פורום אוצר החכמה

האם יש אפשרת להבין בדעת הראב"ד שבדיקת חמץ היא בצאת הכוכבים?
אני הסברתי בשיעור שדעת הראב"ד היא שבדיקת חמץ היא בשקיעה (וכך תמיד ידעתי בשם אדוננו הגר"א), ואחד מן הצדיקים הנסתרים (שמרוב ענוותנותו אינו מרשה שארבה בתארים עליו) שמע מהצד והעיר לי שניתן להבין בראב"ד ולא כך. והיו דבריו מחודשים בעיניי.

ראה בפמ"ג א"א תעג א שהסתפק בזה והכריע שהכוונה מהשקיעה, וכן למד הצל"ח ב. דה קא בדעת המג"א. אלא שהצל"ח עצמו כתב שאף כוונת הראב"ד לתחילת הלילה

ייש"כ ותודה

ב
שתי הערות

א. בדף ב ע"א כתב רש"י (ד"ה הא קמ"ל) דכל הכוכבים יש להם אור, ולכאו' צ"ע דלפי מהלך הגמ' אין צורך לומר כן.

ב. בדף ב ע"ב כתב רש"י (ד"ה ואומר אך חושך) דנשף היינו חושך, ולכאו' זהו דלא כמסקנת הגמ' בריש ברכות, עיי"ש.

לגבי הערה א- זה מוכרח מהמשך הסוגיא לגבי הנודר מן האור.
לגבי הערה ב- כך ההקשר בסוגיא לפי התקבולת בפסוק

בגמרא שם אמרו חז"ל:
"עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע, טול וברך! אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן"
וממשיכה הגמ' אומרים לו לדוד: "טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".
פלא הוא למה דוד לא מנע את עצמו בגלל שנדבק בו 'מעשה בת שבע'? עד שנאמר "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד, בְּעֵינֵי ה'"?!
אפילו שחז"ל הקדושים (שבת נו.) אמרו: כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, כי לא ייתכן שדוד חטא באופן חמור כל כך, ולכן הם מציעים זאת לא כאיסור א"א אלא רק ככישלון מוסרי בלבד.
אך בכל זאת וכי יעקב אבינו יותר גרוע או משה רבינו...?!

דוד בתשובתו תיקן את המעשה. וכל מה שאירע לו הוא לצורך זה כמבואר בגמרא ע"ז.
אבל יעקב ומשה ציינו מצב שלא השתנה.

בשבת או פסחים?

ע"ז עבודה זרה בתחילתה.
לא התכוונתי שמבואר שם שתיקן. רק ציינתי את דברי הגמרא שם שאין דוד ראוי לאותו החטא וארע לו כדי שייקם עולה של תשובה. אע"פ שכתוב שם כן גם על חטא העגל אבל זה לא תוקן לגמרי שהרי נאמר ביום פקדי ודוד כנראה תיקן בהקימו עולה של תשובה. אשרי הגבר הוקם על.

אכן המקור הוא במו"ק (דף טז, ע"ב) שהגמ' מביאה את דברי רבי יונתן השואל: מאי דכתיב "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על"? - ומשיב: "נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה. ומפרש רש"י "שהקים עולה של תשובה - שהוא שב תחלה, ונתן דרך לשבים. ובהמשך מציין לדברי הגמרא בע"ז.

לא הבנתי. המקור לגמרא בעבודה זרה הוא הגמרא במועד קטן?

טעות שלי - מופיע גם במו"ק. ורש"י שם מצטט את הגמ' בע"ז כאסמכתא

רש"י ד"ה קריה רחמנא לנהורא. אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו: ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום

דברי רשיז"ל כאן תמוהים מה שהוסיף שהקב"ה ברא את האור מהוד מעטה לבושו, מה זה שייך לדברי ופירוש הגמרא, ולמה הוצרך לזה.

וראיתי שכתבו שדברי רש"י נובעים מפרקי דרבי אליעזר, אבל שם כתוב שהשמים נבראו מהוד מעטה לבושו ולא האור, וא"כ אכן קשה מנא ליה לרש"י זה, האם יש כן במדרש אחר על האור? (ואולי כוונת רש"י שהאור הוא תולדה משמים כמ"ש הרמב"ן פר' בראשית שכל הנבראים בששת ימי המעשה הם תולדות שמים וארץ)

מיללער כתב:רש"י ד"ה קריה רחמנא לנהורא. אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו: ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום

דברי רשיז"ל כאן תמוהים מה שהוסיף שהקב"ה ברא את האור מהוד מעטה לבושו, מה זה שייך לדברי ופירוש הגמרא, ולמה הוצרך לזה.

