פורום אוצר החכמה

"והבא ראשו ורובו במים שאובין מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה, אמר רב ביבי אמר רב אסי שבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין והיו נותנין עליהן מים שאובין התחילו ועשאום קבע, גזרו עליהם טומאה מאי קבע אמר אביי שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו ואלו מטהרין, אמר ליה רבא מאי נפקא מינה הא קא טבלי בהנך אלא אמר רבא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין".

בזכרוני שיש דנים בעקבות זה לגבי להתרחץ אחרי טבילה במקוה. מה ידוע לכם בענין?

כמובן שבטבילת נדה ההלכה היא לא להתרחץ בסמוך מיד.
שאלתי היא לגבי המנהג הכללי בטבילת אנשים, אם יש בזה משום דינא או משום מנהג וכו'?

מישהו כאן אוכל או נוגע בתרומה טהורה?

אפרקסתא דעניא כתב:מישהו כאן אוכל או נוגע בתרומה טהורה?

לא מדויק.
כמו שהזכרתי, נמצא ברמ"א סימן רא סעיף עה בשם המרדכי שהחמירו לא לחזור ולרחוץ אחרי הטבילה וכן נהגו.
אמנם הגר"א שם כתב שאין זה אלא לתרומה.

שאלתי היתה אם יש מנהגים גם לגבי טבילת אנשים.

כיוון שמן הדין טבילת אנשים כשרה גם בשאובין כמבואר בגמרא ברכות, לא מובן מה יש לגזור בזה.

כמובן אין נידון מצד "גזירה" בנידו"ד, אבל אולי מצד 'מהרה יבנה המקדש', כדאשכחן בכמה עניינים, וכמדומה שראיתי פעם בחוט שני על נידו"ד ואיני זוכר בדיוק, ויל"ע.

אבל הגמרא עצמה לא גזרה משום מהרה ייבנה ביהמ"ק והתירה לטבול בשאובין, ולדבריך ייוצר דבר מוזר שאדם יכול לטבול בשאובין לכתחילה אבל אם טבל במקווה ייאסר עליו לטבול בשאובין.

לשון איסור והיתר אינו ענין לכאן, ודאי שמותר בשאובין, וכמפורש בסו' דברכות בסו' דחולה ובריא וכו', והכוונה כאן רק מצד ענין בעלמא ולא מצד הדין (וכפי שהוזכר לעיל, מצד מנהג)

פרוזבול כתב:http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=6490

ושם:

אורי אגסי כתב:יש תשובה על הנושא בשבט הלוי. צריך לחפש שם.

והיא כדלהלן:
שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן לג:
"בס"ד, פה אוברנאו, ע"י לוצרן. כבוד תלמידי היקר ירא ועוסק באורייתא תדירא.
אחדשה"ט באה"ר.
שמחתי במכתבך והנני להשיב בקיצור. ואשר שאלת במה שראית בספר יסוד ושורש העבודה, שכ' שאחר טבילת עש"ק דוקא ישתדל אחר מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, ואתה תמהת בזה נגד הש"ס פ"ק דשבת בגזירה דח"י דבר דגזרו הבא ראשו ורובו במים שאובים שלא יאמרו אלו מטהרין, הנה זה לא קשה דלא גזרו אלא במי שצריך טהרה מן הדין לא כן אם טובלים רק משום קדושה והכנה לש"ק, ואפי' בע"ק בזה"ז אעפ"י שאנו נזהרים, אבל אינו מן הדין - הרי אפילו בטבילת נדה מבואר בשו"ע יו"ד סו"ס ע"ה דרק יש אוסרין אבל מן הדין מותרת לרחוץ אח"כ, אלא דשם נהגו להחמיר כמש"כ הרמ"א, אבל בהנ"ל פשוט - מ"מ למעשה נכון להזהר, ולא ראיתי נוהגים כספר הנ"ל, אלא רוחצים עו"פ פניו וידיו מעט לפני ש"ק". עכ"ל.

ומבואר מדבריו שיש בהחלט מקום ומנהג ליזהר בזה לכתחילה עכ"פ בטבילת בע"ק! ורק שטבילת ע"ש וכיו"ב שהיא לתוספת קדושה אז אין מקום להחמיר כיון שלא גזרו כלל, ויל"ע, דהא בזה"ז אף בבע"ק הלא אין חיוב דהא בטלה תקנת עזרא וא"כ שוב לא שייך הגזירה בשום צד?
ורבים כתבו שהמנהג שנהגו לא לרחוץ אח"כ הוא ע"פ קבלה.

ואכן יעוין עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן סד (שגם הוא צויין באשכול הנ"ל) שהאריך בכל ענין זה ושם בסקט"ו העלה:
"ובהאמור נלמד בגזירה שוה ובקל וחומר בטבילת אנשים בזה"ז שמותר להם בשופי לשטוף את גופן לאחר הטבילה וכן ליכנס באותו יום באמבטיא, דטמאי מתים הרי נשארים בין כך (עיין רמב"ם פ"ג משביתת עשור ה"ג) ומהי טבילתם אי משום טבילת בעלי קריין, ואי משום טהרת הרגל, ויוה"כ, והא הרי טבילת בעלי קריין בזה"ז הוא רק ממנהגא בעלמא דהא בטלה תקנה זו (וכדברי הרמב"ם שם), ועוד זאת דגם מ' סאה שאובים כשרים לטבילה זו כדעתו של הב"י בטור או"ח סי' פ"ח והמג"א באו"ח שם סק"א, וכמו"כ בטהרת הרגל הרבה מגדולי הפוסקים סוברים דליכא מצוה בזה בזה"ז (יעוין בשאגת אריה ומהמובא בזה בשערי תשובה סי' תקכ"ט ועוד) וביותר מזה מפקפק השאגת אריה בסי' ס"ז על טבילה לר"ה ויוה"כ, ובפרט בזה"ז כיעו"ש, וא"כ אין כל מקום להחמיר עליהם ברחיצה או שטיפה לאחר הטבילה".

וראיתי כותבים בשם הלחם ושמלה סי' ר"א ס"ק קכ"ה שכתב שלא אסרו אלא כשבא במים, אבל אם המים נשפכים עליו כמו במקלחת אין איסור וכן כתב בקיצור שולחן ערוך סי' קס"ב ס"ט.

איפוא מקור הדברים באריה"ק?

כדאי לעיין בטהרת הבית באיזה מקומן כמדומה שהוא מביא בזה מהראשונים כבר.
מורה צדק הטוב בודאי יעזור.