״ה ה״ג ובי תרי לית להו קלא ולא ידעה דבטליה כו׳

ויש לעיין מה כוונתו בזה. ואפשר שהרגיש בהנ״ל. ודו״ק.
אולם גם על רש״י יש להעיר מדוע הוסיף תיבת ״דבטליה״ וצ״ע בכל זה.

גיטין לו:

איבעיא להו האי עולבנא לישנא דחוצפא הוא או לישנא דניחותא הוא

רש״י ד״ה לישנא דניחותא - לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית שלא תבא שביעית ותשמיטיה הלכך אי איישר חיל אבטליניה

מה ההו״א שלישנא דניחותא הוא, איפה מצינו לשון עולבנא במשמעות ניחותא?

שמואל דוד כתב:איבעיא להו האי עולבנא לישנא דחוצפא הוא או לישנא דניחותא הוא
רש״י ד״ה לישנא דניחותא - לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית שלא תבא שביעית ותשמיטיה הלכך אי איישר חיל אבטליניה
מה ההו״א שלישנא דניחותא הוא, איפה מצינו לשון עולבנא במשמעות ניחותא?

ניחותא, בגמרא דידן, הכוונה, לשון עצלות. ועולבנא דדייני הוא.

שמואל דוד כתב:גיטין לו:
איבעיא להו האי עולבנא לישנא דחוצפא הוא או לישנא דניחותא הוא
רש״י ד״ה לישנא דניחותא - לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית שלא תבא שביעית ותשמיטיה הלכך אי איישר חיל אבטליניה
מה ההו״א שלישנא דניחותא הוא, איפה מצינו לשון עולבנא במשמעות ניחותא?

זה הקשה המהר"ם שיף.
עיין ספר מנחת יהודה ועוד, מש"כ בזה.

יישר כח!

גיטין דף מא עמוד א:

איתמר: העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר, אמי שפיר נאה א"ר יוחנן: אינו גובה משאר נכסים, ואבוה דשמואל אמר: גובה משאר נכסים. אמר רב נחמן בר יצחק: משום דאמי שפיר נאה הוא, אומר שמעתא דלא שפירן? תתרגם שמעתיה, דא"ל: לא יהא לך פרעון אלא מזו...

הדברים מתמיהים, והא איפכא מסתברא, אך פירוש "שפיר נאה" ושמעתא דשפירן, נמצא בדבר, בתפארת ישראל - בועז מסכת קידושין פרק ד אות א:

ולא די שבניין גופם [= של ת"ח] רפוי, כ"א גם במראה פניהן ניכרים עבדי המלך, מדנושאין העול הזהב על צוארם תמיד, לכן צפד עורם על בשרם, יבש היה כעץ. וכדאמרינן [תענית ד"ז א'], אי הוה סני - הוה גמירי טפי. וה"נ אמרינן [גיטין דמ"א א'] משום דאמי שפיר נאה הוא, אמר שמעתתא דלא שפירן...

ואפשר שפירושו כך שהתמיהה היא כך - אפשר שנקרא שפיר נאה הוא בלשון סגינהור וכביכול באמת אומר שמועות לא נכונות?
ומה שכתבתי במחזור הקודם בעניין זה ועל פי כיוון זה
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=32648

דף סה.

רש״י ד״ה הפעוטות - תנן בהניזקין (לעיל דף נט.) דמקחן מקח במטלטלין ופרשי' כבר שית כבר תמני

עיין לעיל דף נט. שהביא הגמרא כמה שיעורים - כבר שית כבר שב, כבר שב כבר תמני, כבר תשע כבר עשר

וצ״ע מדוע נקט רש״י כבר שית כבר תמני שהוא דלא כמאן. וע״ע רש״י כתובות ע. שנקט תשע ושמונה וצ״ע כנ״ל

עיין רש"ש.

הניח בקושיא. אשמח אם יש למישהו ישוב על זה.

לשון רש"י כ"י (שבספריית המנזר של סיינט-ואסט, אראס, צרפת Ms. 889, דף 143 https://www.nli.org.il/he/discover/manu ... FL60888645) כאן:

מציאה נפלאה! יישר כח.

חכ״א שליט״א שלח לי:

שמואל דוד כתב:חכ״א שליט״א שלח לי:

67DBFE2F-57DB-4FB0-ADFA-FC37C8F693C8.jpeg

צ = צרפת

גיטין פז
viewtopic.php?f=29&t=32922

שמואל דוד כתב:גיטין פז
viewtopic.php?f=29&t=32922

ערוך השלם ערך מכתא עמד על החילוק בין רש"י לרשב"ם https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=510

יישר כח!

