ברכות דף כ

[צביב]

קאקי חיורי הסביר הגר"י אדלשטיין שליט"א שקודם הטבילה [בימי ליבון] היו לבושים בבגדי לבן

[רחמים]

יש להקשות מדברי השמונה פרקים לרמב"ם פרק ו ד"ה וכאשר חקרנו וז''ל:
וכאשר חקרנו אחר דברי החכמים בזה הענין, מצאנו להם, שהמתאווה לעבירות ומשתוקק להן - יותר טוב ויותר שלם מאשר לא יתאווה להן ולא יצטער בהנחתן. עד שאמרו, שכל מה שיהיה האדם יותר טוב ויותר שלם - יהיו תשוקתו לעבירות וצערו בהנחתן יותר חזקים, והביאו בזה מעשיות, ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לא די בזה, אלא שאמרו כי שכר המושל בנפשו גדול כפי שעור צערו במושלו בנפשו, ואמרו: "לפום צערא אגרא". ויתר על כן, שהם ציוו שיהיה האדם מושל בנפשו, והזהירו מלומר: אני בטבעי איני מתאווה לזאת העבירה, ואפילו לא אסרתה התורה, והוא אומרם: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערוה, אלא אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי".

וכאן מוכח לכאורא להיפיך שלאדם קטן אסור לשבת ליד בית הטבילה אבל אדם גדול מותר לו שכבר אין לו יצר הרע.
וכן יש מעשה דומה בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א וז''ל: רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא. עכ''ל וגם משם יש להקשות על הרמב''ם שרואים שכמה שאדם גדול יותר אין לו יצר הרע.

[בברכה המשולשת]

יעויין בריטב"א כתובות שם.
וזכורני שיש על כך גם דיון ארוך בספר חסידים.

[יאיר]

יעויין בריטב"א כתובות שם.

לא מצאתי שם ואשמח אם אי מי יוכל להרחיב בנושא (עדיף לא רק מ"מ).

[צביב]

יעויין בריטב"א כתובות שם.

לא מצאתי שם ואשמח אם אי מי יוכל להרחיב בנושא (עדיף לא רק מ"מ).

ריטב"א נמצא בסוף קידושין

ועיין בפי' אור החיים הק' פרשת ואתחנן -פרשת שמע

ודבר זה אנחנו יתמי דיתמי אנו מרגישים כי רבה תאוה בלבנו וחשק אלהי עולם יותר מכל הון עולם וכבוד מלכות וכל ערב נרגש לנמבזה ונמם בערך חלק המועט המושג מהרגש הוית הדברים על לבנו אשרינו מה טוב חלקנו, וכבר העירותי בדברים אלו בכמה מקומות:

עוד נתכוון הכתוב לשלשה הדרגות שהם כולל גדרי האהבה, האחד כנגד ההרגש הוא חמדת הלב, וא' כנגד הצורך שהוא מזון המחיה את האדם, ואחד בגדר השיעור עד כמה צריך לצאת ידי חובת האהבה, כנגד גדר ההרגש אמר בכל לבבך, וכו'
וחייב הכתוב שתהיה הרגשת הלב באהבתו יתברך בגדר הגדול שאין למעלה ממנו, ודבר זה הוא דבר שהטועמו ידע מהותו וערבה לו טעימתו אין שיעור לה,

[יאיר]

יישר כח ר' צביב.

מומלץ לעיין:
http://www.otzar.org/aspcrops/62516_376 ... 182012.asp

ונראה דהרמב"ם דיבר לענין שכר וכמו שהביא "לפום צערא אגרא" אך ודאי שעדיף וצריך להגיע למדרגה שכבר לא יהיה לו יצה"ר (מה שלא כ"כ שייך היום) כמ"ש בגמ' על האבות ודוד המלך ע"ה שביטלו יצרם לגמרי וכל עוד לא יתגבר על יצרו בדבר מסויים צריך להתרחק ולמנוע ע"י סייגים וגדרים ואין לו להביא עצמו לידי נסיון.

[אמנם עדיין קשה מהלשון "האדם יותר טוב ויותר שלם" וצ"ע ומצוה ליישב].

[אוצר החכמה]

יש להקשות מדברי השמונה פרקים לרמב"ם פרק ו ד"ה וכאשר חקרנו וז''ל:
וכאשר חקרנו אחר דברי החכמים בזה הענין, מצאנו להם, שהמתאווה לעבירות ומשתוקק להן - יותר טוב ויותר שלם מאשר לא יתאווה להן ולא יצטער בהנחתן. עד שאמרו, שכל מה שיהיה האדם יותר טוב ויותר שלם - יהיו תשוקתו לעבירות וצערו בהנחתן יותר חזקים, והביאו בזה מעשיות, ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לא די בזה, אלא שאמרו כי שכר המושל בנפשו גדול כפי שעור צערו במושלו בנפשו, ואמרו: "לפום צערא אגרא". ויתר על כן, שהם ציוו שיהיה האדם מושל בנפשו, והזהירו מלומר: אני בטבעי איני מתאווה לזאת העבירה, ואפילו לא אסרתה התורה, והוא אומרם: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערוה, אלא אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי".

