שבת י"ג ב' "אין בשר המת מרגיש באיזמל. איני והאמר רב יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי, שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. אימא, אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל".
א. לכאו' אין מובן קושיית הגמ', הלא בדברי ר' יצחק מפורש שאין כאב למת באיזמל, רק ברימה, שהרי אומר מפורש שרימה קשה למת - כמו מחט שכואב לאדם חי, משמע שמחט לא כואב למת, רק להחי, וא"כ כיצד ניתן להקשות מדבריו, הרי גם הוא מודה שרק רימה כואב למת?
ב. לכאו' מכאן הוא המקור לאיסור נתוחי מתים, הלא כן? דהיינו שיש ענין מצד המת עצמו שלמסקנת הגמ' גם באיזמל מרגשת נפשו, והיינו מצד שמתבזה בכך ומרגיש הבזיון (אף שאין מרגיש כאב), והעובר ע"ז מראה שאין מאמין בהשארת הנפש, בחושבו שאין המת מרגיש כלום בנשמתו, כמו שאין מרגיש כאב כאדם חי.