דף לז. יוצאין במצה הינא וכו'. מאי מצה הינא אמר רב יהודה אמר שמואל כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה. ולכאו' מבואר בגמ' שאם אין חוטים נמשכין לא הוי לפת תורת לחם, אך לא משמע שעדיין יכולה להחמיץ, דא"כ אין לאוכלה משום שעד שיאכלה תחמיץ, ורבותא הוה לברייתא לאשמעינן, דאם אין החוטים נמשכים אין לאכלה אף שלא למצה של מצוה. וכן משמע מרש"י שכתב 'מאי מצה הינא, כלומר כמה תאפה ויהא יוצא בה'.
אך ברמ"א (סי' תסא) הביא ממהרי"ל שאין להוציאה כשחוטים נמשכים ולהחזירה, דיכולה לבוא לידי חימוץ. והט"ז (שם סק"א) למד שמחמיצה מיד כשמוציאה. וצ"ע.