האם מצאנו בחז"ל גישה עוינת לאגדה?
ירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד.
דלמא רבי זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתבין והוה רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצוח להון סיפרי קיסמי.
אמר ליה רבי בא בר כהנא למה את מקנתר לון שאל ואינון מגיבין לך.
אמר ליה מהו דין דכתיב [תהילים עו יא] כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור.
אמר ליה כי חמת אדם תודך בעולם הזה שארית חמות תחגור לעולם הבא.
אמר ליה או נימר כי חמת אדם תודך בעולם [דף יח עמוד א] הבא שארית חמות תחגור בעולם הזה. אמר רבי לוי כשתעורר חמתך על הרשעים צדיקים רואין מה את עושה להן והן מודין לשמך.
אמר רבי זעירא היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום. ירמיה בני אזל צור צור דוקניתא דהיא טבא מן כולם.
באופן פשוט הפריע לרבי זעירא שבשונה ממדרש ההלכה – מדרש האגדה חופשי ביותר. ויש אפשרות להופכו לכל צד, לכן איננו מחייב.
רוב המפרשים מבארים בפשטות שלרבי זעירא הפריע שבעלי אגדות מעקמים פשט הכתובים או אומרים דברים שלא שמעום מפי רבותיהם.
כל זה מובן לפי גישה של גאונים שאין חובה להאמין בדברי אגדה. והם אינם אלא דרשות שנועדו לציבור הרחב ובאו למשוך קהל שומעים, כדי לחזק את האמונה שלהם ולהביא אגב גררא דברי הלכה.
אבל לפי הדעה המקובלת על רוב הציבור בימינו כל שמעה תצלנה שתי אזניו. ואני לא אומר שזה דווקא דעה חדשה. עיינו למשל בדרשות הר"ן דרוש יג עמ‘ תקכה-ו במהד‘ מה"ק. אפשר להביא ראשונים לכאן ולכאן.
פירוש טוב מצאתי בספר עלי תמר על אתר, וכמו שהוא ציין לירושלמי סנהדרין פ“ג ה“ב. ועל כרחך יש לחלק בין אגדות שונות, שאלה איך.
והוה ר"ז מקנתר לאילין דאגדתא וצווח להון סיפרי קוסמי, בגליון הקצר פירש שהיה קורא לספריהם סיפרי ביו"ד אחרי סמ"ך קוסמין, וקשה דהא קאי על בעלי אגדתא ולא על ספריהם, אכן בירושלמי עם פירוש יפ"מ הגירסא "ספרי" קוסמי בלא יו"ד אחרי סמ"ך ופירושו סופרים קוסמים, וז"ל פירושו לאילין דאגדא לבעלי הגדה וקורא אותם ספרי קוסמי שאומרים דברי שקר בפתרון הכתובים וכו', וכן פירש הרא"ף וגרס בפירושו "ספרי" קוסמי עיין שם. ופירוש "ספרי" קוסמי שקנתר אותם בשני דברים א( שאינם חכימי אלא סופרים, ראה בסוף סוטה שרי חכימיא להוי כספרא וכן במגילה פ"ג ה"ה והדא שאילתא דספרי, ב( שהם קוסמים האוחזים עיני השומעים הפשוטים כאלו ביאוריהם בכתובים הם פשט המקרא. ונאמן בשיטתו שהעריך בעיקר ההלכה כנאמר בר"ה פ"ד ה"א ר"ז מפקד לחברייא עולון ושמעיו קליה דרבי לוי דרש דלית איפשר דהוא מפיק פרשתיה דלא אולפן, ושלחם לשמוע דרשתו רק בשביל דבר ההלכה שהוא מזכיר בדרשתו, מיהו אף ר"ז לא התנגד אלא לפירושי הגדה הרחוקים מהפשט אולם קבל סוגי אגדה מובחרים כמ"ש בסנהדרין פ"ב ה"ג, שמע ר"ז ואמר אף באגדתיה אית רבוון עיין שם, ובמדרש שמואל פכ"ג, ואף בסוגי אגדה ממין הראשון לא הודו לו רבנן דאגדתא, שבאגדה אין העיקר פשט המקרא כמו בהלכה אלא העיקר הוא המטרה לפעול באמצעותו על לב השומעים להדריכם בדרך ישרה ולאהבת תורה ויר"ש ואין מדקדקין בפשט המקרא. ועמ"ש בפסחים פ"ה ה"ג פיסקא מסורת בידי.
