עניינא דיומא הרמוז ומוזכר בדף היומי

[שמואל דוד]

ערב ראש השנה התשפ״ד-ה׳

בבא בתרא צט. דתניא אונקלוס הגר אמר כרובים (דברי הימים ב ג, י) מעשה צעצועים הן

״צעצועים״ נזכר בסליחות של ערב ראש השנה.

[שמואל דוד]

ראש השנה תשפ״ה - בבא בתרא ק.

רשב״ם ד״ה כדי שיהא נוח כו' - דהוו להו כיורשין ולא כגזלנין ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ולא פתחון פה [לבעל] מדת הדין

[מטה עז]

יום הכיפורים תשפ"ה, בבא בתרא קט, ב: פרשת עריות שקורין במנחה: "שאר אביך היא".

[מטה עז]

מוצאי יום הכיפורים תשפ"ה: "ששב לאל בכל לבו" (בבא בתרא קי).

[.השוחט]

יום הכיפורים תשפ"ה, בבא בתרא קט, ב: פרשת עריות שקורין במנחה: "שאר אביך היא".

גם "שאר אמך"...

[מטה עז]

יום הכיפורים תשפ"ה, בבא בתרא קט, ב: פרשת עריות שקורין במנחה: "שאר אביך היא".

גם "שאר אמך"...

הן הן הדברים

[אליהו חיים]

ב"ב קט: יוה"כ תשפ"ה
אמר ר' אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס וכו' אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה וכו'

משנה תענית כו: אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ישראל יוצאות וכו' ומה היו אומרים בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה

[מטה עז]

ב"ב קט: יוה"כ תשפ"ה
אמר ר' אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס וכו' אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה וכו'

משנה תענית כו: אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ישראל יוצאות וכו' ומה היו אומרים בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה

דבר בעתו מה טוב, שכן רמ"ד ואלי מבאר שאין כוונת המשנה ליום הכיפורים עצמו, אלא למחרת, שאז יצאו לכרמים לשידוכים.

[נטיעות]

אולם מדברי התוס' משמע שהכוונה ליוה"כ עצמו, ושלכן קוראים אז בפרשת עריות, לפי שהנשים מתקשטות אז וכו', ועיין.

[אליהו חיים]

אולם מדברי התוס' משמע שהכוונה ליוה"כ עצמו, ושלכן קוראים אז בפרשת עריות, לפי שהנשים מתקשטות אז וכו', ועיין.

לכ' אין קשר בין הא דקוראים בפרשת עריות במנחה יוה"כ לפי שהנשים מתקשטות בהן דהוא תוס' במגילה ל"א א' ובין הא דבנות ישראל יוצאות בכרמים דהיו לובשות בגדי לבן שאולים כולם בגד זהה, ולכ' כולם מקושטים באותם קישוטים. וכמו דבט"ו באב שהוא יום חול כשהיו יוצאות היו לובשות בגדים אלו במיוחד לכבוד ה'פגישה' כן אם היו יוצאות במחרת יום הכיפורים יעשו כן.
בכמה ספרי זמנינו כתבו כעין החידוש של הרמ"ד וואלי שבמוצאי יוה"כ היו יוצאות שהוא גם יו"ט - לא היו ימים טובים לישראל - ולפי זה אף לדבריכם עדיין בקישוטיהם עומדים (ואולי גם הרמ"ד כיוון לזה).

עכ"פ בנוגע להרמז בדף היומי מדוקדק גם המיקום בדף שבאמת הסוגיא מתפרס על סוף הדף של יוה"כ עם תחילת הדף של מחרת יוה"כ.
אם כבר מדייקים עניינא דיומא הרמוז בדף היומי בא נדקדק עד הסוף

[יהודהא]

ב"ב קיא:
ירושות - וקטורת ביוהכ"פ.

א.
הדין שהבעל יורש את אשתו נלמד ע"י גורעין 'ומוסיפין' שהיא אחת מהמידות שהתורה נדרשת.

....אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלַת שְׁאֵרוֹ לוֹ קָא סָבַר גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין. רשבם-ודרוש הכי ונתתם את נחלת שארו לו.

