ברכות דף ה

[ישבב הסופר]

ועבדים, כמו שמצינו אצל ר"ג וטבי עבדיה.
בתורה מצינו אצל יצחק, וינחם יצחק אחרי אמו.

[לייטנר]

אם כבר הזכרנו את הספר 'מילי דברכות' אזכיר דבר נוסף שראיתי משמו, פירוש מחודש ומענין.
בע"א הובא 'ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם'....תורה זו מקרא מצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים' וכו'. ותמהו האחרונים מדוע הקדימו את המשנה לנביאים וכתובים. (ראה פני יהושע, סמיכת חכמים, אמרי נועם, ועוד).
ובמילי דברכות הנ"ל פירש, שאין כוונת הגמרא למשניות שסידר רבי, אלא ל'משנה תורה' [ספר דברים] שיש בה הרבה מצוות שלא נזכרו בחומשים שלפניו, והוצרכו לומר שגם הן ניתנו למשה בסיני, כדי שלא נטעה לומר שמצוות אלו משה אמרן מדעת עצמו.

וממשיך בזאת את שיטת רבו, הנצי"ב. עיין, למשל, העמק דבר דברים ה כח.

[לייטנר]

ה: והא אמר רבי יוחנן דין גרמא וכו'
ובתוס' מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך וכו'

שמעתי מהרב ישראל דרוק שליט"א, בשם חותנו הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א
שלא מצינו בחז"ל תנחומין, אלא על פטירת בנים, רח"ל

ומה יאמר על:

מתה אשתו ונשא אשה אחרת - אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין. ...הא - באביו ואמו, הא - בשאר קרובים. - התם נמי ידבר עמו תנחומין מן הצד! - אין, הכי נמי. ומאי אינו מדבר עמו תנחומין - כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד

(מו"ק כא ב)?!

ותשלח ותקרא ליעקב, אמרה לו הרשע הזה כמה הוא תוהא עליך כמה הוא מתנחם עליך וכבר שתה עליך כוס תנחומין

(ב"ר סז ט)?!

משל לאדם שמתה לו אשתו ונכנסו חביריו לנחמו, אם על אשתו מנחמים לו ואינו מתנחם, אומרים לו וכי אשתך יפה מאשת פלוני שמתה וקיבל עליה תנחומים, אם על בנו כך, אומרים לו בנך יפה מבנו של פלוני

(פסיקתא רבתי ל)?!

[הר ששון]

אך נהוג לומר 'נקנין ביסורין' בל' הווה כמו שידוע שתורה ועוה"ב נקנין ביסורין וא"כ יש מקום לומר שגם א"י נקנית תדיר ביסורין ולא רק בכניסתן לארץ

ולדידך האיך לומדים מסמיכת פסוקים אלו שזה גם לדורות ?

לא הבנתי מה קשה לפירוש שלי ולא קשה לפירוש האחר. (סמיכות הפס' מורה שההימצאות בא"י (ולאו דוקא הכניסה) מלווה ביסורין).

בגמרא ובחומש שלי כתוב כי ה אלקיך מביאך אל ארץ טובה ופשטות הכתוב מדבר בהכניסה דאז
תוציא חומש אם אתה צריך

[שטיינער]

שמעתי מהרב ישראל דרוק שליט"א, בשם חותנו הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א
שלא מצינו בחז"ל תנחומין, אלא על פטירת בנים, רח"ל

במכילתיןן ט"ז ע"ב מעשה שמתה שפחתו של ר' אליעזר נכנסו אליו תלמידיו לנחמו.
ושם גבי טבי עבדו של ר"ג, איתא דר"ג קיבל עליו תנחומין.

[יאיר]

ולדידך האיך לומדים מסמיכת פסוקים אלו שזה גם לדורות ?

לא הבנתי מה קשה לפירוש שלי ולא קשה לפירוש האחר. (סמיכות הפס' מורה שההימצאות בא"י (ולאו דוקא הכניסה) מלווה ביסורין).

בגמרא ובחומש שלי כתוב כי ה אלקיך מביאך אל ארץ טובה ופשטות הכתוב מדבר בהכניסה דאז
תוציא חומש אם אתה צריך

אין הכרח לומר כך ואפשר לפרש שהכוונה על עצם ההימצאות בא"י ולאו דוקא הכניסה אלא גם עצם ההימצאות בה.
[מה פירוש עוה"ב נקנה ביסורין? ה"ה א"י]

[הר ששון]

אין הכרח לומר כך ואפשר לפרש שהכוונה על עצם ההימצאות בא"י ולאו דוקא הכניסה אלא גם עצם ההימצאות בה.
[מה פירוש עוה"ב נקנה ביסורין? ה"ה א"י]

נא להסביר למה זה אין הכרח
עוה"ב של כאו"א נקנה ביסורין ע"י נר מצוה ותורה אור וכו'
אני יכול לחיות עם קושיא אבל לא עם תירצים כאלה מצטער

[יאיר]

אשמח אם מי שהבין כוונתי יוכל להסביר.

