פורום אוצר החכמה

איתא בגמ' (בבא בתרא קיג, א): "דכולי עלמא מיהת ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר מאי משמע סימן אמר רבה בר רב שילא אמר קרא איש". ופי' תיבת סימן פי' בעלמא (וכ"ה במסורת הש"ס עה"ג) שהוא שם אמורא, והוא יחידי בש"ס.

ובדקדוקי סופרים כתב שנראה שהיה כאן סימן לאמוראים שלפנ"ז ונשמט.

ובס' לחקר שמות תנאים ואמוראים בתלמוד לגאון מהור"ר מרגליות כתב באופן נפלא שבאמת תיבת סימן עצמה היא הסימן לאותם הלכות שבאו לפנ"ז: סיבת הבעל, ידבקו, ממטה למטה, נוטל בראוי כמוחזק. והוא נכון ביותר.

אולם, שיותר נכון לומר שהיה כתוב "סימן סימן", וטעה הכותב שהוא כפילות, ומחק תיבת סימן א', ובאמת סימ"ן הוא הסימן. כנ"ל.

(מגליונותי באוצרי)

הוספה נכונה.

עתה הצצתי מעט לדפוס ראשון דתלמוד בבלי, וראיתי זה פלא, שבסמיכות לתיבת 'סימן' נוסף רווח המתאים לתיבה נוספת, דבר המראה שבמקור נכתב שם תיבת 'סימן' והמגיה השמיטה, מחמת הדומות. מה שמוכיח יותר, הוא שהרווח בא לאחר המילה! כך המילה המושמטת חייבת להיות 'סימן' בעצמה, וד"ל.
מצו"ב תמונה.

ב"ה

בכת"י אסקוריאל: סימן בצד"ש
בשאר כתה"י: ליתא.
בדפוס פיזרו: (סימן)
בכת"י בולוניה: סימ?'? בצד"ש

באדיבות אתר מכון ליברמן:
http://www.lieberman-institute.com/
(כדאי לנצל את ההזדמנות לשימוש חינם שיש בינתיים, לאחר הרשמה קצרה)

אכן, כר' מאיר דדייק בשמא, אף אתה מאיר עיני חכמים (וגם כאלה שלא), ולא מאיר שמו אלא נהוראי, כל הרואה אומר ברקאי ברקאי. והוא סי' לשמות האמוראים דלקמיה.

וזהו דוגמא לחידוש שהוא חריף, נאה ומתוק לחיך - אבל אינו אמיתי.

עיין ביעב"ץ המובא בהגהות וציונים בגמרא שם שיש גורסים אימם סימן ולא בימן סימן, עיי"ש עוד בזה ושיש לציין הדקדוקי סופרים שכתבת .

בבא בתרא ב: - מחיצת הכרם שנפרצה

מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור
וברש"י אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני (דף כו.) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם "דבהכי הוי כלאים"
ויש להעיר,
א) מדוע בניית הגדר כולו על בעל הכרם (ועיין תוספות) ולא הבנתי ככל הצורך
ב) ראיתי בגליון הגמרא של מו"ר הגאון רב מרדכי גיפטר ז"ל שהגיה ברש"י דצ"ל ובהכי הוי כלאים בוי"ו ולא בדל"ת,
ויש לעיין מה כוונתו בההגה זו,
והאם מצינו גירסא זו בכת"י או שאחרים הגיהו כן בספריהם. נא לציין, תודה.

לכבוד הרה"ג שמואל דוד שליט"א
כאן המקום לברך אותך על הסיום של ב"מ ושתזכה לסיים ב"ב בע"ה.

ויש לך זכויות גדולות שאתה מזכיר לנו כל יום כמה התורה גדולה וכמה צריך להספיק, ושכל יום שעובר עובר עוד דף, ואם מחשבה אחת של מוסר יש לנו בזכותך, הרי שאשרי חלקך.

עלה והצלח [מדין זכין - בשם כל החו"ר דפה שליט"א]

גם אני מצטרף להנ"ל אשריך.

שמואל דוד כתב:מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור
וברש"י אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני (דף כו.) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם "דבהכי הוי כלאים"
ויש להעיר,
א) מדוע בניית הגדר כולו על בעל הכרם (ועיין תוספות) ולא הבנתי ככל הצורך
ב) ראיתי בגליון הגמרא של מו"ר הגאון רב מרדכי גיפטר ז"ל שהגיה ברש"י דצ"ל ובהכי הוי כלאים בוי"ו ולא בדל"ת,
ויש לעיין מה כוונתו בההגה זו,
והאם מצינו גירסא זו בכת"י או שאחרים הגיהו כן בספריהם. נא לציין, תודה.