את השימוש במידה זו מוצאים אנו בש''ס 5\6 פעמים [אולי יש עוד].
וכאן בבא בתרא קיא זו הפעם השנייה.

והפעם הראשונה היא ביומא מח. והיא קשורה לעבודת הקטורת ביום הכיפורים .
הנידון שם הוא: באם הקטורת נפלה מחופניו לרצפה האם מותר לאספה ולהקטירה, כשם שמותר לאסוף מהרצפה דם הפר שנפל מהכלי לרצפה. כלומר האם יד הכהן דינה ככלי שרת או לא.

והכשרת הדם שנפל מכלי שרת הגמרא לומדת ע"י גורעין ומוסיפין ל -
וְלָקַ֛ח הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר ..׃בהעברת המ'
וכאילו נכתב 'דם מהפר'.[ויקרא ד, ה].

ב.
ועוד על - מי שאינו מוזכר כיורש, במפורש בתורה ?
הקרובים ביותר לנפטר- הם אלו מבין כולם שאינם מפורשים :
1. בן הנפטר -
2. אבי הנפטר -
3. ובעלה של הנפטרת - ולמה ?

ועל דין ירושת הבעל את אשתו הנלמד בגורעין ומוסיפין.
הלכה למעשה - האם זה דאורייתא או רק מדרבנן ?
מחלוקת בגמרא ובפוסקים בין הרמבם והראבד ורבים נוספים.

הרחבה בקישור, בהודעה הראשונה סעיף א.
viewtopic.php?f=46&t=62365&p=801420#p801420

[יהודהא]

.
ולהלן כל המופעים של גורעים ומוסיפים:
1 ו 2 מנויין לעיל והאחרים הם-

3. ובאו בה \ בוא ובה.
באמצע תיבה. .., ור' חנינא בשם ר' ירמיה אמר אפילו באמצע התיבה, כמו: ובאו בה המים המאררים, שגורעים וי"ו הראשונה של ובאו ונותנים אותה באמצע, אחר הבי"ת, וגורעים וי"ו אחרונה ונותנים אותה בתחלת התיבה "בה", ודורשים: בוא ובה, שהמים בודקים אותו ואותה.

4. ויסף חמשיתו \ יסף חמשיתוו.
בדעת הבבלי נחלקו ראשונים: יש סוברים שבאמצע התיבה אין אומרים גורעים ומוסיפים ודורשים, ולכן בתרומה אמרו שאם אכל בשוגג ושילם חומש וחזר ואכל את החומש משלם חומשו של חומש , שנאמר: ויסף חמשיתו עליו , שגורעים הו' של ויסף ומוסיפים בסוף חמשיתו ונקרא בשני ווי"ן ודורשים חמשיות הרבה,

5. ולטוטפת \ לטטפות
וכן דורשים ולטטפת כאילו נאמר לטטפות,
ובתוס שם "ותימה היכי משמע תרי ואי הוה אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין ניחא אבל לא אשכחן אלא בתחילת תיבה ובסוף תיבה". ודעות חלוקות איזה ו' גורעין ומוסיפין.

6. מרוח אשך \ מראו חושך.
יש תנאים שדרשו את התיבות מרוח אשך שבמומי כהן: כל שמראיו חשוכין, והוא הדומה לכושי, לפי שגורעין הח' ממרוח והא' מאשך ומוסיפים ח' במקום א' וא' מוסיפים בין הר' לו' שבמרוח ודורשים מראו חשך,.

7 . ובדעת זקנים תצווה .ט.
{טו}וסמכו אהרן. מלא וא"ו ולא אתפרש למה. ועוד קשיא לי דהכא כתיב וסמכו ובקדמאה דפר ובתראה דאיל לא כתיב אלא וסמך אם לא נאמר דבזה סמכו אהרן ובניו יחדיו ובאחריני אהרן ראשון ואח"כ בניו.

ואם תאמר שבכולן סומכין יחד י"ל גורעין ומוסיפין ודורשין. פי' גורעין הוי"ו דאהרן ומוסיפין על וסמך הרי בכולהו וסמכו.ונראה דלמדרש כן כתיב אהרן מלא.

[מטה עז]

בבא בתרא קיח, בעניין שבט יוסף, חל בין האושפיזין דיוסף נוסח אשכנז, לאושפיזין דיוסף נוסח ספרד.