פט. כתנאי אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בשוק בכולן ר"מ אומר תצא

הגם שהאוכל בשוק פסול לעדות כמבואר בקדושין דף מ אבל איזה פריצות יש בזה?

עיין גליוני הש"ס - קידושין דף מ עמוד ב:

שם האוכל בשוק ה"ז דומה לכלב, נ"ב דין זה דאין לאכול בשוק רמוז במשנה מעשרות פ"ג מ"ד ע"ש בר"ש בשם הירושלמי ולגבי אשה הוא עוד פריצות ביותר ומורה על זנות ע' גיטין פ"ט א' אכלה בשוק כו' והדמיון לכלב ע"ע ברוקח סי' שי"ז בה' נדה כל אשה שבני' הולכים ואוכלים בשוק אמו פגעה בכלב בצאתה מטבילה ע"ש:

ע"ע בשבת דף קמ עמוד ב:

אמר להו רב חסדא לבנתיה: תיהוי צניעתן באפי גברייכו, לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירקא בליליא, לא תיכלון תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא, ...

יישר כח! וראיתי ביעב״ץ שהרגיש בזה ע״ש ולא הבנתי מש״כ בסו״ד ״גם התוספות כתבו כך״

שמואל דוד כתב:יישר כח! וראיתי ביעב״ץ שהרגיש בזה ע״ש ולא הבנתי מש״כ בסו״ד ״גם התוספות כתבו כך״

ראה התוספות קידושין דף מ עמוד ב:

ויש אומרים אף פסול לעדות - פירש בקונטרס הואיל ואינו מקפיד על עצמו אינו בוש לזלזל בעצמו ולפסול, וקשה אמאי פסול לעדות הוא, הא אמרינן בירושלמי, ר"ש ברבי הוה אכיל בשוקא, חזיה ר"מ, אמר לו אין שבח לתלמיד לאכול בשוק, משמע דלאחר אין קפידא, ופי' ר"ח דהכא מיירי שחוטף ואוכל, וא"ת אם כן פשיטא דפסול דגזלן הוא, וי"ל שחוטף פחות משוה פרוטה, אי נמי שגזל דבר שאינו מקפיד עליו, והר"ר אליהו מפרש כגון שהלך אצל המוכרים וטועם משל כולם מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם, וניחא השתא שקורין כלב, שדומה לכלב אוכל כאן מעט וכאן מעט, ור"ת פירש דאוכל בשוק היינו שאוכל סעודה דפת דגנאי יותר.

לכבוד סיום מסכת גיטין, הנה שני מראה מקומות לדף פט:

הוה עובדא ואמרו עדיין לא הגיע לפלגות ראובן

עי' העמק דבר פרשת ויצא פרק ל פסוק יד ד"ה אל לאה https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 47&hilite=

אל לאה. אע״ג דדרך הבנים הקטנים להריץ מציאתן לאביהן כדאיתא בב״מ די״ב מכ״מ היה בזה חכמת ראובן להשכיל דזה הפרט שייך לאמו יותר לתכשיט. ומכאן בא הלשון בגיטין דפ״ט בקטן שהוא בר דעת שהגיע לפלגות ראובן. והוא לשון מקרא בשירת דבורה. היינו משום שראובן בעודנו ילד ידע לחלק בין מציאה למציאה:

ועי' האוצר אוצר לשון המקרא והתלמוד ח"ד לרש"י פין ערך פלגס https://books.google.com/books?id=luguA ... 9F&f=false

טור תלגא כתב:לכבוד סיום מסכת גיטין, הנה שני מראה מקומות לדף פט:

יישר כוח!
במשנה הנ"ל: כבשים בני שנה, ואילים בני שתים, וכולם מיום ליום, בן שלשה עשר חדש - אינו כשר לא לאיל ולא לכבש, ר"ט קורהו פלגס ... משמע "פלגס" - עניין חלוקה, חצייה ופילוג, שבן י"ג חודש באמצע, בין איל לכבש, שחצוי הוא, מפולג בין הקצוות.
כן לקטן הנראה כגדול, נמצא מפולג - שחצוי הוא בין קטנות וגדלות.
כך פלגות - פלגס, אין האות תי"ו מתהפכת ומתחלפת אל ס', רק שורש פל"ג קיים בשתיהם.
במפרשי שופטים מפורש, ש"פלגות" ראובן - לשון הפילוג.
כיו"ב גם "פלגס" עפ"י ההעמק דבר שם, לפי המשמע בלשונו: היינו משום שראובן בעודנו ילד ידע לחלק בין מציאה למציאה ...

