תנו רבנן. אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת. אמרו לו מניין אתה יודע. אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת. ובתוס' (מנחות קט ע"ב) כתבו, ז"ל: "בירושלמי פריך והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד ואפי' מלאכים דכתיב ודמות פניהם פני אדם, ומשני דשמא שכינה היתה". ולכאו' צ"ב, דאם היתה שכינה לא היה אומר "זקן אחד", שהוא לשון זכר. אך באמת לשון הירושלמי הוא: "מה אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקדוש ברוך הוא היה", ולפי זה אתי שפיר, שהרי הקב"ה נגלה לעתים כזקן מלא רחמים, וכמו שהביא רש"י עה"ת (שמות כ,ב).
אמנם עדיין צ"ב, הא ניחא שהקב"ה נגלה לבוש ועטוף לבנים, אבל לבישת ועטיפת שחורים הרי מסמלת את היפך הטוב [וכמו שאמרו (קידושין מ ע"א) הרואה שיצרו מתגבר עליו.. וילבש שחורים ויתכסה שחורים וכו'], ומה ההסבר בזה שהקב"ה נגלה כמלאך רע ח"ו, אבל לכאו' התירוץ בזה הוא פשוט, שנוסח הירושלמי אחר מהמובא בבבלי, דז"ל (יומא פ"ה ה"ב): "אמרו לו מאיכן אתה יודע אמר להן כל שנה שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי", ע"כ. הרי שכלל לא מוזכר שהזקן היה לבוש ועטוף שחורים. אך א"כ לפי נוסחת הבבלי, שבשנה האחרונה היה זקן לבוש ועטוף שחורים, הדרא קושיין לדוכתא, מי היה אותו זקן?