פסחים דף ד עמוד א

[איש רגיל]

בתחילת הדף: רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה. כי סליק להתם אמר ליה אייבו קיים, אמר ליה אימא קיימת. אמר ליה אימא קיימת, אמר ליה אייבו קיים.
ופירש רש"י ש'אייבו' ו'אימא' הם שמותיהם של אביו ואמו של רב, וא"כ צ"ע איך קרא רב בשמותיהם של אביו ואמו, הלא מבואר בקידושין (לא:) ובשו"ע (יו"ד סי' רמ ס"ב) שאסור לבן לקרוא בשם אביו.
ושמא י"ל על פי המבואר בבן איש חי (שנה ב שופטים אות ה) והחרה החזיק אחריו ביביע אומר (ח"ב יו"ד סי' טו) שמותר לבן לקרוא בשם אביו אם שמו הוא 'אבא', כיון שאבא הוא לשון חשיבות [והוא כעין שמותר לקרוא בשם אביו אם מזכיר שהוא אביו כמו 'אמר להם ר' שמעון אילו היה יוחאי אבא קיים' (מעילה יז:) ועוד כיו"ב].
ואולי יש להקשות עוד על פירש"י ש'אייבו' הוא שם אביו של רב, ממה שכתב הערוך (ערך אבא) ששמו של רב הוא אבא, והביא דבריו בתוספות (יבמות נז: ד"ה אמר) ובתו"י (יומא פז. ד"ה קאזיל). וא"כ איך יתכן ששמו של רב היה כשם אביו, והוא הרי לא נולד לאחר מותו כמבואר בגמרא כאן. אא"כ נאמר ש'אבא' ו'אייבו' הם שני שמות [ולפי זה אזל תירוצינו על קושי' קמייתא]. וצ"ע.

[איש רגיל]

הגמ' הקשתה מדוע לא בודקים קודם שעה שישית, ומקושיית הגמרא ניתן לכאורה להוכיח לנידון הידוע אם אחד בדק ולא מצא חמץ אם היתה ברכתו לבטלה או לא, כיון שהבודק בשית לכאו' לא ימצא חמץ, שהרי כבר חל איסור מדרבנן, ועכ"ז לא תירצה הגמרא שאין לבדוק בשית משום החשש שמא לא ימצא חמץ, ובבדיקה בשית הרי אינו יכול להחביא פתיתים קודם הבדיקה כיון שמדרבנן כבר חייב לבערם.

[מיללער]

בתחילת הדף: רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה. כי סליק להתם אמר ליה אייבו קיים, אמר ליה אימא קיימת. אמר ליה אימא קיימת, אמר ליה אייבו קיים.
ופירש רש"י ש'אייבו' ו'אימא' הם שמותיהם של אביו ואמו של רב, וא"כ צ"ע איך קרא רב בשמותיהם של אביו ואמו, הלא מבואר בקידושין (לא:) ובשו"ע (יו"ד סי' רמ ס"ב) שאסור לבן לקרוא בשם אביו.

ואולי יש להקשות עוד על פירש"י ש'אייבו' הוא שם אביו של רב, ממה שכתב הערוך (ערך אבא) ששמו של רב הוא אבא, והביא דבריו בתוספות (יבמות נז: ד"ה אמר) ובתו"י (יומא פז. ד"ה קאזיל). וא"כ איך יתכן ששמו של רב היה כשם אביו, והוא הרי לא נולד לאחר מותו כמבואר בגמרא כאן. אא"כ נאמר ש'אבא' ו'אייבו' הם שני שמות [ולפי זה אזל תירוצינו על קושי' קמייתא]. וצ"ע.

ע'י במסורת הש"ס שציין לדברי הגמ' בקידושים שהגירסא שם הוא 'אבא קיים' ושכצ"ל מכח הדין ביור"ד.

מה הצד שאייבו ואבא הם שם אחד?

[איש רגיל]

בתחילת הדף: רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה. כי סליק להתם אמר ליה אייבו קיים, אמר ליה אימא קיימת. אמר ליה אימא קיימת, אמר ליה אייבו קיים.
ופירש רש"י ש'אייבו' ו'אימא' הם שמותיהם של אביו ואמו של רב, וא"כ צ"ע איך קרא רב בשמותיהם של אביו ואמו, הלא מבואר בקידושין (לא:) ובשו"ע (יו"ד סי' רמ ס"ב) שאסור לבן לקרוא בשם אביו.

