תענית יז בתוס' - איך כהנים מותרים בנשותיהם בזמן הזה?

[עזריאל ברגר]

איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.

לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו

כבר הזכרתי לעיל שטומאה דחויה בציבור, ולכאורה טומאת טבול יום דבעל קרי אינה מוסיפה על מה שבלאו הכי טמא מת הוא.

ברמב"ם פ"ד מביאת המקדש ה"ט והי"ב דוקא טמאי מת נדחה בציבור, ושם בהלכה י"ב דשאר טמאים לא יתעסקו בה אפילו טמאי שרץ ונבילה ולא יכנסו לעזרה, וכן ברמב"ם פ"ז מהל' קרבן פסח ה"א 'אלא בטומאת המת בלבד' (ועי' לח"מ שם ומהר"י קורקוס בסוף הפרק שם)

ראיתי את הדברי הרמב"ם והלח"מ שם. את מהר"י קורקוס לא מצאתי לעת עתה (גם לא באוצה"ח שתחת ידי, ולא במקוון, ושמא לא חיפשתי נכון).
וע"פ כל הנ"ל לכאורה היה הרמב"ם צריך לומר שכל כהן שיודע מתי בית אב שלו - אסור לו לשמש באותו יום, ואולי גם נחייב אותו לטבול יום קודם כדי שלא יהיה טבול יום מטומאת קרי וכיו"ב.
או לחילופין - היה לו לומר שרק אם איננו טמא בטומאות נוספות אז אסור לו לשתות יין, אבל מי ששימש מיטתו וטרם טבל כהלכה - מותר לשתות יין!

אא"כ נדחוק ונאמר שטבול יום לעומת טמא-מת זהו כעין "קים ליה בדרבה מיניה", ולא שייך לומר על אדם שהוא גם טמא מת וגם טבול יום וכיו"ב.
(אגב, מה דינו של מחוסר כיפורים בכל זה?)
אבל זה לא מיישב לגמרי, כי הרבה כהנים אינם טמאי מת בוודאי (שהרי הם מוזהרים על טומאת המת!).

וצע"ג.

[אליהו חיים]

לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.

חוזרני בי. אלא לא מצאו רבנן טעם לגזור על הכהנים שלא יטמאו בזמן הזה, מפני שמעצמם הם מקפידים על הטהרה משום אכילת התרומה (ואף נשמרים מטומאת קרי ואין נזקקים לנשותיהם אלא סמוך לערב); ולא גזרו אלא על דבר שפוסל את העבודה ואינו פוסל מאכילת תרומה.

לא מוצא כ"כ טעם בדברים אלו דהרי בזמן הזה דא"א לשמור מטומאת מת ולהיטהר ממנו אין לנו אכילת תרומה וכיון דאין להם מה להקפיד לתרומה ונזקקים בלילה למה שלא יגזרו משום מהרה יבנה המקדש ולא יהיו ראויים לעבודה למחר.

[אליהו חיים]

איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.

לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.

לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו

כבר הזכרתי לעיל שטומאה דחויה בציבור, ולכאורה טומאת טבול יום דבעל קרי אינה מוסיפה על מה שבלאו הכי טמא מת הוא.

ברמב"ם פ"ד מביאת המקדש ה"ט והי"ב דוקא טמאי מת נדחה בציבור, ושם בהלכה י"ב דשאר טמאים לא יתעסקו בה אפילו טמאי שרץ ונבילה ולא יכנסו לעזרה, וכן ברמב"ם פ"ז מהל' קרבן פסח ה"א 'אלא בטומאת המת בלבד' (ועי' לח"מ שם ומהר"י קורקוס בסוף הפרק שם)

ראיתי את הדברי הרמב"ם והלח"מ שם. את מהר"י קורקוס לא מצאתי לעת עתה (גם לא באוצה"ח שתחת ידי, ולא במקוון, ושמא לא חיפשתי נכון).
וע"פ כל הנ"ל לכאורה היה הרמב"ם צריך לומר שכל כהן שיודע מתי בית אב שלו - אסור לו לשמש באותו יום, ואולי גם נחייב אותו לטבול יום קודם כדי שלא יהיה טבול יום מטומאת קרי וכיו"ב.
או לחילופין - היה לו לומר שרק אם איננו טמא בטומאות נוספות אז אסור לו לשתות יין, אבל מי ששימש מיטתו וטרם טבל כהלכה - מותר לשתות יין!

אא"כ נדחוק ונאמר שטבול יום לעומת טמא-מת זהו כעין "קים ליה בדרבה מיניה", ולא שייך לומר על אדם שהוא גם טמא מת וגם טבול יום וכיו"ב.
(אגב, מה דינו של מחוסר כיפורים בכל זה?)
אבל זה לא מיישב לגמרי, כי הרבה כהנים אינם טמאי מת בוודאי (שהרי הם מוזהרים על טומאת המת!).

וצע"ג.

