שבת דף ד'

[מיללער]

בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו א"ל רב אחא בר אביי לרבינא היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר ליה למאן התירו ואלא לאו דאיהדר ואידכר מי מחייב והתנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מיבעי ליה אמר רב שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך אלא אמר רב אשי לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא אמר רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה.

-

יש לי בזה הרהורי דברים ואציע אותן לפני החברים דפה

א. מה השיעור של 'קודם שיבא לידי חיוב חטאת'? היינו, אם הדביק פת בתנור בשבת כמה נצרך הפת להיות נאפה ויהא חייב, המשנה לקמן י"ט ב' פוסקת אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום רא"א כדי שיקרום התחתון האם זה השיעור של אפי' בשבת, שאם אפה פת בשבת עד שיקרמו פניה ואח"כ הרדה את הפת, יהיה חייב?

ב. אם הדביק פת בתנור ע"ש עם חשיכה ולא קרמו פניה מבעוד יום, והפת נאפה בשבת יהא חייב חטאת? ידוע דברי הנמוק"י במס' ב"ק בהסוגיא של אשו משום חציו שהדלקת נרות בע"ש אעפ"י שהנר דולקת והולכת בשבת והוי חציו של המדליק אעפ"כ לא מיקרי מבעיר בשבת כי כל הפעולה מתייחסת לזמן שהפעולה התחילה עיי"ש, האם זה הכלל נכון גם באפי' או בישול בעת שאכן חלק האפי' או הבישול נעשים בשבת, ולא דמי להדלקת הנר שכל המעשה נעשה בער"ש, או דילמא ל"ש כי גם הדלקת הנר החלק מהנר שדולקת בשבת לא הודלק בער"ש ויש הבערה חדשה על כל חלק מהפתילה שנבערת בשבת ואפ"ה לא מיקרי מדליק בשבת והכא נמי לא שנא.

ג. עפ"י הנ"ל, מה הדין אם הדביק פת בתנור בסוף השבת באופן שהאפיה כבר נעשית במוצ"ש, את"ל שבנידון דלעיל פטור שהכל נחשב שנעשה מתחלה בעת הדבקת הפת בתנור, אז בנידון דידן יהא חייב אע"פ שהאפיה נעשית במוצ"ש?

ד. אם הדביק בת בתנור בשבת במזיד, ולפני שנאפית כשיעור החיוב התחרט על מעשיו אבל לא הרדה את הפת בשוגג שלא ידע שאם ירדה את הפת יפטור או שחשב שההורדה ג"כ אסורה, יהי' חייב סקילה? השאלה הוא מכח ב' ספיקות; 1. החיוב סקילה הוא על מלאכת האפיה בכללית וזה לא נעשה במזיד, או כיון שהכל הולך אחר ההתחלה (זה באת"ל מהשאלות ב' וג') ואז היה מזיד ממילא חייב סקילה. 2. על חיוב חטאת למדנו כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה האם זה הכלל גם במזיד.

ה. בנידון הנ"ל, הדביק פת בתנור במזיד והתחרט ורצה לרדות את הפת כדי שיפטור מסקילה, אבל היה אנוס ובאונס לא היה יכול לרדות אותה, האם יהיה חייב סקילה? הנה התוס' בד"ה קודם שיבא כתבו בזה"ל וא"ת מאי בעיא היא זו אם התירו לרדותה פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסור לו ותי' ריב"א דאם לא התירו לא מיחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו וכן בפסחים בס"פ האשה (דף צב. ושם) ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אלמא לא מיחייב כרת הואיל ורבנן הוא דאסרי ליה למיעבד פסח עכ"ל, הרי שתוס' נקטו בפשיטות שהיכן שנמנע מלרדות את הפת באונס (ואונס עפ"י איסור חז"ל מיקרי אונס ומהני לדאורייתא, עי' בזה בספר בית האוצר להגר"י ענגיל ערך אונס שדן בזה) פטור מסקילה, וקשה לי, מאיפה נקטו זה, למה לא להיה חייב סקילה על הדבקת הפת שהיתה במזיד אע"פ גמר האפיה היה ע"י אונס?

-

אשמח לקבל תשובות או הערות, או מראי מקומות בספרים שדנו בזה.

תודה רבה

[מיללער]

מצאתי שהגה"ק השפת אמת זצ"ל מעיר על איזה הערות דלעיל בדברי התוס' ד"ה קודם, הנה הלינק (ד"ה בא"ד ותי' ריב"א)
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=16

עיי"ש שמביא מדברי הירושלמי שאם הדביק פת בתנור בשבת עם חשיכה ונאפה במו"ש שחייב חטאת, ונשאר בצ"ע על דברי הריב"א שאם אנוס הוא של רדה את הפת, פטור מטעם אונס.