[צביב]

ה: והא אמר רבי יוחנן דין גרמא וכו'
ובתוס' מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך וכו'

שמעתי מהרב ישראל דרוק שליט"א, בשם חותנו הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א
שלא מצינו בחז"ל תנחומין, אלא על פטירת בנים, רח"ל

ומה יאמר על:

מתה אשתו ונשא אשה אחרת - אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין. ...הא - באביו ואמו, הא - בשאר קרובים. - התם נמי ידבר עמו תנחומין מן הצד! - אין, הכי נמי. ומאי אינו מדבר עמו תנחומין - כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד

(מו"ק כא ב)?!

ותשלח ותקרא ליעקב, אמרה לו הרשע הזה כמה הוא תוהא עליך כמה הוא מתנחם עליך וכבר שתה עליך כוס תנחומין

(ב"ר סז ט)?!

משל לאדם שמתה לו אשתו ונכנסו חביריו לנחמו, אם על אשתו מנחמים לו ואינו מתנחם, אומרים לו וכי אשתך יפה מאשת פלוני שמתה וקיבל עליה תנחומים, אם על בנו כך, אומרים לו בנך יפה מבנו של פלוני

(פסיקתא רבתי ל)?!

כעת נזכרתי שהנוסח אחר
כמדומני שאמר שמצינו את הלשונות שבהם ניחמו
רק בפטירת בנים רח"ל

[לייטנר]

ה: והא אמר רבי יוחנן דין גרמא וכו'
ובתוס' מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך וכו'

שמעתי מהרב ישראל דרוק שליט"א, בשם חותנו הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א
שלא מצינו בחז"ל תנחומין, אלא על פטירת בנים, רח"ל

כעת נזכרתי שהנוסח אחר
כמדומני שאמר שמצינו את הלשונות שבהם ניחמו
רק בפטירת בנים רח"ל

אז מה ההכרח להבין מכך ביחס לרבי יוחנן?

[צביב]

ה: והא אמר רבי יוחנן דין גרמא וכו'
ובתוס' מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך וכו'

שמעתי מהרב ישראל דרוק שליט"א, בשם חותנו הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א
שלא מצינו בחז"ל תנחומין, אלא על פטירת בנים, רח"ל

כעת נזכרתי שהנוסח אחר
כמדומני שאמר שמצינו את הלשונות שבהם ניחמו
רק בפטירת בנים רח"ל

אז מה ההכרח להבין מכך ביחס לרבי יוחנן?

כתבתי זאת רק דרך הערה לכל ענייני הניחום שמצינו בחז"ל [ולא דוקא בענין רבי יוחנן]

[לייטנר]

אגב, דברי ר"ע לחבריו התנאים על חורבן הבית כונו 'תנחומים': "בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!".

[צביב]

אגב, דברי ר"ע לחבריו התנאים על חורבן הבית כונו 'תנחומים': "בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!".

אכן
לאחר שניחמו, זה ניחם,
אבל לשון הדיבור עמו לא היה בדרך תנחומים

[לייטנר]

אגב, דברי ר"ע לחבריו התנאים על חורבן הבית כונו 'תנחומים': "בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!".

אכן
לאחר שניחמו, זה ניחם,
אבל לשון הדיבור עמו לא היה בדרך תנחומים

אנא השווה את לשונות התנחומים ביחס לתנחומים על בנים.

[צביב]

מצינו כמה פעמים בחז"ל שהלכו לנחם אבלים [כעת קשה לי לחפש, אבל כמדומני במסכת שבת, כתובות, ואדר"ן] ובכל המקומות רק על בנים

[לייטנר]

מצינו כמה פעמים בחז"ל שהלכו לנחם אבלים [כעת קשה לי לחפש, אבל כמדומני במסכת שבת, כתובות, ואדר"ן] ובכל המקומות רק על בנים

(כבר הוזכר לעיל):

מעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר. נכנסו תלמידיו לנחמו

(ברכות טז ע"ב)

[צביב]

בברכות ט"ז לא מצינו שנחמוהו

[לייטנר]

ידידי,
אני משער שרצונך לומר שנוסחאות של תנחומין לא מצאנו שנשתיירו בידינו בכתובים, אלא על מיתת בנים.
אעפ"כ, מכאן אין להוכיח דבר ביחס לתנחומים שניחם רבי יוחנן, שהרי ידוע לנו על הו"א אפילו על תנחומין על עבד ושפחה.

