אמר רב שימי בר אשי אף אנן נמי תנינא, טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, בתרומה אין בקדשים לא, אמאי, טהור הוא, אלא מעלה
תוס' כבר אמר לעיל דף י"ט. ד"ה אלמא קסבר וכו' דהא דאינו אוכל בקדשים עד שהביא כפרתו אע"ג דהוי מדאורייתא אעפ"כ קרי לה מעלה.
אבל לשון רש"י כאן בדף ל"ה קצת קשה.
רש"י אומר בד"ה תנינא, וז"ל "דעבוד רבנן מעלה בקדשים אפילו מדאורייתא"
איזה מעלה מדרבנן יש כאן?!? הלא מדאורייתא אסור בקדשים עד שמביא קרבנותיו.
כשהרציתי זה הדיוק לבני נ"י, הראה לי בפני שלמה על פסחים (מר' שלמה גאנצפריד זצ"ל) שהוא כבר הקשה זה הקושיא וכתב דהלשון רש"י צריך עיון רב.
וכתב שם דאפשר ליישב קצת, דלכאורה משמע דהאי מתני' טבל ועלה אוכל במעשר וכו', לאו היא מתני' דנגעים כמו שציין במסורת הש"ס, דהתם תני בלשון אחרת, "טבול יום אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים"
ועוד, דאי ממתניתין דנגעים, לא הוה צריך לדייק תרומה אין קדשים לא, דהא בהדיא קתני הביא כפרתו אוכל בקדשים,
אלא הגמרא מיירי במעלה אחר שהוא מדרבן.
יש מחלוקות ב"ש וב"ה בנדה דף ע"א ע"ב בטבולת יום ארוך ב"ש אומרים דצריכה טבילה באחרונה, וב"ה אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה, ופירש"י [בד"ה אינה צריכה] דוקא לתרומה אבל לקדשים ד"ה צריכה טבילה, דתנן האונן ומח"כ צריכין טבילה לקודש.
ולפי זה שפיר מייתי הגמרא כאן בפסחים ברייתא דטבל ועלה דלא קתני נמי הביא כפרתו, משום דלא דמי לתרומה, דאף אם הביא כפרתו עוד צריך טבילה לקודש וזה המעלה דעבדי רבנן, וזהו המעלה דאיירי כאן