א. מהר"י קורקוס ברמב"ם הוצאת פרענקל עמוד נ"ג טור ב'
ב. אם רק טמא מת הותר ולא שאר טומאות אף טבו"י [ומחו"כ שלהם פשוט דשוה להם] אם כן אין כאן קים ליה בדרבה מיניה דהטומאה נוספת 'רבה מיניה' לענין דאינו דוחה ציבור.
ג. אך כסברא שלכם בזבחים ל"ב דרובן טמאי מתים ונעשו זבים מה לי חדא דחויא ומה לי תרתי דחויא, אבל לא נראה דלהלכה קיי"ל כן, דהרמב"ם בהל' ביאת מקדש פ"ד הי"ב סותם דבריו ומשמע דאוסר כל זמן שטמא בטומאה אחרת, וכנראה רבא רק אמר כן לדיחויא [ויש לעיין בספרים כמו לקוטי הלכות להח"ח זצ"ל או קרן אורה]
ד. הראב"ד בהל' נזירות בפרק ב' ובפרק ה' סותם דכולנו היום טמאי מתים ושם מדובר להקל מחמת כך ולא מחלק בין ישראל לכהן, ודעת הרמב"ם ושאר ראשונים יש לברר.
ה. לעיל כתבנו תי' הנראה נכון דלא גזרו לבטל מצוות עונה ופו"ר ולשבת יצרה ורק שתיית יין דבעיקרו רשות גזרו.

[עזריאל ברגר]

א. מהר"י קורקוס ברמב"ם הוצאת פרענקל עמוד נ"ג טור ב'

ה. לעיל כתבנו תי' הנראה נכון דלא גזרו לבטל מצוות עונה ופו"ר ולשבת יצרה ורק שתיית יין דבעיקרו רשות גזרו.

א. אינו תח"י.
ה. וכבר שאלתי: איפה מצינו שזוהי גזרה?
ועוד, שלפי מסקנת הדברים לע"ע - מי שלא טבל לקריו מותר בשתיית יין!

[לעמל יולד]

באמת יש מקום להכניס את סברת הגמ' בזבחים לב, וא"כ נאמר שרבנן סברי כסברת הגמ' שם. ואף שאין לנו הוכחה שכך סברו, אבל בדרך אפשר זאת נקודה למחשבה!

ממש תודה לכל המשיבים

[ביקורת תהיה]

א. גזירה היא?!
ב. הרי לא כל כהן אוכל תרומה (ובפרט בזמן הזה)!

א. כך מפורש בפ"ב דתענית ובפ"ב דסנהדרין: שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחְלִי עֲבוֹדָה גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנָן, פְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּלָא מַחְלִי עֲבוֹדָה לָא גְזַרוּ בְּהוּ רַבָּנָן.
ב. כתב הרא"ש בפרק כל הבשר: בימי האמוראים היו אוכלין תרומה טהורה בארץ ישראל, כי היה להם אפר פרה, כדאמרינן 'חבריא מדכן בגלילא'.

[ביקורת תהיה]

לעיל כתבנו תי' הנראה נכון, דלא גזרו לבטל מצוות עונה ופו"ר ולשבת יצרה, ורק שתיית יין דבעיקרו רשות גזרו.

אם לא גזרו לבטל מצות עונה, מה טעם לאסור שתיית יין? הרי בלאו הכי אינו ראוי לעבודה משום דבעל קרי הוא!

[ביקורת תהיה]

בזמן הזה למה שלא יגזרו משום מהרה יבנה המקדש ולא יהיו ראויים לעבודה למחר?

כי בעוונות בטלו גוזרי גזירות בישראל.

[אליהו חיים]

לעיל כתבנו תי' הנראה נכון, דלא גזרו לבטל מצוות עונה ופו"ר ולשבת יצרה, ורק שתיית יין דבעיקרו רשות גזרו.

אם לא גזרו לבטל מצות עונה, מה טעם לאסור שתיית יין? הרי בלאו הכי אינו ראוי לעבודה משום דבעל קרי הוא!

[ודומה לזה גם הערת הרב עזריאל ברגר דכתב דלפי דברי כהן ששימש מטתו יהא מותר לשתות יין!]
נכון שלפעמים הגזירה חופפת במצב שלא נצרך משום דבין כך אינו יכול לעבוד מחמת טומאה [קרי או אחרת] אך לא חילקו להתיר לשתות יין משום דרוב כהנים בטהרה עומדים כגון שטבלו והערב שמשן או נשותיהם נדות או בחורים וכיו"ב ואסרו בכל ענין לכהן בשתיית יין שהוא רשות [אף כשאינו ראוי מחמת טומאה] ולא אסרו מצוות עונה וכו'

[ונתנו ידידים]

מבואר דמשיח אינו בא בשבת, וא"כ לאלו הטובלין בשבת ליכא חשש.

ומה טעם אסור לכהנים לשתות יין בשבת? אלא על כרחין ביאת משיח לחוד ובנין בית המקדש לחוד. כלומר, מקדש העתיד עשוי להגלות ולבוא משמים טרם ביאת משיח.

