הודעהעל ידי .השוחט » ב' יולי 08, 2019 11:51 pm
ייש"כ הרב הנוטר.
כב.
א. אין נזקקין לנכסי יתומים. העולה מהסוגיא, דרב אסי וריו"ח חידשו דאין נזקקין בדרך כלל, וכך נהג רב נחמן בתחילה. [ולא חידשו מדנפשייהו, דהא מקשינן עלייהו ממשניות].
והטעמים נתבארו להלן, י"א משום דלאו בני מצוה, וי"א משום צררי וי"א משום שובר. ונפ"מ בין הטעמים דאם חייב מודה או מת בשמתיה, למ"ד לב"מ אכתי אין נזקקין, למ"ד צררי או שובר נזקקין. [עי' רבינו גרשום חידוש דבמערבא ס"ל רק שמתא ולא מודה, דאפשר דמודה דחייב ולא סותר דנתן משכון]. ותוס' כתבו בעמ' ב' דנפ"מ בין מ"ד צררי למ"ד שובר, במסר כל שטרותיו לאחר. [ויל"ע להלכה, דפסקינן כר"ה בריה דר"י, ויתכן דזה רק לגבי לאפוקי מר"פ, אבל לא לגבי רבא דאמר משום שובר].
גם לרב אסי וריו"ח יש מקרים דנזקקין. כגון בבע"ח גוי שהלוה בריבית. [אם מוכן להמתין ממתינין להכרזה, ואם אינו מוכן ע"כ ימכרו בלא הכרזה]. ולריו"ח גם בכתובה. [י"א משום מזוני ורק באלמנה, וי"א משום חינא, וגם בגרושה].
רב פליג על כל האי דינא וס"ל דנזקקין תמיד. וכן נהג רב נחמן לאחר חזרה.
ולהלכה בסוף הסוגיא מסיק רב אשי כרבא דהוא בתראה דאין נזקקין כרב אסי וריו"ח, ובאופן דנזקקין, כגון בע"ח גוי בריבית ולריו"ח גם בכתובה [אלמנה או גם גרושה], מעמידין אפוטרופוס. ובעדים ששדה גזולה, נזקקין בלא אפוטרופוס.
ב. ריו"ח שטר שיש בו ריבית. צ"ב דשינה מהלשון ריבית אוכלת.
ג. לרב אסי בכתובה לא, משום מעשי ידיה ליתומים, ולריו"ח זימנין לא ספקה. משמע דמ"מ לא פלוג, וריו"ח יסבור נזקקין לכתובה גם בספקה, ורב אסי יסבור אין נזקקין גם בלא ספקה.
ד. בתובעת. נראה דזה חידוש לדינא לריו"ח, דבאינה תובעת רק מסכימה לקבל, נזדקק בלא הכרזה.
כב:
ה. בעמוד ב'. א"ל רב פפא משום חינא. יל"ע אי נקט בדווקא או ה"ה גם למ"ד משום מזוני.
ו. אמרי נהרדעי בכולהו. נראה מרש"י ותוס' דהיה ס"ד לפרש בכולהו אפי' לא אמר תנו, והיינו כרב, ולכן פירשו במנה זו, כלומר רק בתנו.