וראיתי שכתבו שדברי רש"י נובעים מפרקי דרבי אליעזר, אבל שם כתוב שהשמים נבראו מהוד מעטה לבושו ולא האור, וא"כ אכן קשה מנא ליה לרש"י זה, האם יש כן במדרש אחר על האור? (ואולי כוונת רש"י שהאור הוא תולדה משמים כמ"ש הרמב"ן פר' בראשית שכל הנבראים בששת ימי המעשה הם תולדות שמים וארץ)

בב"ר (פ"ג, ד) מפורש כן על האור.
פשטות כוונת רש"י לכאורה שהאור הוא מן העליונים ולכן שייך בו לשון קריאה כמלך הקורא לעבדיו.

ארי במסתרים כתב:

א. בדף ב ע"א כתב רש"י (ד"ה הא קמ"ל) דכל הכוכבים יש להם אור, ולכאו' צ"ע דלפי מהלך הגמ' אין צורך לומר כן.

גבי כוכבים שאין להם אור, כתוב ברשימותי שהאדמו"ר האחרון מליובאוויץ' שלח מכתב להרגצ'ובי גאון על זה, והשיב לו במכתב.
ע' רשימות חוברת לג' עמוד 295-298. סוגיא דידן נזכרת בעמוד 297.

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 95&hilite=

בברכה המשולשת כתב:האם יש אפשרת להבין בדעת הראב"ד שבדיקת חמץ היא בצאת הכוכבים?
אני הסברתי בשיעור שדעת הראב"ד היא שבדיקת חמץ היא בשקיעה (וכך תמיד ידעתי בשם אדוננו הגר"א), ואחד מן הצדיקים הנסתרים (שמרוב ענוותנותו אינו מרשה שארבה בתארים עליו) שמע מהצד והעיר לי שניתן להבין בראב"ד ולא כך. והיו דבריו מחודשים בעיניי.

כ"כ בשועה"ר. [ועיי"ש שכ' שבצאת הכוכבים יש עדיין קצת אור]

מיללער כתב:רש"י ד"ה קריה רחמנא לנהורא. אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו: ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום

דברי רשיז"ל כאן תמוהים מה שהוסיף שהקב"ה ברא את האור מהוד מעטה לבושו, מה זה שייך לדברי ופירוש הגמרא, ולמה הוצרך לזה.

וראיתי שכתבו שדברי רש"י נובעים מפרקי דרבי אליעזר, אבל שם כתוב שהשמים נבראו מהוד מעטה לבושו ולא האור, וא"כ אכן קשה מנא ליה לרש"י זה, האם יש כן במדרש אחר על האור? (ואולי כוונת רש"י שהאור הוא תולדה משמים כמ"ש הרמב"ן פר' בראשית שכל הנבראים בששת ימי המעשה הם תולדות שמים וארץ)

עיין אמרי ישראל (פרידמאן) מש״כ בזה

פסחים דף ד.

ותניא וכל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר

viewtopic.php?f=46&t=42671

הראה במ"מ לתוספות כאן ד"ה שנאמר וישכם וכו' ע"ש
ושמא באמת הכוונה לוישכם אברהם בבקר הראשון בתורה? הרי גם מדברי רש"י אין מוכח שהכונה על וישכם אברהם בבקר של העקידה, וז"ל נבדוק מצפרא. דאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר שלא המתין עד הנץ החמה ומכל מקום בלילה לא הקדים:
והנה המלבי"ם על פסוק זה (בראשית יט כז) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י ה': וישכם אברהם. ספר כי לוט לא היה ראוי להצלה. שאחר שהתמהמה עד זמן שהוחל הנגף היה ראוי שתשיגנו הרעה בדרכו שהלך עד צוער, רק שבעת ההיא השכים אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם להתפלל תפלת שחרית, והיה מתפלל תמיד עם הנץ החמה, ועתה השכים תיכף כעלות שחר, וראה שעלה קיטור הארץ, כי בעת ההיא הוחלה המהפכה, ועז"א:
ובספורנו ובעוד פירשו שהתפלל שם וזה על פי הגמרא בברכות דף ו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב {בראשית יט-כז} וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {תהילים קו-ל} ויעמוד פינחס ויפלל