ר"ז הוה מקנתר לאילין דאגדתא וצווח להון ספרי קוסמי. כלומר שהם מגלים פנים בפירוש המקראות באגדות שלהם שלא כהלכה ועי"כ הם מקסימים את ההמון הפשוט העם הארצי בנאומיהם, ובצדק קרי להו ר"ז איש אמונים כמ"ש בשבת פ"א ה"ב קוסמים וגם קרא להם ספרי שאינם רבנים אלא ספרי. ואמר ר"ז היא איפכא והיא מהפכא, כלומר הפירוש איפכא לעין כל ואם אינו איפכא היא מהפכא. בקל אתה יכול להפך את ההגדה של אילו היא מהפכא ולא שמעינן מינה כלום ולפיכך ירמיה בני צור דקנתך אף שהיא איבעיא רחוקה מהמציאות אבל היא תורת אמת דהיא טבא מן כולם מן כל הדרשות המקסימות של בעלי אגדה כאלו. אבל את בעלי ההגדה המעולים שיבח ר"ז וכמ"ש בר"ה פ"ד ה"א עיין שם. ובמק"א כתבתי דר"ז התכוון לומר דעל תורת אמת אמרו רבותינו, הפך בה הפך בה דכולא בה, ואלו באלו הדרשות של בעלי אגדה הקוסמים הפוך בה והפוך בה ולית בה. ודווקא אגדות תפלות, אבל המעולות הרי אמרו במדרש שמואל פט"ו אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלו, אל תאמר אלו הוה רבי זעירי קיים הייתי לומד אגדה לפניו, הרי שר"ז ברר סולת נקיה מהאגדות ולמדה לתלמידיו ומפני כן אמר אל תאמר אלו היה ר"ז קיים שברר סולת נקיה מאגדה וכ"ה בסנהדרין פ"ב ה"ג דאמר ר"ז אוף באגדתיה אית ריבוון וכו' וראה הגירסא בילקוט המכירי תהילים ע"ו ט.
ועיין בספר חסידים הוצ' מק"נ סי' תתתתרס"ד. ועמ"ש בביאורו בכלאים פ"ז ה"ו גבי הפכו ויש כרם מטלטל.
מנחת אלעזר ניסה להגיד שהכוונה לדברי אגדה שיכולים לגרום לאנשים לגדף, לא שיש להם בעיה בעצם. גם הדגיש ששאר חכמים חלקו עליו. ודבריו אינם מיושבים עם לשון הירושלמי.
אגדת אליהו גם גן הוציא את דברי הירושלמי מפשוטם. הוא טען שר‘ זעירא קנטר נגד אלו שלומדים אגדה ולכן לא מצליחים להבינה לאישורה משום עומקה, ובודים פירושים לאגדה מלבם!!! גם זה בלשון המעטה לא מיושב עם לשון הירושלמי.
ועיינו גם בירושלמי שבת פט"ז ה"א. אף ששם אפשר לטעון שהבעיה לא באגדה כשלעצמה, אלא בזה שהיא כתובה בספרים.
עוד קטע על מתח בין פשט לדרש מצאנו בספרי על תחילת ספר דברים. פה ללא ספק היו אנשים שהיו אומרים שאין שום סתירה, כי זה פשט, וזה -דרשספרי דברים פרשת דברים פ"א
רבי יהודה אומר הריהו אומר במדבר בערבה וגו', אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הם שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שחזרנו על כל המקומות ואינם מקומות שנקראו אלא על שם מאורע וכן הוא אומר +בראשית כו כ - לג+ ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו וגו' ויקרא אותה שבעה.