אולי באמת מותר בשבת גם לרבי, והרי כן צ"ל גם לענין לילה דמותר דשלא בשעת ביאה מותר.
אמנם בטורי אבן על קושיא אחרת אומר כדבריך דבנין המקדש לפני ביאת משיח
והתירוץ הנכון הוא בין כך כדברי הרב אליהו חיים

[אליהו חיים]

מבואר דמשיח אינו בא בשבת, וא"כ לאלו הטובלין בשבת ליכא חשש.

ומה טעם אסור לכהנים לשתות יין בשבת? אלא על כרחין ביאת משיח לחוד ובנין בית המקדש לחוד. כלומר, מקדש העתיד עשוי להגלות ולבוא משמים טרם ביאת משיח.

אולי באמת מותר בשבת גם לרבי,
מחקתי

[אליהו חיים]

מבואר דמשיח אינו בא בשבת, וא"כ לאלו הטובלין בשבת ליכא חשש.

ומה טעם אסור לכהנים לשתות יין בשבת? אלא על כרחין ביאת משיח לחוד ובנין בית המקדש לחוד. כלומר, מקדש העתיד עשוי להגלות ולבוא משמים טרם ביאת משיח.

אולי באמת מותר בשבת גם לרבי, והרי כן צ"ל גם לענין לילה דמותר דשלא בשעת ביאה מותר.
אמנם בטורי אבן על קושיא אחרת אומר כדבריך דבנין המקדש לפני ביאת משיח
והתירוץ הנכון הוא בין כך כדברי הרב אליהו חיים

על מה שכתבת 'אולי באמת מותר בשבת גם לרבי'
הגרעק"א בגליון הרמב"ם הל' ביאת המקדש פ"א ה"ו כתב בשם ת' אור נעלם להתיר בליל שבת ויו"ט לרש"י והראב"ד דבלילה אסור משום הקטרת אימורים כל הלילה דלא היה בשבת דאין חלבי ע"ש נקטרין בליל שבת [ועי' בהגהות הרב ר"א סופר על המאירי דלכמה שיטות יוצא דלהמשך הקטרה מקטירין גם בשבת ואסור לדידהו בשתיית יין], ובגבורת ארי תענית י"ז א' דאסור לשתות בליל שבת משום סידור עצי המערכה וב' גזירים. הרי דלא כתבו להתיר בשבת משום דאין בן דוד בא. [ועי' בסמוך]

ועל מש"כ דבטו"א מבואר ד'בנין המקדש לפני ביאת משיח'
הגבורת ארי (מחבר הטורי אבן) כתב ממש כן כאן על קושיא כיוצא בזה למה אסור לשתות יין לרבי בעשר חדשים בשנה חוץ מחודש ניסן ותשרי והרי בניסן או תשרי עתידין להיגאל, וע"ז כתב כנ"ל

[ונתנו ידידים]

התכונתי באמת לדברים אלו של הגבו"א רק שטעיתי בשם הספר.
קושיתו צ"ע דהרי בגמ' עירובין הנ"ל דנזיר שנדר מיום שבן דוד בא אסור בכל השנה חוץ משבת ולא התיר בעשר חדשים.
דברי רע"א תמוהים דהרי אפי' אם יבנה ביהמ"ק בלילה לא יהיו הקטרת אימורין כל שלא הקריבו קרבנות ביום

[ביקורת תהיה]

דברי רע"א תמוהים.

דברי רע"א אמורים, כמובן, על זמן המקדש.
ובמחילה, בנוהג שבתלמידי חכמים לעמוד מרעידים לנוכח דבריו של רע"א.

[אליהו חיים]

ולכן גם אני צריך להשמיט מלהביא ראיה מדברי רעק"א דגם שבת ויו"ט אסור דהא דבריו על זמן הבית קאי [ומוכח גם למעיין בפנים דדבריו הם על הלכה ו' דמיירי בזמן הבית ולא על הלכה ז' דהוא בזמה"ז], (ובהתנצלות שגרמתי לקצת בלבול ושיבוש בהבאת דבריו חוץ מגדרן).
אבל עכ"פ יש מכללות דבריו דמות ראיה, דרואים דהיה פשוט לו כדכתב ד'מילתא פסיקא דאסור בכל לילות של כל ימות השבוע' בשוה וא"כ גם בזמה"ז כן הוא דבענין שאסור היינו גם בשבת.

[ונתנו ידידים]

דברי רע"א תמוהים.

דברי רע"א אמורים, כמובן, על זמן המקדש.
ובמחילה, בנוהג שבתלמידי חכמים לעמוד מרעידים לנוכח דבריו של רע"א.

יישר כחך על ההבהרה בדעתו של רע"א,
שמך נאה לך, ואני מקבל את המוסר בין אם נכונה היא בין אם לא, אמנם מעולם לא שמעתי שיש גריעותא בהמילה תמוה, אני חושב שהוא מילה עדין על דבר הקשה ביותר, והעולם מורגל להשתמש בו גם מול רבותינו הראשונים.

