פורום אוצר החכמה

תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מנינא למה לי וא"ר יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת בשלמא לאביי דאמר כי האי גוונא חייב משכחת לה דידע דאסורא שבת וידע לה איסור מלאכות וקא טעה בשיעורין אלא לרבא דאמר פטור היכי משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות הניחא אי סבר לה כר' יוחנן דאמר כיון ששגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו משכחת לה דידע לה לשבת בלאו אלא אי סבר לה כרשב"ל דאמר עד שישגוג בלאו וכרת דידע לה לשבת במאי דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע

משכחת לה - להאי שנשתכחה תורת כל הלכות שבת ממנו ואפילו הכי חשיבא ליה כזדון שבת ושגגת מלאכות לחיוביה אכל חדא כגון דידע ליה לשבת באיסורין וטעה בשיעורין שנתכוין לפחות מכשיעור ועשה כשיעור דלכולן יש שיעור:

עשוי לנחת כתב:בפתיחה להלכות שבת של הפמ"ג אות יח הביא ש'כולן' לאו דוקא עיי"ש. [ציינו לו בהגהות וציונים של עו"ה]

מיללער כתב:

עשוי לנחת כתב:בפתיחה להלכות שבת של הפמ"ג אות יח הביא ש'כולן' לאו דוקא עיי"ש. [ציינו לו בהגהות וציונים של עו"ה]

מה הועילו חכמים בתירוצם? הרי טענת הגמרא היא שלאביי משכחת לה העלם כל הל"ט מלאכות באופן שטעה בשיעורין, ולשיטת רש"י (יש מן הראשונים שפירשו טעות השיעורין למי שלא ידע השיעורין וסבר שהשיעורין הם גדולים, אבל אז צריכים לומר שלרבא פטור כה"ג ולא משמע כן מהגמ') שהטעות היתה שרצה לעשות המלאכה בפחות מכשיעור, הרי המלאכות ששיעורן הן בכל-שהוא, לא שייך שם פחות מכשיעור.

כרם כתב:אולי שיעורין כאן אין הכונה לשיעור כמות חיוב המלאכה (כמו כגרוגרת אוכלין להוצאה ושאר מלאכות שבאוכלין), אלא לשיעור המלאכה כמו ד' אמות ברה"ר, מה שלענין דין חצי שיעור אסור מה"ת מחלקין בין חצי שיעור לחצי מלאכה, והיינו שנתכוין לחצי מאיכות המלאכה ועשה כולה, כגון בונה שצריך בונה המתקיים ונתכוין למה שאינו מתקיים ועשה מתקיים, נתכוין לב' אמות והוציא ד' אמות, ויל"ע אם זה מצוי בכל המלאכות.

תורה תמימה כתב:עיין כאן
וכאן
וגם כאן
והשאר חפש לבד