ופרפרת נאה שמעתי היום מהרה"ג רבי יחיאל מאיר כץ שליט"א אב"ד דשיבוי מאנטריאל , נשמר שבודקין לאור הנר ומה האו"א שאור הכוונה ביום וכי שרגא בטיהרא למאי אהני, אלא שהאו"א לבדיקה ביום הכוונה מיד בעלות השחר שעדיין חושך בתוך הבית וצריך לנר לבדיקה ומסיימה עם הנץ שיש אור כשעה וחצי, ואפשר בזה יסוד לכמה זמן בערך מספיק לבדוק את הבית מחמץ

יישר כח

מלשון הגמרא לא מוכח לאיזה פסוק הכוונה אולם ברש״י עה״ת כתב עה״פ אצל העקידה מכאן שזריזין כו׳

אינני יודע איפה ראית הוכחה ברש"י עה"ת , זה לשון רש"י עה"ת וישכם. נזדרז למצוה: ויחבש. הוא בעצמו, ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה: את שני נעריו. ישמעאל ואליעזר, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים, שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק, יהיה השני עמו: ויבקע. תרגומו וצלח, כמו וצלחו הירדן (שמואל-ב יט, יח.), לשון ביקוע סינדר"א בלע"ז (שפאלטען):
ורש"י לא כתב "מכאן" , ואפשר שכאן פירש זה ולא הקדים לפרש את ענין ההזריזות המוסבר בלשון וישכם במקומות הקודמים שזה כתוב, כי כאן היה נראה יותר שאפשר שימתין קצת כי בכל זאת בעקידת בנו מדובר ובכל זאת וישכם, וע"כ ציין רש"י שנזדרז, משא"כ במקום הראשון שרצה להציל את לוט ולבקש רחמים ואין כל כך חידוש בזירוזו, ואף לגבי הגר אף שהוא לא רצה לשלחה מרצונו אבל כנראה גם הלחץ של שרה בעניין גם יכל להשפיע שזה הפך גם לרצונו, ואפשר שבאמת רצה לשלחו אלא רק מפני מידת החסד שטבועה בו לא יכל ואחר שהשית אמר שצריך לשמוע בכל שרה ולעשות זאת נתגלה רצונו האמיתי גם כן

ד. רש״י ד״ה ואור הנר יפה לבדיקה - בלילה אבל ביום מחשיך כו׳

מה כוונת רש״י ״מחשיך״, וכי אור מחשיך?

נראה שכוונת רש"י, שאור הנר ביום מסנוור, בגלל הפרשי עוצמת האור שבין אור השמש לאור הנר.

אהרן תאומים כתב:ופרפרת נאה שמעתי היום מהרה"ג רבי יחיאל מאיר כץ שליט"א אב"ד דשיבוי מאנטריאל , נשמר שבודקין לאור הנר ומה האו"א שאור הכוונה ביום וכי שרגא בטיהרא למאי אהני, אלא שהאו"א לבדיקה ביום הכוונה מיד בעלות השחר שעדיין חושך בתוך הבית וצריך לנר לבדיקה ומסיימה עם הנץ שיש אור כשעה וחצי, ואפשר בזה יסוד לכמה זמן בערך מספיק לבדוק את הבית מחמץ

ואני הקטן דקדקתי מדברי הגמרא "ונבדקיה בשית" שבדיקת חמץ לא אמורה לקחת יותר משעה

שמואל דוד כתב:ד. רש״י ד״ה ואור הנר יפה לבדיקה - בלילה אבל ביום מחשיך כו׳
מה כוונת רש״י ״מחשיך״, וכי אור מחשיך?

אור היום מחשיך מעמעם את אור הנר

פשטות לשון רש״י שאור הנר מחשיך אור השמש

שמואל דוד כתב:פסחים דף ד.
ותניא וכל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=46&t=42671

שמעתי ביאור נאה בשם הגר"מ סולובייציק ז"ל דהנה שרה אמרה לאברהם "גרש האמה" והכוונה בזה לשלוח אותם מיד וא"כ מצד עיקר המצוה היה אברהם מחויב לשלחם מיד בבוקר ואין זה מדין זריזים מקדימים ודו"ק.

ה:
רש"י ד"ה יכול. נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו ביד שלא יראנו ודיו דהא לא יראה כתיב.

מילת 'ביד' כאן ברש"י קשה להבינו, ועל הגליון ציון נ"א 'כדי' שלא יראנו. אבל לכאורה היה כתוב ברש"י 'בי"ד' עם גרשיים דהיינו בארבעה עשר, שיכול שיטמין את החמץ שלו בארבעה עשר שלא יראנו.