ולכן גם אני צריך להשמיט מלהביא ראיה מדברי רעק"א דגם שבת ויו"ט אסור דהא דבריו על זמן הבית קאי [ומוכח גם למעיין בפנים דדבריו הם על הלכה ו' דמיירי בזמן הבית ולא על הלכה ז' דהוא בזמה"ז], (ובהתנצלות שגרמתי לקצת בלבול ושיבוש בהבאת דבריו חוץ מגדרן).
אבל עכ"פ יש מכללות דבריו דמות ראיה, דרואים דהיה פשוט לו כדכתב ד'מילתא פסיקא דאסור בכל לילות של כל ימות השבוע' בשוה וא"כ גם בזמה"ז כן הוא דבענין שאסור היינו גם בשבת.

יישר כח על דבריך המחכימים, אבל איני רואה דמות ראיה כלל, אמנם לא עיינתי בינתיים בפנים ואולי אז אראה שיש בדבריו דמות ראיה.

[אליהו חיים]

יישר כח על דבריך המחכימים, אבל איני רואה דמות ראיה כלל, אמנם לא עיינתי בינתיים בפנים ואולי אז אראה שיש בדבריו דמות ראיה.[/quote]
הטוב והישר להעתיק לשונו על הרמב"ם,
הרמב"ם 'ואנשי בית אב של אותו היום אסורים לשתות בין ביום בין בלילה שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו מעליו.
השגת הראב"ד: אינו מן הטעם הזה אלא מפני שהקטרת אימורין כל הלילה.
כס"מ וכך הם דברי רש"י, ולדעת רבינו י"ל דאי משום הקטרת אימורים היה אפשר לתקן שיקטירו אותם קודם שישתו.
רעק"א:ובס' תשובת אור נעלם בהקדמה כתב בשם הגאון בעל שב יעקב דהרמב"ם הוכיח כטעמיה שישכים לעבודתו ואסורין בלילה היינו בלילה שלפניו דאילו כפרש"י דאסורין בלילה משום אברים ופדרים והיינו בלילה שלאחריו לא הוי מלתא דפסיקא דאסור בכל לילות הא בליל שבת ויו"ט דליכא הקטרת אברים ופדרים לשתרי ודפח"ח.

ולזה הבאתי מעיקרא דרואים דגם בליל שבת ויו"ט אסור אע"פ דלא בונין המקדש בשבת, וזה טעות דע"כ דברי הראשונים וטעמם על זמן המקדש קאי דוקא דכבר הקריבו ביום וכדכתב 'הביקורת תהיה' בצדק. [ולכ' להראב"ד ורש"י בזמן הזה אסור דוקא ביום אבל להרמב"ם אף בזה"ז צריך להיות אסור גם בלילה, ואיני בתוך הענין וצריך לברר].
ובמקום הנ"ל הבאתי 'כדמות ראיה' דרואים דפשיטא להו לרעק"א והספרים שהביא מהם דבכל יום בשבוע אסור בלי יוצא מן הכלל וזהו כל ראייתם וקושייתם על הראב"ד ורש"י, ומשמע טובא דגם בזמה"ז אסור כיו"ב כל יום מימות השבוע ושבת אינו יוצא מן הכלל [וישוב להראב"ד ורש"י הבאנו לעיל דהמשך הקטרה במשלה האור או בעלה על המערכה ממשיכים לכמה ראשונים אף בשבת (וגם מהגבו"א דעדיין יש סידור המערכה למחרת וכו') אבל מסתמא כולם מסכימים דהאיסור כל ימות השבוע].

[אליהו חיים]

כעת עיינתי באחרונים על אתר ומצאתי גם בגבורת ארי וגם ביד דוד על זה (וכדאי לעיין גם בספרים שהובאו שם כמו השמחת יו"ט לרי"ט אלגזי
ובס"ד כיוונו כאן לחלק מדבריהם [ובפרט מגמ' זבחים ל"ב והדיחוי בזה] והעתקתי לקובצים מצורפים (חלק מהדברים ביד דוד לא הבנתי וצריך עוד לעיון)

[ונתנו ידידים]

[הטוב והישר להעתיק לשונו על הרמב"ם,
הרמב"ם 'ואנשי בית אב של אותו היום אסורים לשתות בין ביום בין בלילה שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו מעליו.
השגת הראב"ד: אינו מן הטעם הזה אלא מפני שהקטרת אימורין כל הלילה.
כס"מ וכך הם דברי רש"י, ולדעת רבינו י"ל דאי משום הקטרת אימורים היה אפשר לתקן שיקטירו אותם קודם שישתו.
רעק"א:ובס' תשובת אור נעלם בהקדמה כתב בשם הגאון בעל שב יעקב דהרמב"ם הוכיח כטעמיה שישכים לעבודתו ואסורין בלילה היינו בלילה שלפניו דאילו כפרש"י דאסורין בלילה משום אברים ופדרים והיינו בלילה שלאחריו לא הוי מלתא דפסיקא דאסור בכל לילות הא בליל שבת ויו"ט דליכא הקטרת אברים ופדרים לשתרי ודפח"ח.