ואולי יש להקשות עוד על פירש"י ש'אייבו' הוא שם אביו של רב, ממה שכתב הערוך (ערך אבא) ששמו של רב הוא אבא, והביא דבריו בתוספות (יבמות נז: ד"ה אמר) ובתו"י (יומא פז. ד"ה קאזיל). וא"כ איך יתכן ששמו של רב היה כשם אביו, והוא הרי לא נולד לאחר מותו כמבואר בגמרא כאן. אא"כ נאמר ש'אבא' ו'אייבו' הם שני שמות [ולפי זה אזל תירוצינו על קושי' קמייתא]. וצ"ע.

ע'י במסורת הש"ס שציין לדברי הגמ' בקידושים שהגירסא שם הוא 'אבא קיים' ושכצ"ל מכח הדין ביור"ד.

מה הצד שאייבו ואבא הם שם אחד?

ייש"כ שהארת את עיני למסורת הש"ס, והאמת שגם תוס' גורס כאן אבא. אך קושייתי היא לדעת רש"י שכתב להדיא ששם אביו של רב הוא אייבו.
ואמנם אי"ז מוכרח אך יש צד שאייבו ואבא הם שני הגיות לשם אחד. ולכן הקדמתי בתחילת הקושיה השניה את המילה 'אולי'.

[בברכה המשולשת]

הגמ' הקשתה מדוע לא בודקים קודם שעה שישית, ומקושיית הגמרא ניתן לכאורה להוכיח לנידון הידוע אם אחד בדק ולא מצא חמץ אם היתה ברכתו לבטלה או לא, כיון שהבודק בשית לכאו' לא ימצא חמץ, שהרי כבר חל איסור מדרבנן, ועכ"ז לא תירצה הגמרא שאין לבדוק בשית משום החשש שמא לא ימצא חמץ, ובבדיקה בשית הרי אינו יכול להחביא פתיתים קודם הבדיקה כיון שמדרבנן כבר חייב לבערם.

החבאת פתיתים בודאי לא נהגה בזמן הגמרא

[מיללער]

ואולי יש להקשות עוד על פירש"י ש'אייבו' הוא שם אביו של רב, ממה שכתב הערוך (ערך אבא) ששמו של רב הוא אבא, והביא דבריו בתוספות (יבמות נז: ד"ה אמר) ובתו"י (יומא פז. ד"ה קאזיל). וא"כ איך יתכן ששמו של רב היה כשם אביו, והוא הרי לא נולד לאחר מותו כמבואר בגמרא כאן. אא"כ נאמר ש'אבא' ו'אייבו' הם שני שמות [ולפי זה אזל תירוצינו על קושי' קמייתא]. וצ"ע.

ובדרך אגב, שם אביו של שמואל היה 'אבא בר אבא', ועי' בספר 'בית ועד לחכמים' להגאון בעל מלא הרועים בערך 'אבא' שחישב ע"ב תנאים ואמוראים ששמם היה - או נתכנו בהשם - אבא.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=13

[איש רגיל]

החבאת פתיתים בודאי לא נהגה בזמן הגמרא

לדעת מהר"י ברוין שללא זה יש חשש ברכה לבטלה אין סיבה לומר שלא נהגו להחביא פתיתים. אך גם אם הצדק עם מר, עדיין קשה שהגמ' רוצה שיבדקו בתחילת שעה שישית כשכבר חל זמן ביעורו מדרבנן, וא"כ סביר מאד שלא ימצא חמץ ותהיה ברכתו לבטלה.

אך העירני ת"ח אחד שקושי' מעיקרא ליתא, כיון שבין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר שורפין בתחילת שש, וא"כ קושיית הגמ' שכשמגיע זמן ביעורו מדרבנן שהוא מתחילת שעה שישית יבדוק ויבער. אלא שלפי"ז צ"ל שהבינה הגמ' שאפשר לבדוק ולבער בשעה אחת [בלי שיכבד הבית קודם לכן שהוא ודאי מנהג חדש].

[איש רגיל]

ואולי יש להקשות עוד על פירש"י ש'אייבו' הוא שם אביו של רב, ממה שכתב הערוך (ערך אבא) ששמו של רב הוא אבא, והביא דבריו בתוספות (יבמות נז: ד"ה אמר) ובתו"י (יומא פז. ד"ה קאזיל). וא"כ איך יתכן ששמו של רב היה כשם אביו, והוא הרי לא נולד לאחר מותו כמבואר בגמרא כאן. אא"כ נאמר ש'אבא' ו'אייבו' הם שני שמות [ולפי זה אזל תירוצינו על קושי' קמייתא]. וצ"ע.

