שבת מו

[יוס'ל]

בס"ד

רב אויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי כרעיה בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא בעא לצעוריה


איקפד רבא. משום טינוף המטה: ובעה לצעוריה. בשאלות: רש"י.

התמיהה על שניהם, לא מצאתי פשט ליישוב.

[רחמים]

שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן מד ד"ה ובשו"ת לחמי ‏
שהבגד המכובס כיון שלבשו אדם אפי' שעה תו לא מיקרי מכובס ‏לפי ‏שהאדם מקפיד על לבושו שלא יטנף וכיון שלבשו אדם א"א שלא ‏יטנף ‏מעט או הרבה, ורגילי אינשי למיקפד בטינוף בגדיהם כההוא ‏דגרסינן ‏בפ' כירה (מ"ו ע"ב) רב איויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי ‏כרעיה ‏בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא, בעא לצעורי', ‏ופירש"י ‏ז"ל איקפד רבא משום טינוף המטה, והא ודאי צרכינן למימר ‏דאע"ג ‏דהוו מאיסן ביה כרעיה לא היה כ"כ שתהיה המטה מתטנפת ‏בהם ‏הרבה, דהא רב איויא ת"ח הוה ודרך ארץ קדמה לתורה, אלא ‏שרבא ‏איסטניס בדעתו הוה ואיקפד אעפ"י שהטינוף לא היה מורגש ‏כ"כ, ‏ולימדוני רז"ל בהאי עובדא שאדם עשוי להקפיד על טינוף כליו, ‏וכבר ‏כתבנו שכלי פשתן מתטנפים בקלות ולא יהיה אלא זיעת ‏הגוף ‏שמטנפת אותם, ולפיכך שפיר נהגו עלמא להתיר בלבישת אדם ‏אחר ‏לפי שמבטל חשיבות הכיבוס.‏
ועיין עוד בחתם סופר ‏החדש יותר על הש''ס