וכ״כ הגאון רב ברוך שמעון שניאורסהן ז״ל

ה.
רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי, לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים, ואימא כל חד וחד כי שחיט, זמן שחיטה אמר רחמנא.

והקשה הרשב"א בתוס' בד"ה לא תשחט, דלכאורה חמץ אסור מחצות (שש שעות) ואילו זמן שליטת הפסח הוא לאחר שחיטת התמיד, ושחיטת התמיד זמנה בחצות הרי בע"כ שזמן שחיטת הפסח הוא לאחר חצות וא"כ אין האיסור חמץ וזמן שחיטת הפסח באין כאחד, ותירצו בתוס' כיון שבדיעבד אם שחט הפסח קודם התמיד כשר, חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך.

ונראה מדבריהם שהרשב"א בקושיתו סבר שדין שחיטת הפסח לאחר הקרבת התמיד אינה רק דין של קדימה ואיחור, אלא קביעת זמן שחיטת הפסח שאינה תיכף בחצות אלא מאוחר יותר, ובתירוצם למדו שעצם זמן שחיטת הפסח הוא בחצות, אלא שיש דין חיצוני של קדימת התמיד לשחיטת הפסח. ולכאורה נפק"מ במקום שנאנסו ואין תמיד, אם ישחטו את הפסח תיכף בחצות או ימתינו עד שבע שעות.

ועי' במנחת חינוך במצות שחיטת הפסח (מצוה ה' - עמוד לד מהדורת מכון י-ם) שכ' שאם אין להציבור תמיד צריכים להמתין מאוחר יותר כיון שזמן הפסח הוא נלמד מקרא דכתיב בה בערב ובין הערבים עיי"ש, ולכאורה צ"ע על דבריו מסוגיא דהכא, דלדבריו ישאר קושית הרשב"א על מכונה.

שמואל דוד כתב:

מיללער כתב:ה: רש"י ד"ה יכול. נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו ביד שלא יראנו ודיו דהא לא יראה כתיב.
מילת 'ביד' כאן ברש"י קשה להבינו, ועל הגליון ציון נ"א 'כדי' שלא יראנו. אבל לכאורה היה כתוב ברש"י 'בי"ד' עם גרשיים דהיינו בארבעה עשר, שיכול שיטמין את החמץ שלו בארבעה עשר שלא יראנו.

וכ״כ הגאון רב ברוך שמעון שניאורסהן ז״ל

397285EF-56E9-41C0-B7D4-493E9B5FA55D.jpeg

ייש"כ

ברוך שכוונתי

יהודי רגיל כתב:

אהרן תאומים כתב:ופרפרת נאה שמעתי היום מהרה"ג רבי יחיאל מאיר כץ שליט"א אב"ד דשיבוי מאנטריאל , נשמר שבודקין לאור הנר ומה האו"א שאור הכוונה ביום וכי שרגא בטיהרא למאי אהני, אלא שהאו"א לבדיקה ביום הכוונה מיד בעלות השחר שעדיין חושך בתוך הבית וצריך לנר לבדיקה ומסיימה עם הנץ שיש אור כשעה וחצי, ואפשר בזה יסוד לכמה זמן בערך מספיק לבדוק את הבית מחמץ

ואני הקטן דקדקתי מדברי הגמרא "ונבדקיה בשית" שבדיקת חמץ לא אמורה לקחת יותר משעה

תלוי מה גודל הבית, וכמה רהיטים נמצאים בתוכו, וכמה חורים וסדקים יש וכו'.

מיללער כתב:ה.
רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי, לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים, ואימא כל חד וחד כי שחיט, זמן שחיטה אמר רחמנא.

והקשה הרשב"א בתוס' בד"ה לא תשחט, דלכאורה חמץ אסור מחצות (שש שעות) ואילו זמן שליטת הפסח הוא לאחר שחיטת התמיד, ושחיטת התמיד זמנה בחצות הרי בע"כ שזמן שחיטת הפסח הוא לאחר חצות וא"כ אין האיסור חמץ וזמן שחיטת הפסח באין כאחד, ותירצו בתוס' כיון שבדיעבד אם שחט הפסח קודם התמיד כשר, חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך.