ובדרך אגב, שם אביו של שמואל היה 'אבא בר אבא', ועי' בספר 'בית ועד לחכמים' להגאון בעל מלא הרועים בערך 'אבא' שחישב ע"ב תנאים ואמוראים ששמם היה - או נתכנו בהשם - אבא.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=13

לגבי אביו של שמואל יתכן שהוא נולד אחר פטירת אביו, דבר שלא יתכן ברב, כיון ששאלוהו אם אביו עדיין קיים. אך מאידך בגמרא שם (ברכות יח:) מבואר שהיו הרבה אנשים ששמם היה אבא בר אבא, ולא מסתבר לומר שכולם נולדו אחר פטירת אביהם. וככל הנראה בזמנם היה מקובל לקרוא לבן בשם אביו.
אגב, יש להוכיח מהגמ' שם כבן איש חי הנ"ל שמותר לבן לקרוא בשם אביו אם שמו אבא, שהרי שמואל שאל שם היכן אבא.

[מיללער]

ואולי יש להקשות עוד על פירש"י ש'אייבו' הוא שם אביו של רב, ממה שכתב הערוך (ערך אבא) ששמו של רב הוא אבא, והביא דבריו בתוספות (יבמות נז: ד"ה אמר) ובתו"י (יומא פז. ד"ה קאזיל). וא"כ איך יתכן ששמו של רב היה כשם אביו, והוא הרי לא נולד לאחר מותו כמבואר בגמרא כאן. אא"כ נאמר ש'אבא' ו'אייבו' הם שני שמות [ולפי זה אזל תירוצינו על קושי' קמייתא]. וצ"ע.

ובדרך אגב, שם אביו של שמואל היה 'אבא בר אבא', ועי' בספר 'בית ועד לחכמים' להגאון בעל מלא הרועים בערך 'אבא' שחישב ע"ב תנאים ואמוראים ששמם היה - או נתכנו בהשם - אבא.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=13

לגבי אביו של שמואל יתכן שהוא נולד אחר פטירת אביו, דבר שלא יתכן ברב, כיון ששאלוהו אם אביו עדיין קיים. אך מאידך בגמרא שם (ברכות יח:) מבואר שהיו הרבה אנשים ששמם היה אבא בר אבא, ולא מסתבר לומר שכולם נולדו אחר פטירת אביהם. וככל הנראה בזמנם היה מקובל לקרוא לבן בשם אביו.
אגב, יש להוכיח מהגמ' שם כבן איש חי הנ"ל שמותר לבן לקרוא בשם אביו אם שמו אבא, שהרי שמואל שאל שם היכן אבא.

הרי שמואל שאל 'היכן אבא' לאחר פטירת אביו ואולי הדין שונה לגבי לקרוא את האב בשמו בחייו או לאחר פטירתו

[איש רגיל]

הרי שמואל שאל 'היכן אבא' לאחר פטירת אביו ואולי הדין שונה לגבי לקרוא את האב בשמו בחייו או לאחר פטירתו

א. בשו"ע מבואר שאסור הן בחייו הן לאחר מותו.
ב. שמואל לא ידע שאביו מת (לפום ריהטא שם).
ג. אמנם בשו"ת יחוה דעת הנ"ל רוצה לטעון שלאחר מיתה אסור רק משום מדרבנן משום מראית העין. ואם כן יתכן שרב לא ס"ל כגזירה זו, או שרב התיר מחמת איזה צורך.
אגב היום הראוני שתוספות במו"ק (כ. ד"ה אייבו) מוכיח שלא כגירסת רש"י 'אייבו' מכך שא"כ לא היה לר בלקרוא לאביו בשמו אלא לקרותו אבא.
וש"מ מדברי התוס' תרי. ש"מ שהיה קשה לו קושיה זו על רש"י, וש"מ שאייבו ואבא הם שני שמות.

[איש רגיל]

אגב, תוספות במו"ק הנ"ל מקשה על גירסת רש"י מדוע רבי חייא שאלו בלשון 'אימא' ולא 'אמך', אך ברש"י אצלנו מבואר ש'אימא' היה שמה של אנו של רב.