קידושין דף ב עמוד ב:

ומאי איריא דתני שלש? ליתני שלשה!...

viewtopic.php?f=45&t=48234

באמונתו כתב:

טור תלגא כתב:לכבוד סיום מסכת גיטין, הנה שני מראה מקומות לדף פט:

יישר כוח!
במשנה הנ"ל: כבשים בני שנה, ואילים בני שתים, וכולם מיום ליום, בן שלשה עשר חדש - אינו כשר לא לאיל ולא לכבש, ר"ט קורהו פלגס ... משמע "פלגס" - עניין חלוקה, חצייה ופילוג, שבן י"ג חודש באמצע, בין איל לכבש, שחצוי הוא, מפולג בין הקצוות.
כן לקטן הנראה כגדול, נמצא מפולג - שחצוי הוא בין קטנות וגדלות.
כך פלגות - פלגס, אין האות תי"ו מתהפכת ומתחלפת אל ס', רק שורש פל"ג קיים בשתיהם.
במפרשי שופטים מפורש, ש"פלגות" ראובן - לשון הפילוג.
כיו"ב גם "פלגס" עפ"י ההעמק דבר שם, לפי המשמע בלשונו: היינו משום שראובן בעודנו ילד ידע לחלק בין מציאה למציאה ...

יפה! באמת הערוך כלל מלת פלגס בערך פלג והשיגו עליו בעל מוסף הערוך וקאהוט שצ"ל ערך בפני עצמו אבל לפי הנ"ל ניחא.

פלג https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=447
פלגס https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 48&hilite=

גיטין דף פ"ח ע"ב "אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי, א"ל והא אנן הדיוטות אנן, ותניא היה ר"ט אומר וכו', דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות, א"ל אנן שלחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות".
ויש לדקדק קצת, וכי לא ראה אביי את רב יוסף דן בהלוואות, דלכאורה שכיחי יותר מגיטי, ומדוע דוקא כשראהו מעשה גט תמה עליו, אף שגם גט נקרא מילתא דשכיחא. (וברש"י ד"ה מילתא דשכיחא כתב הלואה וכן גט, ונראה ששניהם מיקרו מילתא דשכיחא).

מחולת המחנים כתב:גיטין דף פ"ח ע"ב "אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי, א"ל והא אנן הדיוטות אנן, ותניא היה ר"ט אומר וכו', דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות, א"ל אנן שלחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות".
ויש לדקדק קצת, וכי לא ראה אביי את רב יוסף דן בהלוואות, דלכאורה שכיחי יותר מגיטי, ומדוע דוקא כשראהו מעשה גט תמה עליו, אף שגם גט נקרא מילתא דשכיחא. (וברש"י ד"ה מילתא דשכיחא כתב הלואה וכן גט, ונראה ששניהם מיקרו מילתא דשכיחא).

לא הבנתי.
הרי על הלוואות לא הייתה לו קושיא, ומזה הביא לו רב יוסף ראיה.

לב. בראשונה היה עושה ב"ד ממקום אחר ומבטלו התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם.
לג. מאי מפני תיקון העולם ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים סבר לה כרב נחמן דאמר בפני שנים ובי תרי לית להו קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלה ומינסבא ואיכא ממזרים וריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות סבר לה כרב ששת דאמר בפני ג' ובי תלתא אית להו קלא ושמעה וידעה ולא מינסבא ותקנת עגונות הוא דאיכא ת"ר בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו שא"כ מה כח ב"ד יפה ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה.


ושמעתי להעיר דאכתי יש לבעל עיצה פשוטה איך לעצור את הגירושין. שיפקיר את הגט.

ושמא י"ל שאין אדם יכול להפקיר חפץ הנמצא בידיו של השליח שהוא שומר, מבלי ידיעתו של השומר שממשיך להחזיק את החפץ בלי לתת לאף אחד לקחתו.

עושה חדשות כתב:יש לבעל עיצה פשוטה איך לעצור את הגירושין. שיפקיר את הגט.

האם ברור הדין שהמגרש בגט של הפקר אינה מגורשת?!
ויתרה מזו: האם ברור שהמגרש בגט ששייך למישהו אחר ברצונו של בעל הגט אינה מגורשת?
מאי שנא מקידושין שמקודשת מדין עבד כנעני?

ויש לעיין בסוגיא דהאשה נותנת שכר הגט, דאמרינן "אפקועיה רבנן" לממון האשה.

עושה חדשות כתב:ושמעתי להעיר דאכתי יש לבעל עיצה פשוטה איך לעצור את הגירושין. שיפקיר את הגט.

ושמא י"ל שאין אדם יכול להפקיר חפץ הנמצא בידיו של השליח שהוא שומר, מבלי ידיעתו של השומר שממשיך להחזיק את החפץ בלי לתת לאף אחד לקחתו.

ועדיין, הרי יכול להקנות את הגט לאחר ע"י סודר או אגב.