ולזה הבאתי מעיקרא דרואים דגם בליל שבת ויו"ט אסור אע"פ דלא בונין המקדש בשבת, וזה טעות דע"כ דברי הראשונים וטעמם על זמן המקדש קאי דוקא דכבר הקריבו ביום וכדכתב 'הביקורת תהיה' בצדק. [ולכ' להראב"ד ורש"י בזמן הזה אסור דוקא ביום אבל להרמב"ם אף בזה"ז צריך להיות אסור גם בלילה, ואיני בתוך הענין וצריך לברר].
ובמקום הנ"ל הבאתי 'כדמות ראיה' דרואים דפשיטא להו לרעק"א והספרים שהביא מהם דבכל יום בשבוע אסור בלי יוצא מן הכלל וזהו כל ראייתם וקושייתם על הראב"ד ורש"י, ומשמע טובא דגם בזמה"ז אסור כיו"ב כל יום מימות השבוע ושבת אינו יוצא מן הכלל [וישוב להראב"ד ורש"י הבאנו לעיל דהמשך הקטרה במשלה האור או בעלה על המערכה ממשיכים לכמה ראשונים אף בשבת (וגם מהגבו"א דעדיין יש סידור המערכה למחרת וכו') אבל מסתמא כולם מסכימים דהאיסור כל ימות השבוע].

יישר כח ועכשיו שאני רואה לשונו רואה אני צדקת דבריך דמבואר מיני' דאסור גם בלילות.

אמנם זה גרם לי להסתכל בהסוגיא עצמה ונראה לי דליכא להביא ראי' מרע"א כלל.
דהנה בגמ' מפורש על זמן המקדש דאנשי בית אב אסורין בין ביום ובין בלילה, וע"ז סובב המח' ראשונים בטעם הדבר, ומשו"ה הביא רע"א ראי' דליכא חילוק בין שבת לחול דהרי כיון דשניהם נכללים בהאיסור המובא בגמ' וכתוב שאסור בלילה ואינו מחלק דבשבת אינו אסור בלילה ע"כ דגם בשבת אסור. אבל אני מדבר על המשך הגמ' לענין בזה"ז דכתב סתמא דאסור כל השנה ואני מוציא מיני' כל הלילות וכל השבתות וא"כ ליכא למידק שאינו כן.

ועוד דלכאו' יש לדייק כדברי דהנה לפני זה כתב הגמ' דאנשי משמר (בזמן המקדש) אסורין כל ימי השבת אבל רק בימים,
ובהמשך איתא בגמ' 'מכאן אמרו כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל אותו היום במכיר משמרתו ואין מכיר משמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל אותה שבת אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל השנה'.
ופי' רש"י דמכאן קאי על האיסור של אנשי משמר דכיון דמחויבין לדאוג דלמא יצטרכו לסייע להבית אב ה"ה בזמנינו צריך לדאוג דיבנה ביה"מ. וא"כ גם אני יאמר דכמו דלאנשי משמר אין זה מחייב כולי האי שיאסרו גם בלילה כמו כן בזה"ז ליכא איסור בלילה.
ובכל אופן דיוקו של רע"א קאי על הדין המפורש דאסור בלילה ואין לדמות בזה"ז דאינו כתוב בלילה ובשבת כלל.

[לעמל יולד]

כעת עיינתי באחרונים על אתר ומצאתי גם בגבורת ארי וגם ביד דוד על זה (וכדאי לעיין גם בספרים שהובאו שם כמו השמחת יו"ט לרי"ט אלגזי
ובס"ד כיוונו כאן לחלק מדבריהם [ובפרט מגמ' זבחים ל"ב והדיחוי בזה] והעתקתי לקובצים מצורפים (חלק מהדברים ביד דוד לא הבנתי וצריך עוד לעיון)

ממש ממש תודה! משמים תתברך בכפליים!

[ביקורת תהיה]

והיה נראה בפשטות דלא קשה, דאין צד לגזור לבטל מצוות פו"ר ועונה בגלל מהרה יבנה בית המקדש, ולא גזרו אלא ביין דהוי דבר רשות [ואולי אף במקום שמחת יו"ט עדיין בכלל הגזירה משא"כ פו"ר דהוי מצוה רבה ונוהג מצותו כל השנה לא היה צד לגזור].

מציאה מצאתי! תנא רבה דמסייע לך. כה כתב מרן 'חתם סופר' בפסוק 'ולהבדיל בין הקדש':

ואמר 'ולהבדיל' 'ולהורות' - כל המבדיל ביין במוצאי שבת זוכה להורות, לומר: במוצאי שבת מותר לשתות יין הבדלה, ולא יחוש שמא יצטרך לאיברים ופדרים, ובמקום מצוה לא גזרו רבנן. וזה צריך בהבדלה במוצאי שבת, אבל בקידוש ליל שבת – הא בלאו הכי אין אברים ופדרים של חול נקטרים בשבת, ולא שייך זה.

הרי לך סיוע מעל מה שהעלית בדעתך: גם אנשי משמר במקדש לא נאסרו בשתיית יין של מצוה.

[לבי במערב]

ומה יאמר בקידוש דיום הש"ק?