[אריה לייב]

ב. אם הדביק פת בתנור ע"ש עם חשיכה ולא קרמו פניה מבעוד יום, והפת נאפה בשבת יהא חייב חטאת? ידוע דברי הנמוק"י במס' ב"ק בהסוגיא של אשו משום חציו שהדלקת נרות בע"ש אעפ"י שהנר דולקת והולכת בשבת והוי חציו של המדליק אעפ"כ לא מיקרי מבעיר בשבת כי כל הפעולה מתייחסת לזמן שהפעולה התחילה עיי"ש, האם זה הכלל נכון גם באפי' או בישול בעת שאכן חלק האפי' או הבישול נעשים בשבת, ולא דמי להדלקת הנר שכל המעשה נעשה בער"ש, או דילמא ל"ש כי גם הדלקת הנר החלק מהנר שדולקת בשבת לא הודלק בער"ש ויש הבערה חדשה על כל חלק מהפתילה שנבערת בשבת ואפ"ה לא מיקרי מדליק בשבת והכא נמי לא שנא.

יש היתר בגמ' להשהות קדרה עם בשר חי ערב שבת עם חשיכה אע"פ שמתבשל והולך בשבת. שבת יח: ובשו"ע רנג סעיף א'.

[מיללער]

ב. אם הדביק פת בתנור ע"ש עם חשיכה ולא קרמו פניה מבעוד יום, והפת נאפה בשבת יהא חייב חטאת? ידוע דברי הנמוק"י במס' ב"ק בהסוגיא של אשו משום חציו שהדלקת נרות בע"ש אעפ"י שהנר דולקת והולכת בשבת והוי חציו של המדליק אעפ"כ לא מיקרי מבעיר בשבת כי כל הפעולה מתייחסת לזמן שהפעולה התחילה עיי"ש, האם זה הכלל נכון גם באפי' או בישול בעת שאכן חלק האפי' או הבישול נעשים בשבת, ולא דמי להדלקת הנר שכל המעשה נעשה בער"ש, או דילמא ל"ש כי גם הדלקת הנר החלק מהנר שדולקת בשבת לא הודלק בער"ש ויש הבערה חדשה על כל חלק מהפתילה שנבערת בשבת ואפ"ה לא מיקרי מדליק בשבת והכא נמי לא שנא.

יש היתר בגמ' להשהות קדרה עם בשר חי ערב שבת עם חשיכה אע"פ שמתבשל והולך בשבת. שבת יח: ובשו"ע רנג סעיף א'.

לא חזרתי פה עם תשובות און פניות נוספות אחרי שראיתי שאין מי שמעניין, אבל לכ' ר' ארי' לייב שבא והעיר אענה את חלקי.

ההיתר להשהות קדירה היא גופא צריכה בירור אחרי שבמתני' בדף י"ט צריך לכה"פ להיות מבושל כמאכל בן דרוסאי, ובאמת הנידון שהתחלתי פה הוא דיון ארוך בספרי האחרונים, במיוחד הגה"ק בעל אבני נזר הן בספרו אגלי טל במלאכת זורע ובשו"ת אבנ"ז או"ח סי' מ"ח בתשובה להחלקת יואב, גג על גג, הפלא ופלא הנאה רוחני למי שאוהב חקירות ופלפולים בסגנון גאוני פוילן.

[עושה חדשות]

עוד באותה סוגיא.

הראשונים דנו למה פשיט"ל הכא דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, ובמקו"א מצינו דניח"ל לחבר למיעבד איסור זוטא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה.

וז"ל הרמב"ן בישוב קו' זו - שאני הדביק פת בתנור בשוגג דלאו איסור הוא שאפשר לו להתכפר בחטאת ואין רדייתה אלא זכות לו שיפטר מקרבן.

ובריטב"א ג"כ כ' - דהתם למיפטריה מאיסור טבל שהוא במיתה והכא אינו אלא לפטרו ממון דקרבן.

וע"ע במיוחס לר"ן.

נשמע כאן התייחסות מאד מקילה לעבירה שאפשר להתכפר עליה בהבאת קרבן, וכאילו כל הנושא של הצלת מי שהדביק פת בתנור זה רק להצילו מממון דקרבן.

מה הפשט בזה, האם הקרבן מכפר כ"כ, או בנו"א הרי בכל העבירות נמי יש 'תשובה מכפרת'.

[סגי נהור]

הריטב"א לכאורה לא קשה, שהרי דן רק על העונש ולא על עצם החטא, וכמ"ש רש"י כאן: וכי אומרים לו לאדם צא וחטא איסור קל כדי שלא יתחייב חברך עונש חמור. ולכאורה היינו משום שהמעשה של איסור כבר נעשה כמ"ש התוס'.

וז"ל ההשלמה: ועוד יש לומר דשאני הכא שהמדביק אינו עושה בידים האיסור אלא מאליו נעשה האיסור, ואין זכות למדביק אלא שלא [יביא] חטאת, ואין אומרים עמוד וחטא בשביל שיזכה חברך בממון שהוא דמי החטאת.

ואפשר שזו גם כוונת הרמב"ן, אף שקשה יותר להעמיס כן בלשונו.