ונראה מדבריהם שהרשב"א בקושיתו סבר שדין שחיטת הפסח לאחר הקרבת התמיד אינה רק דין של קדימה ואיחור, אלא קביעת זמן שחיטת הפסח שאינה תיכף בחצות אלא מאוחר יותר, ובתירוצם למדו שעצם זמן שחיטת הפסח הוא בחצות, אלא שיש דין חיצוני של קדימת התמיד לשחיטת הפסח. ולכאורה נפק"מ במקום שנאנסו ואין תמיד, אם ישחטו את הפסח תיכף בחצות או ימתינו עד שבע שעות.

ועי' במנחת חינוך במצות שחיטת הפסח (מצוה ה' - עמוד לד מהדורת מכון י-ם) שכ' שאם אין להציבור תמיד צריכים להמתין מאוחר יותר כיון שזמן הפסח הוא נלמד מקרא דכתיב בה בערב ובין הערבים עיי"ש, ולכאורה צ"ע על דבריו מסוגיא דהכא, דלדבריו ישאר קושית הרשב"א על מכונה.

הרי המנח"ח כתב שזהו דין רק לכתחי', ולפי"ז אין צ"ל שהתוס' בתירוצם חזרו ולמדו שזהו דין קדימה, אלא שבקושיתם סברו שזמן שחיטה היינו הזמן של לכתחי' ובתירוץ חידשו שזמן שחיטה היינו אפי' הזמן של בדיעבד.

מיללער כתב:ה:
רש"י ד"ה יכול. נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו ביד שלא יראנו ודיו דהא לא יראה כתיב.

מילת 'ביד' כאן ברש"י קשה להבינו, ועל הגליון ציון נ"א 'כדי' שלא יראנו. אבל לכאורה היה כתוב ברש"י 'בי"ד' עם גרשיים דהיינו בארבעה עשר, שיכול שיטמין את החמץ שלו בארבעה עשר שלא יראנו.

נראה שיש לקיים הגרסה, כמ"ש באיכה, "נתנני השם בידי לא אוכל קום", וכוונת רש"י שיטמין את חמצו במקום שעל ידו לא יראנו.

ז:
דף ז ע"ב רש"י ד"ה נימא למול שנצטוה הרופא..
ולא כ' המל או המוהל.. האם זה היה דרכם שרק רופא מל או לאו דוקא?

עי' תוס' הרא"ש ב"מ קט, א ד"ה אומנא שרש"י שם פי' מוהל תינוקות,
ולא נהירא שברוב מקומות קרי למקיז דם אומנא,
ומיהו בפרק ר"א דמילה (קלג ב) יש האי אומנא דלא מייץ.

ועי' מהרש"ל שם ועוד שגם ברש"י באיזה מקומות נמצא שאומן זה מקיז דם.
ולכאו' מבואר לפי דברי רש"י הנ"ל דהיינו מוהל היינו רופא והוא גם מל וגם מקיז דם.

ועי' עוד ב"ב כא, ב ברש"י רופא - מוהל. אומן - מקיז דם. וצ"ב.

יישר כח!

שוב ראיתי באריכות בס' דף על הדף שבת קלג, א
ובעלי תמר על הירושלמי שבת פי"ט ה"א.

מיללער כתב:רש"י ד"ה קריה רחמנא לנהורא. אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו: ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום

דברי רשיז"ל כאן תמוהים מה שהוסיף שהקב"ה ברא את האור מהוד מעטה לבושו, מה זה שייך לדברי ופירוש הגמרא, ולמה הוצרך לזה.

וראיתי שכתבו שדברי רש"י נובעים מפרקי דרבי אליעזר, אבל שם כתוב שהשמים נבראו מהוד מעטה לבושו ולא האור, וא"כ אכן קשה מנא ליה לרש"י זה, האם יש כן במדרש אחר על האור? (ואולי כוונת רש"י שהאור הוא תולדה משמים כמ"ש הרמב"ן פר' בראשית שכל הנבראים בששת ימי המעשה הם תולדות שמים וארץ)

עי' בשו"ת דברי יציב או"ח סי' קח.

פסחים טז:

ברש"י ד"ה שהותרה מכללה בציבור. דנדחית בקרבן ציבור דכתיב במועדו ואפי' בשבת ואפי' בטומאה.

יש לציין כאן לדברי התוס' לקמן סו. ד"ה מה מועדו, דאף שהלימוד השגור על טומאה הותרה בציבור הוא דדרשי' במועדו ואפי' בטומאה (וכן מביא גמרא לקמן דף עז.) אין זה דבר המוסכם, והגמ' לקמן סו. לא ס"ל הא דרש עיי"ש