[אליהו חיים]

צרפתי מקודם עמוד אחר מה'יד דוד' בטעות וכעת אצרף העמוד הנכון

[ונתנו ידידים]

צרפתי מקודם עמוד אחר מה'יד דוד' בטעות וכעת אצרף העמוד הנכון

אמנם גם במה שציינת מקודם מדבר על הנושא של שבת אם נכלל בהאיסור

[אליהו חיים]

[הטוב והישר להעתיק לשונו על הרמב"ם,
.

יישר כח ועכשיו שאני רואה לשונו רואה אני צדקת דבריך דמבואר מיני' דאסור גם בלילות.

אמנם זה גרם לי להסתכל בהסוגיא עצמה ונראה לי דליכא להביא ראי' מרע"א כלל.
דהנה בגמ' מפורש על זמן המקדש דאנשי בית אב אסורין בין ביום ובין בלילה, וע"ז סובב המח' ראשונים בטעם הדבר, ומשו"ה הביא רע"א ראי' דליכא חילוק בין שבת לחול דהרי כיון דשניהם נכללים בהאיסור המובא בגמ' וכתוב שאסור בלילה ואינו מחלק דבשבת אינו אסור בלילה ע"כ דגם בשבת אסור. אבל אני מדבר על המשך הגמ' לענין בזה"ז דכתב סתמא דאסור כל השנה ואני מוציא מיני' כל הלילות וכל השבתות וא"כ ליכא למידק שאינו כן.

ועוד דלכאו' יש לדייק כדברי דהנה לפני זה כתב הגמ' דאנשי משמר (בזמן המקדש) אסורין כל ימי השבת אבל רק בימים,
ובהמשך איתא בגמ' 'מכאן אמרו כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל אותו היום במכיר משמרתו ואין מכיר משמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל אותה שבת אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל השנה'.
ופי' רש"י דמכאן קאי על האיסור של אנשי משמר דכיון דמחויבין לדאוג דלמא יצטרכו לסייע להבית אב ה"ה בזמנינו צריך לדאוג דיבנה ביה"מ. וא"כ גם אני יאמר דכמו דלאנשי משמר אין זה מחייב כולי האי שיאסרו גם בלילה כמו כן בזה"ז ליכא איסור בלילה.
ובכל אופן דיוקו של רע"א קאי על הדין המפורש דאסור בלילה ואין לדמות בזה"ז דאינו כתוב בלילה ובשבת כלל.

'כל אותה היום...כל אותה שבת...כל השנה.. רבי אומר אומר אני אסור לשתות יין לעולם' - לשון הברייתא [וכיו"ב לשון הרמב"ם] - מבואר איסור תמידי בלי יוצא מן הכלל וכמו האיסור המקורי בזמן הבית.
ואף לשון 'כל אותה היום' מתפרש גם על הלילה וכמו שהזכיר המהרש"א על רש"י שם ד"ה אסור [ואף לפי' הר"ב רנשבורג בגליון החולק על המהרש"א בהבנת המשך דברי רש"י גם אין סתירה לכך ומשמעות רש"י דכתב 'ותו לא' משמע דעכ"פ באותה היום שוה הלילה לאיסור יום אף בזמה"ז].

[ונתנו ידידים]

אז בקיצור עברת מלהביא 'כדמות ראי' מדברי הגרע"א לדיוק מתוך דברי הגמ' עצמו, דיוק זה יתכן שהוא אמת והוא מהדברים המסורים לטעמו של כל אחד ואחד.
אני חילקתי שמרע"א ליכא ראי' דהוא קאי על הגמ' שכתב בפירוש בין ביום ובין בלילה וכיון שהגמ' מדבר גם על שבת א"כ גם בין בלילה קאי על שבת (ודרך אגב החת"ס בתורת משה חולק על חמיו לגבי דיוק זה וס"ל דלא קאי על שבת לדעת הראב"ד), אבל כאן דקאמר כל אותו יום וליכא סיבה לומר דכולל לילה וכן כל אותו שבת לאו דוקא מדבר גם על שבת.
אם אינו נראה לך החילוק אז בנקודה זו נשאר בויכוח.
אמנם את הסברא שלי לא תירצת, דכמו דלאנשי משמר אינו אסור בלילה כיון שאינו אלא דלמא יצטרכו אנשי בית אב לעזרה, הכא נמי דאינו אלא דלמא יבנה בית המקדש לא יאסר בלילה, וכמש"כ הגמ' לפי' פי' רש"י 'מכאן' אמרו ומשמע דהוא אותו סוג דין.

שוב מצאתי במנחת חינוך מצוה קנב שתי' לקושית השמחת יום טוב (דלמה אסור בשבת והרי אין בן דוד בא בשבת) כיסודו של הטורי אבן דבנין המקדש קדים לביאת משיח ויורד מן השמים אפי' בשבת. וכמו שאמר הרב ביקורת תהיה. וכן מצאתי עוד בספר מעשי למלך, וכולם ע"פ הירושלמי דעכ"פ אם יבא בעתה יהי' בנין המקדש קודם ביאת בן דוד. ובספר מרכבת המשנה כתב כן מדנפשי' דשמא יבנה היינו דשמא יתנו המלכויות לבנות המקדש. וכולם לתרץ קושית הראב"ד מהא דמשיח מצרף ומטהר.