קונטרס עלי יוסף אות ק"פ וקפ"א

לכבוד המדקדק הרב שמואל דוד הי"ו

ברש"י ב"ב ג: ד"ה היכי אסביה עצה להורדוס. כדאמרי' לקמן בשמעתין וכתובה היא ביוסיפין בן גריון.

רש"י נצרך להביא סימוכין לדברי חז"ל בגמרא מדברי יוסיפין בן גריון?

ברש"י ד"ה ובכתבי הקודש. ספר תורה שהוא בכרך אחד וכן נביאים וכתובים הכתובים בגליון כס"ת.
(לכאורה הו"ל לכוללם יחד, ס"ת נביאים וכתובים שהם בכרך א'.) עקב הערת ר' שמואל דוד למטה, תקנתי לשון הקו' כדלהלן:
צע"ק למה הוסיף רש"י 'הכתובים בגליון כס"ת', ולא סגי לי' לפרש כמו גבי ס"ת שהם בכרך א'.
אך פי' כמש"כ רש"י לקמן יא. דבזמניהם היו רגילים לכותבן בגליון כס"ת שלנו. ובזמן רש"י דלא נהגו כן הוצרך לבאר,
וע"ע ברש"י גיטין (ס. ד"ה כיון דלא אפשר) שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם.

מיללער כתב:לכבוד המדקדק הרב שמואל דוד הי"ו

ברש"י ב"ב ג: ד"ה היכי אסביה עצה להורדוס. כדאמרי' לקמן בשמעתין וכתובה היא ביוסיפין בן גריון.

רש"י נצרך להביא סימוכין לדברי חז"ל בגמרא מדברי יוסיפין בן גריון?

אקוה שאין חדרב"ג על קריאת מכתב זה.
אבל אעיר, דכבר עמדו המפרשים שלמעשה ביוסיפון לא כתוב שם כל הענין, [כמדומה יש בגמ' עוז והדר], וא"כ יש להגיה ברש"י באופן שישתמע שכוונתו שעיקר מעשה הורדוס הוא שם, ולא המעשה של הגמ', וא"כ הכל מיושב.

[אין סאטמאר לערנט מען דף היומי?]

בשו"ע סי' קעג כתוב כלשון קושיתך.

אפשר כתב:

מיללער כתב:לכבוד המדקדק הרב שמואל דוד הי"ו

ברש"י ב"ב ג: ד"ה היכי אסביה עצה להורדוס. כדאמרי' לקמן בשמעתין וכתובה היא ביוסיפין בן גריון.

רש"י נצרך להביא סימוכין לדברי חז"ל בגמרא מדברי יוסיפין בן גריון?

אקוה שאין חדרב"ג על קריאת מכתב זה.
אבל אעיר, דכבר עמדו המפרשים שלמעשה ביוסיפון לא כתוב שם כל הענין, [כמדומה יש בגמ' עוז והדר], וא"כ יש להגיה ברש"י באופן שישתמע שכוונתו שעיקר מעשה הורדוס הוא שם, ולא המעשה של הגמ', וא"כ הכל מיושב.

[אין סאטמאר לערנט מען דף היומי?]

כוונתו שביוסיפין נכתב המעשה באריכות יתירה?

[ניין]

המעשה כאן בגמ' אינו שם ביוסיפון, לא מוזכר שם בבא בן בוטא, רק עיקר המעשה על היותו עבד ומרד ומלך וכו', [הרחבה בפרטי הקורות שלו, ולא במעשה הגמ' עצמה]

ב"ב ד. א"ל מסתפינא ממלכותא א"ל שדר שליחא וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית [ליה] עבד הכי

לא הבנתי, אם היה מסתפינא ממלכותא אז לא היה סותר ובונה קודם ששמע מהם אם יכול לעשות כן ומה העצה הזו.
ועוד יש להעיר מדוע באמת ליעכב שתא ומה הביאור בזה וצ"ע

אם היה כותב כך היית סובר שכל התנ"ך בכרך אחד
וע"ע בשו"ת הר הכרמל יו"ד סימן כא

עיין תומכי תמימים (יודאסין)

שמואל דוד כתב:עיין תומכי תמימים (יודאסין)

שייך להעתיק או לכה"פ לסכם?

כתב וז"ל נראה דהראה פה ליוסיפון לתקן את אי אלו דיוקים שבתלמוד עכ"ל

שמואל דוד כתב:כתב וז"ל נראה דהראה פה ליוסיפון לתקן את אי אלו דיוקים שבתלמוד עכ"ל

איני יודע מי הוא, אבל האם הוא בכלל אלו כשאתה רואה דבר כזה, אתה עונה כנגדו, עפרא לפומיה?

ואם הייתי סובר שכל התנ"ך בכרך א', מה הבעי'.
גם לדבריך הו"ל למימר וכן נו"כ שהם בכרך א'.
עיינתי בהר הכרמל. מה כוונתך בציון לשם?