וכאן מוכח לכאורא להיפיך שלאדם קטן אסור לשבת ליד בית הטבילה אבל אדם גדול מותר לו שכבר אין לו יצר הרע.
וכן יש מעשה דומה בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א וז''ל: רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא. עכ''ל וגם משם יש להקשות על הרמב''ם שרואים שכמה שאדם גדול יותר אין לו יצר הרע.

לא הבנתי את הקושיה, הרמב"ם קובע את העיקרון המובא בגמרא שכל הגדול מחבירו, וממילא אין לזה שייכות לגדלות ויכול להיות גדול כאביי שם שיש לו יצר גדול מיצרו של אותו אדם, אבל באופן ספציפי יש אנשים כדוגמת ר' יוחנן או רב אחא שדמיין עלייהו כקאקי חיורי או ככשורא, ומי שאצלו זה המצב הוא המותר לו.

[יאיר]

וזכורני שיש על כך גם דיון ארוך בספר חסידים.

http://www.otzar.org/aspcrops/12118_143 ... 182012.asp

[עשוי לנחת]

ברש"י ד"ה בנזיקין הוה - לא היו גדולים בכל גמרא של ד' סדרים אלא בתלתא בבי שלנו [ובגליון הגיה ממק"א בסדר נזיקין].
כמדומני שדברו כאן בפורום כבר על אלו ד' סדרים רש"י מדבר.
מישהו זוכר?

[עוקר הרים]

ברש"י ד"ה בנזיקין הוה - לא היו גדולים בכל גמרא של ד' סדרים אלא בתלתא בבי שלנו [ובגליון הגיה ממק"א בסדר נזיקין].
כמדומני שדברו כאן בפורום כבר על אלו ד' סדרים רש"י מדבר.
מישהו זוכר?

ובפרט שהגמרא עצמה אומרת: "ואנן קא מתנינן שיתא סדרי". ואף רש"י עצמו כותב קצת אח"כ: "יש בינינו משנה וברייתא של ששה סדרים".

[צביב]

ברש"י ד"ה בנזיקין הוה - לא היו גדולים בכל גמרא של ד' סדרים אלא בתלתא בבי שלנו [ובגליון הגיה ממק"א בסדר נזיקין].
כמדומני שדברו כאן בפורום כבר על אלו ד' סדרים רש"י מדבר.
מישהו זוכר?

בתורת הבית לחפץ חיים כותב - מועד נשים נזיקין -שייך בחו"ל
וקדשים - העוסק בזה כאילו הקריב

[עשוי לנחת]

נזכרתי מה שראיתי בספרו החדש של יעקב לויפער בשם רנ"נ רבינוביץ שראה בכת"י מינכן שברכות נכתבה לאחר סדר מועד, ונדה לאחר סדר נשים, משום שהם מסכתות יחידות בסדרן שיש עליהם גמרא, ולכן סיפחו אותם לסדרים אחרים.
נמצא שבעצם בכתבי הגמרא היו ד' סדרים ועיי"ש מה שביאר לפי זה, יתכן שסיפוח זה הוא קדום.
[אולי זה השערה רחוקה שזה הגיע כבר בזמן רש"י, וצ"ע]

[צביב]

כן הוא בהקדמת המאירי

[ההוא תלמידא]

עי' ברש"י ב"מ (קיד:). וע"ש בח"א למהרש"א. ועי' במגילה (כח:) ובח"א שם.

[עוקר הרים]

נזכרתי מה שראיתי בספרו החדש של יעקב לויפער בשם רנ"נ רבינוביץ שראה בכת"י מינכן שברכות נכתבה לאחר סדר מועד, ונדה לאחר סדר נשים, משום שהם מסכתות יחידות בסדרן שיש עליהם גמרא, ולכן סיפחו אותם לסדרים אחרים.
נמצא שבעצם בכתבי הגמרא היו ד' סדרים ועיי"ש מה שביאר לפי זה, יתכן שסיפוח זה הוא קדום.
[אולי זה השערה רחוקה שזה הגיע כבר בזמן רש"י, וצ"ע]

יתכן גם לולי טענת הסיפוח וכהגיון הפשוט. שמכיוון שברכות ונדה הינם רק מסכתא אחת, ורש"י כותב על "סדרים גדולים כעין שלנו", הרי שאין טעם למנותם כסדרים בפני עצמם, ופשוט לא התייחסו כאן לזרעים וטהרות המכילים כ"א מסכתא בודדת.