[אליהו חיים]

אז בקיצור עברת מלהביא 'כדמות ראי' מדברי הגרע"א לדיוק מתוך דברי הגמ' עצמו, דיוק זה יתכן שהוא אמת והוא מהדברים המסורים לטעמו של כל אחד ואחד.
אני חילקתי שמרע"א ליכא ראי' דהוא קאי על הגמ' שכתב בפירוש בין ביום ובין בלילה וכיון שהגמ' מדבר גם על שבת א"כ גם בין בלילה קאי על שבת (ודרך אגב החת"ס בתורת משה חולק על חמיו לגבי דיוק זה וס"ל דלא קאי על שבת לדעת הראב"ד), אבל כאן דקאמר כל אותו יום וליכא סיבה לומר דכולל לילה וכן כל אותו שבת לאו דוקא מדבר גם על שבת.
אם אינו נראה לך החילוק אז בנקודה זו נשאר בויכוח.
אמנם את הסברא שלי לא תירצת, דכמו דלאנשי משמר אינו אסור בלילה כיון שאינו אלא דלמא יצטרכו אנשי בית אב לעזרה, הכא נמי דאינו אלא דלמא יבנה בית המקדש לא יאסר בלילה, וכמש"כ הגמ' לפי' פי' רש"י 'מכאן' אמרו ומשמע דהוא אותו סוג דין.

החילוק היחידי בין בזמה"ז לזמן בית המקדש לרבנן דרבי [וגם לרבי לפי מה שהיה ראוי להיות אם היו חוששין (לפי פרש"י ולהרמב"ם פי' אחר)] הוא לענין בית אב קבוע ויודע יומו בשאר ימות השבוע, דבזמן המקדש אסור ביום שמא תכבד העבודה ובזמה"ז אינו אסור בכלל דלא גזרו גזירה לגזירה שמא יבנה המקדש ושמא תכבד העבודה, אך ביום עבודתו [או באינו יודע יומו דצריך לחשוש על כל יום אולי זה יומו] אין הבדל בין אם יש ריבוי עבודות או מיעוט עבודות (כגון בלילה ואפילו ליל שבת).
והטעם דלענין יום עבודה או חשש יום עבודה באינו יודע יומו השוו מדותיהם שזמה"ז כמו זמן המקדש והרי הוא 'יום עבודתו' ואף שאין מקדש אבל מהרה יבנה והרי כאילו המקדש לפנינו, אבל ביום שאינו יום עבודה דשם אף במקדש הוי רק כעין גזירה וחשש של הוספתו למעגל העובדים לעבוד ביום שאינו שלו, בזה כבר עושים חשבון לפי החשש במציאות ובזמה"ז דרחוק כפלים לא גזרו.

[לעמל יולד]

צרפתי מקודם עמוד אחר מה'יד דוד' בטעות וכעת אצרף העמוד הנכון

במה שהקשה ביד דוד על הרי"ט אלגזי, שהרמב"ם לא פסק כעולא, אולי נאמר אדרבה, שעולא נקט כדעת רבנן, והרמב"ם פסק כר"י, ושפיר לא פסק כעולא.
הגם שעדיין חסר לי ראיה, לומר שדעת עולא ורבנן שווים, אבל אי משום הא נוכל לדחות לכאורה.

[ונתנו ידידים]

אז בקיצור עברת מלהביא 'כדמות ראי' מדברי הגרע"א לדיוק מתוך דברי הגמ' עצמו, דיוק זה יתכן שהוא אמת והוא מהדברים המסורים לטעמו של כל אחד ואחד.
אני חילקתי שמרע"א ליכא ראי' דהוא קאי על הגמ' שכתב בפירוש בין ביום ובין בלילה וכיון שהגמ' מדבר גם על שבת א"כ גם בין בלילה קאי על שבת (ודרך אגב החת"ס בתורת משה חולק על חמיו לגבי דיוק זה וס"ל דלא קאי על שבת לדעת הראב"ד), אבל כאן דקאמר כל אותו יום וליכא סיבה לומר דכולל לילה וכן כל אותו שבת לאו דוקא מדבר גם על שבת.
אם אינו נראה לך החילוק אז בנקודה זו נשאר בויכוח.
אמנם את הסברא שלי לא תירצת, דכמו דלאנשי משמר אינו אסור בלילה כיון שאינו אלא דלמא יצטרכו אנשי בית אב לעזרה, הכא נמי דאינו אלא דלמא יבנה בית המקדש לא יאסר בלילה, וכמש"כ הגמ' לפי' פי' רש"י 'מכאן' אמרו ומשמע דהוא אותו סוג דין.

