דף כ"ד ע"ב במתני' אין מדליקין שמן שריפה ביו"ט, בטעם האיסור מביא הגמ' הטעם מפני שאין שורפין קדשים ביו"ט ויש מחלוקת אמוראים מנ"ל האיסור של שריפת קדשים ביו"ט.
ובאמת לעיל דף כ"ג נחלקו האמוראים בטעם מתני' של אין מדליקין בשמן שריפה בשבת וביו"ט וז"ל הגמ' שם:
ולא בשמן שריפה וכו': מאי שמן שריפה אמר רבה שמן של תרומה שנטמאה ואמאי קרו לה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד ובשבת מ"ט לא מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה א"ל אביי אלא מעתה ביו"ט לישתרי אלמה תנן אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט גזרה י"ט אטו שבת רב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא הכא ביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט והא מדקתני סיפא אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט מכלל דרישא לאו ביו"ט עסקי' א"ר חנינא מסורא מה טעם קאמר מה טעם אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט
הרי לן שלדברי רבה הטעם במתיניתין הוא משום גזירה יו"ט אטי שבת, ובשבת אסור משום שמא יטה, משא"כ לר' חסדא הטעם הוא משום שאין שורפין קדשים ביו"ט ואה"נ בער"ש גרידא שחל בחול מותר להדליק בשמן שריפה.
ולכאורה למה לא הביא פה הגמ' טעמא דרבה משום יו"ט אטי שבת, האם חזר בו רבה לאחר ששמע טעמו של רב חסדא? ועוד דלדברי רב חסדא צריכין אטו לדחוק שהמתני' דלעיל ולא בשמן שריפה מיירי דוקא בער"ש שחל להיות ביו"ט, וכן המתני' דהכא מיירי כן, אבל בער"ש ובעיו"ט שחל בחול מותר.
ובגמ' לקמן דף כ"ו:
ת"ר אין מדליקין בטבל טמא בחול ואצ"ל בשבת וכו' מאי טעמא אמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך
והקשה הרשב"א על תיבות 'ואין צ"ל בשבת' למה זה יותר אסור בשבת מבחול, הרי האיסור הוא כמ"ש שאין לך בו אלא משעת הרמה ואילך, ודחק הרשב"א שאולי שבשבת יש גם איסור של שריפת תרומה בשבת וביו"ט, אם נומר שחולין הטבולין לתרומה כתרומה דמי' עיי"ש, והקשא השפ"א, הרי מסקינן לעיל שאין בו החשש משום שמא יטה ודוקא ביו"ט שחל להיות בער"ש אסור עיי"ש, הרין לן שהשפ"א נקט בפשטות שדברי רבה נדחה מפני דברי רב חסדא, ומנא ליה הא? האם מצינן למידק שהראיה הוא מזו גופא שבדף כ"ד ע"ב נקט הגמ' בפשטות האיסור משום שריפת קדשים ביו"ט? ועיי"ש בתוס' ד"ה גזירה יו"ט אטו שבת שדן אם כרסי' הכא רבה או רבא שלא תיקשי מדידיה אדידיה, ומשמע שלא חזר בו רבה מדבריו, ולדברי רבה האיסור הוא משום גזירה יו"ט אטו שבת ושבת משום שמא יטה, ואפי' אביי לא ס"ל האיסור של שריפת תרומה משום שריפת קדשים עי"ש וצ"ע.
עוד קשה לי, לדברי רב חסדא שהאיסור הוא דוקא ביו"ט משא"כ בשבת מותר להדליק בשמן שריפה, למה לא ניגזור ער"ש שחל בחול משום ער"ש שחל ביו"ט, ולא נצרכה לדחוק במתני' לעיל שמיירי דוקא בער"ש שחל ביו"ט?