[אליהו חיים]

ב"ב קכ: קכא.
מדתניא וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ריה"ג אומר מועדי ה' נאמרו שבת בראשית לא נאמרה וכו' מועדי ה' צריכין קידוש בי"ד שבת בראשית אינה צריכה קידוש בי"ד.
וברשב"ם הלכך קרי ליה שבת בראשית שמקודשת ובאה מששת ימי בראשית דבשבת ראשונה כתיב בו בויכולו ויקדש אותו.
והשייכות ביותר לבני חו"ל שיו"ט ושבת בראשית רצופין וזה גם תזכורת לעירוב תבשילין!

בשבת חוה"מ הלימוד היה דף קט"ז
אמר ר"י וכו' כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה כתיב הכא והעברתם את נחלות וכתיב יום עברה היום ההוא וכו'.
ובמהרש"א שם ביאר האגדתא הסתומה הזאת וז"ל מבואר כי העוה"ז הוא העולם העובר ועוה"ב הוא הנצחי, וז"ש בקרא דמייתי 'יום עברה' ר"ל עובר יהיה העוה"ז ביום ההוא דלעתיד, והנה עיקר ביאת האדם הוא הזכר שלא נברא בתחילה רק הזכר, שאף שבעוה"ז עובר הנה המצוה שמקיים בעוה"ז היא מעמיד לו לעולם נצחי בעוה"ב, משא"כ הנקבה שעיקר בריאתה לקיום המין בעוה"ז עולם העובר, וע"כ אמר כי מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה דהיינו שמלא עליו עוה"ז הוא העולם העובר שאינו אלא לקיום המין כדכתיב בירושת הנקבה והעברתם וגו' ולא ממלא במקומו זכר לקיים מצות בוראו להעמיד עולם הנצחי דלעתיד וכו' (עיי"ש ביאור המשך הסוגיא עד"ז).
והדברים קילורין לעיניים לביאור הענין, וכל זה שייך ממש לעניינא דיומא בקריאת קהלת בו ביום, להבל עוה"ז עולם עובר, ולהביא לידי עולם הנצחי בריבוי תורה ומצוות.

[טור תלגא]

בבא בתרא קכ.
דף של הושענא רבה

מסייעא ליה לרבי אמי דא"ר אמי בישיבה הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה

ידוע בשם הגר"מ שפירא זצ"ל דסדר האושפיזין בסוכות משה אהרן ואח"כ יוסף משא"כ בפסח יוסף קודם למשה ואהרן וסימנך "בישיבה" דהיינו בסוכות שיושבים בסוכה הלך אחר חכמה ומשה ואהרן קדמו ובמסיבה דהיינו בפסח שאוכלין מסובין הלך אחר זקנה ויוסף קודם.

[מטה עז]

אברהם והגר בדברי התוס' בדף היומי: "בת היה לו ובכל שמה. וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) דבן נח מותר באחותו וי"ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק" (קמא, א).

[שמואל דוד]

ספר אוצר חיים:

41708062-c4f2-4020-bd05-e6fee7b3e639.jpeg (98.21 KiB) נצפה 69 פעמים

[טור תלגא]

עי' נחל קדומים להחיד"א https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=15

ובצפנת פענח https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=189

[שמואל דוד]

נפלא מאוד. יישר כח!

[מטה עז]

מפרשת חיי שרה שקראנו, ביאור התוס' לכבינתי, על פי הפסוק על רבקה: "וכבינתי דהכא אין לפרש נושקא אפילו תחלק בין מכבנתא דשבת לכבינתי דהכא דהא כתיב בישעי' ובתי הנפש והלחשים ופי' רש"י שם בתי הנפש נושקא שהיא כנגד שהנפש נתון שם וכתוב נמי והרדידים ומתרגמינן כבינתי ועוד תנן במס' כלים (פכ"ט מ"א) והסגוס והרדיד כו' ופירש בערוך דהיינו רדידים וקרוי בלשון ישמעאל ריד"א והוא צעיף דק שהאשה מתכסה בה ראשה ותכס בצעיף ותתעלף מתרגם בתרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח)".