החילוק היחידי בין בזמה"ז לזמן בית המקדש לרבנן דרבי [וגם לרבי לפי מה שהיה ראוי להיות אם היו חוששין (לפי פרש"י ולהרמב"ם פי' אחר)] הוא לענין בית אב קבוע ויודע יומו בשאר ימות השבוע, דבזמן המקדש אסור ביום שמא תכבד העבודה ובזמה"ז אינו אסור בכלל דלא גזרו גזירה לגזירה שמא יבנה המקדש ושמא תכבד העבודה, אך ביום עבודתו [או באינו יודע יומו דצריך לחשוש על כל יום אולי זה יומו] אין הבדל בין אם יש ריבוי עבודות או מיעוט עבודות (כגון בלילה ואפילו ליל שבת).
והטעם דלענין יום עבודה או חשש יום עבודה באינו יודע יומו השוו מדותיהם שזמה"ז כמו זמן המקדש והרי הוא 'יום עבודתו' ואף שאין מקדש אבל מהרה יבנה והרי כאילו המקדש לפנינו, אבל ביום שאינו יום עבודה דשם אף במקדש הוי רק כעין גזירה וחשש של הוספתו למעגל העובדים לעבוד ביום שאינו שלו, בזה כבר עושים חשבון לפי החשש במציאות ובזמה"ז דרחוק כפלים לא גזרו.

ברש"י מבואר דמה דאמרי' 'מכאן' היינו מהא דאנשי משמר, דהיינו דאילו לא היינו גוזרין באנשי משמר שאסורין כל השבוע שמא תכבד העבודה גם לא היינו אומרים דניחוש לשמא יבנה המקדש, ולכן אמרתי דכמו דלענין גזירת אנשי משמר אין מחייבין אותו לפרוש גם בלילה כמו כן בגזירת שמא יבנה. אתה טוען שמ"מ השוו מידותיהן לזמן המקדש, יתכן שכן ויתכן שלא. גם לי וגם לך ליכא ראיות לזה. 'כל אותו יום' אינו נראה לי הכרח דהכונה גם לענין הלילה. (טענתי לגבי שבת יותר רחוק בהלשון, ובין כך הריני חור בי מכח כל האחרונים שהקשו כן, ותירצו שבנין המקדש קודם לביאת בן דוד)

[אליהו חיים]

והיה נראה בפשטות דלא קשה, דאין צד לגזור לבטל מצוות פו"ר ועונה בגלל מהרה יבנה בית המקדש, ולא גזרו אלא ביין דהוי דבר רשות [ואולי אף במקום שמחת יו"ט עדיין בכלל הגזירה משא"כ פו"ר דהוי מצוה רבה ונוהג מצותו כל השנה לא היה צד לגזור].

מציאה מצאתי! תנא רבה דמסייע לך. כה כתב מרן 'חתם סופר' בפסוק 'ולהבדיל בין הקדש':

ואמר 'ולהבדיל' 'ולהורות' - כל המבדיל ביין במוצאי שבת זוכה להורות, לומר: במוצאי שבת מותר לשתות יין הבדלה, ולא יחוש שמא יצטרך לאיברים ופדרים, ובמקום מצוה לא גזרו רבנן. וזה צריך בהבדלה במוצאי שבת, אבל בקידוש ליל שבת – הא בלאו הכי אין אברים ופדרים של חול נקטרים בשבת, ולא שייך זה.

הרי לך סיוע מעל מה שהעלית בדעתך: גם אנשי משמר במקדש לא נאסרו בשתיית יין של מצוה.

ראיתי כעת בפנים והוא באמת חידוש נפלא ומציאה יפה [גם סתם כדעת רש"י והראב"ד דהטעם לאסור בלילה משום איברים ופדרים, ושלדעתם נקט דבאמת אין איסור בליל שבת (וכדנקט הגרעק"א דראוי להיות לפי דבריהם].
חשבתי דאולי אין היתר לכהן לשתות אלא רוב רביעית דיוצא בזה ידי הבדלה דאף דיש איסור אפילו בשתיית כל שהוא ליכנס למקדש אבל אינו מחלל עבודה וכמבואר ברמב"ם בפ"א מהל' ביאת המקדש ה"א, וזה או משום איסור חצי שיעור לבד וכדכתב הרדב"ז או אף אם קיי"ל כת"ק דקיים ריבוי מיוחד לכל שהוא הרי זה איסור בעלמא בלי מלקות, ולכן לכ' מסתבר דאין לו היתר למצוה אלא לפי צורך המצוה ולא יותר. [וכיו"ב אם יש אפשרות לכהן ליתן לאחר לשתות דבהבדלה לכו"ע לא צריך טעימת המבדיל, דבקידוש דאורייתא פוסק השו"ע סי' רע"א סי"ד להחמיר בזה ולא בשאר כוס של מצוה, מסתבר דיצטרך המבדיל ליתן לאחר, וכ"ז בזמן המקדש דאף דהותר הוי כעין דחייה אבל בזמה"ז - בציור דגזרו לפי הרמב"ם או עכ"פ לרבנן דרבי- י"ל דהותר לגמרי במקום מצוה]

[אליהו חיים]

.

'כל אותו יום' אינו נראה לי הכרח דהכונה גם לענין הלילה.

מהרש"א ברש"י נקט בפשיטות גם לענין הלילה