איני יודע מה טיבו, גם אני חשבתי שדבר קשה לומר כן אבל ציינתי מה שמצאתי באוצר בענין זה

כוונת רש"י שאין לחלק ס"ת וגם נ"ך אין לחלק ואם היה כתב תנ"ך אין לחלק אז לא היינו יודעים שגם תורה לחוד או נ"ך לחוד אין לחלק

כוונתי היתה שהוא דיבר ברש"י הנ"ל ותו לא מידי

כנראה שרש"י ראה שם אי אלו פרטים נוספים על הגמרא וזה מה שציין.

ושוב.
הו"ל למימר וכן נו"כ שהם בכרך א', למה הוסיף הכתובים בגליון כס"ת.

אפשר כתב:

שמואל דוד כתב:כתב וז"ל נראה דהראה פה ליוסיפון לתקן את אי אלו דיוקים שבתלמוד עכ"ל

איני יודע מי הוא, אבל האם הוא בכלל אלו כשאתה רואה דבר כזה, אתה עונה כנגדו, עפרא לפומיה?

יותר נראה מלשונו שהתלמוד הוא המדוייק, ועל פיו יש לתקן ביוסיפון. (במרוצת הלשון אפשר לטעות ולקרוא "אי דיוקים שבתלמוד", אבל באמת כתוב "אי אלו דיוקים").

הוא מתכוין "לתקן" - להסביר ולבאר, שע"פ האמור ביוסיפון יובנו כמה דקדוקים שיש לדייק בלשון התלמוד.

כבר כתב שס"ת בכרך אחד וא"כ מספיק לומר נ"ך העשויים בגליון כס"ת

ע. התשבי כתב:

אפשר כתב:

שמואל דוד כתב:כתב וז"ל נראה דהראה פה ליוסיפון לתקן את אי אלו דיוקים שבתלמוד עכ"ל

איני יודע מי הוא, אבל האם הוא בכלל אלו כשאתה רואה דבר כזה, אתה עונה כנגדו, עפרא לפומיה?

יותר נראה מלשונו שהתלמוד הוא המדוייק, ועל פיו יש לתקן ביוסיפון. (במרוצת הלשון אפשר לטעות ולקרוא "אי דיוקים שבתלמוד", אבל באמת כתוב "אי אלו דיוקים").

מה החילוק בין אי אלו לאי

שמואל דוד כתב:

ע. התשבי כתב:יותר נראה מלשונו שהתלמוד הוא המדוייק, ועל פיו יש לתקן ביוסיפון. (במרוצת הלשון אפשר לטעות ולקרוא "אי דיוקים שבתלמוד", אבל באמת כתוב "אי אלו דיוקים").

מה החילוק בין אי אלו לאי

"אֵי אלו" הוא בצירה, ומשמעותו - כמה דיוקים.
"אִי דיוק" בחיריק, משמעותו - חוסר דיוק.

ב"ב ו: אמר רבינא האי כשורא דמטללתא עד תלתין יומין לא הוי חזקה. עי' סוכה לא. אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזולה עבדי לי' רבנן תקנתא משום תקנת מריש.

הנה ברשב"ם פסחים (קיח:) כתב, בהרבה מקומות בתלמוד מצינו ששלח לו רבי לר' ישמעאל ב"ר יוסי בחליו כן, והדברים שהשיב לו כאן לא השיב לו פעם אחרת. ושמא חלאים הרבה חלה ר' ישמעאל כו', א"נ כולן השיבן בפעם אחת ובתלמוד סידרן במסכתות כל אתת על מקומה. ובמגדים חדשים (ברכות נ:) ציין כה"ג לעוד ראשונים שכ"כ לענין מעשה שמובא בתלמוד.
יל"ע אם ניתן לפרש כן אף בכה"ג דכשורא דמטללתא, ולומר דרבינא אמר ב' המימרות בהדי הדדי, או שמא הראשונים אמרו כן רק לענין מעשה, אבל ההלכות נאמרו כ"א בזמן אחר, כשלמדו הענין.

כבר כתב שס"ת בכרך א', וא"כ מספיק לומר וכן נו"כ.

צריך לפרש שנו"כ עשויים בגליון כס"ת

ולמה צריך לפרש? כמו שכתבתי לעילא.

מסכים, אבל אין זה הטעם שחילק ס"ת ונ"ך

תיקנתי לשון הקו' למעלה.

ייש"כ על הדיוק

תוס' מק' על רש"י דאגריפס הי' אמו מישראל וא"כ לאו עבדא הוא, ואיני מבין דהרי עיקר הכונה הוא דיחוס החשמונאי אינו קיים אלא יחוסו הוא עבד, ומהיכי תיתי דבא לאפוקי שלא יהי' לעולם גר או אמו מישראל, ועי' מהר"ם שם אבל מהיכי תיתי שיהי' זה ההבנה.