כיוצא בו דרש רבי יהודה +זכריה ט א+ משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל, זה משיח שהוא חד לאומות ורך לישראל, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך, אמר לו, מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר +תהלים קלב יד+ זאת מנוחתי עדי עד, אמר לו, מה אתה מקיים +ירמיה ל יח+ ונבנתה עיר על תלה, אמר לו, שאין עתידה לזוז ממקומה, אמר לו, מה אני מקיים +יחזקאל מא ז+ ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב הבית למעלה, שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ושערי ירושלם עתידים להיות מגיעים עד דמשק, וכן הוא אומר +שיר השיר' ז ה+ אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה שנאמר +זכריה ט א+ ודמשק מנוחתו, ואומר +ישעיה ב ב - ג+ והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ואומר והלכו עמים רבים וגו'.
כיוצא בו דרש רבי יהודה +בראש' מא מג+ וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, זה יוסף שהיה אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לבירכיים אבריכם ]אל ברכיס[ שהיו הכל נכנסים ויוצאים מתחת ידו כענין שנאמר +שם /בראשית מא מג/+ ונתון אותו על כל ארץ מצרים סליק פיסקא
ועעינו גם ויקרא רבה פרשת אמור פל"ב, אמנם פה לא כל כך ברור מהו פשט הפסוק.
]א[ סביב רשעים יתהלכון וגו' )תהלים יב, ט(. ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמ' סביב לרשעים צדיקים מהלכין. הא כיצד, בשעה שהצדיקים יוצאין מתוך גן עדן ורואין את הרשעים שהן נידונין בתוך גיהינם נפשם שמחה עליהם, הה"ד ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' )ישעיה סו, כד(. באותה שעה הם נותנים שבח והודיה לק' על הייסורין שהביא עליהן בעולם הזה, הה"ד ואמרת ביום ההוא אודך י"י כי אנפת בי וגו' )ישעיה יב, א(. ישוב אפך )שם /ישעיהו י"ב, א'/( באומות העולם, ותנחמני )שם /ישעיהו י"ב, א'/( מהם. אימתי. כרום זולות לבני אדם )תהלים שם /י"ב, ט'/(, לכשירומם הקדוש ברוך הוא כרם בזוי בעולמו. ואין כרמו שלק' אלא ישראל, שנ' כי כרם י"י צבאות בית ישראל )ישעיה ה, ז(. אמ' לו ר' נחמיה ברבי עד מתי אתה עוקף עלינו את המקרא, אלא סביב לצדיקים רשעים מהלכין, דכתיב סביב רשעים יתהלכון. הא כיצד, בשעה שהרשעים עולים מגיהינם ורואין צדיקים יושבין בשלוה בתוך גן עדן נפשם מתמעכת עליהן, הה"ד רשע יראה וכעס וגו' )תהלים קיב, י(. אימתי כרום זולת, לכשירומם הק' מצות בזויות בעולמו, מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני, מה לך יוצא לישרף על ששימרתי את השבת, מה לך יוצא ליהרג על שאכלתי מצה, מה לך לוקה בפרגל על שעשיתי סוכה, על שנטלתי לולב, על שהנחתי תפלין, על שהטלתי תכלת, על שעשיתי רצון אבי שבשמים. הה"ד ואמר אלי מה המכות האלה וגו' )זכריה יג, ו(, המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבינו שבשמים. אימתי, כרם זולת, לכשיפרסם הקדוש ברוך הוא כרומן שלממזריין. והלא כבר פירסמן על ידי משה, הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה )ויקרא כד, יד(.
יש למישהו רעיונות לפירוש הירושלמי הנ"ל?
נ.ב. מתנצל על התקלה עם העתקת סוגריים.