[עוקר הרים]

תנחום מעניין על בת שנפטרה.
ב"ק לח ע"א:
רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל נינחמיה אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא דאמרי מאי אפשר למיעבד הא אפשר למיעבד עבדי אזל הוא לחודאי גביה א"ל ויאמר ה' (אל משה) [אלי] אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כל שכן אמר לו הקדוש ברוך הוא לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית והלא דברים ק"ו ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקדוש ברוך הוא על ב' אומות גדולות ולא החריבן בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה.

[יוסףלוי]

נעשה נא עליית קיר קטנה רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים בשלמא למ"ד אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למ"ד עלייה מאי קיר שקירוה .

תימה על שאלת הגמ', דקארי לה מאי קארי לה, הא פירש להדיא שקירוה, ואמאי פירש אם לא להכי [לבאר המילה "קיר"]. וצ"ע.
[הקשה כן בס' אבקת רוכל]

[לייטנר]

נעשה נא עליית קיר קטנה רב ושמואל חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים בשלמא למ"ד אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למ"ד עלייה מאי קיר שקירוה .

תימה על שאלת הגמ', דקארי לה מאי קארי לה, הא פירש להדיא שקירוה, ואמאי פירש אם לא להכי [לבאר המילה "קיר"]. וצ"ע.
[הקשה כן בס' אבקת רוכל]

נראה שיש כאן בעצם שתי שכבות של דיון:
בראשונה - מובאת מחלוקת רב ושמואל, כולל ההסבר 'וקירוה'.
בשניה - נשאלה שאלה על מ"ד 'עלייה', כיצד אפשר להשתמש במילה 'קיר' ביחס לעלייה. ע"כ השיבו: "שקירוה". כלומר, לא בהכרח שבשכבה השניה ידעו על ההסבר המובא בשכבה הראשונה.

כ"ז נאמר בלא לבדוק בכ"י ובדפו"ר.

[יוסףלוי]

אכן, אם נחלק את התלמוד לשכבות, הכל מסתדר.

[לייטנר]

אכן, אם נחלק את התלמוד לשכבות, הכל מסתדר.

אכן, אפשר גם להשתמש בביטוי אחר. מלה"ד? לציטוט הודעה בפורום. את ההודעה תשאיר שלמה, אע"פ שבדברי ההסבר שלך תחזור על חלק מהמילים שנאמרו בהודעה המקורית. א"כ, מדוע להשאיר את הציטוט בשלמותו? משום כבוד האומר, משום שיגרא דלישנא שהתקבעה וכן הלאה.

[אליהוא]

אי"ז שייך לדף ה' אלא לדף י'. ולגופו של ענין עי' גי' הילקוט ובמהרש"א.

[אפרקסתא דעניא]

אם כבר הזכרנו את הספר 'מילי דברכות' אזכיר דבר נוסף שראיתי משמו, פירוש מחודש ומענין.
בע"א הובא 'ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם'....תורה זו מקרא מצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים' וכו'. ותמהו האחרונים מדוע הקדימו את המשנה לנביאים וכתובים. (ראה פני יהושע, סמיכת חכמים, אמרי נועם, ועוד).
ובמילי דברכות הנ"ל פירש, שאין כוונת הגמרא למשניות שסידר רבי, אלא ל'משנה תורה' [ספר דברים] שיש בה הרבה מצוות שלא נזכרו בחומשים שלפניו, והוצרכו לומר שגם הן ניתנו למשה בסיני, כדי שלא נטעה לומר שמצוות אלו משה אמרן מדעת עצמו.

פירושו מחודש. ובאשר לקושייתו לכאורה י"ל בפשיטות, דתורה זה מקרא היינו תורה שבכתב, ומצוה זו משנה היינו תושבע"פ המבארת את אופן עשיית המצוות, והיא קודמת לנביאים ולכתובים, שאף כי הראום למשה, עכ"ז לא ניתנו לבנ"י. וברמב"ם בהקדמתו ל"משנה תורה" ניסח בלשונו הזהב: "כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני – בפירושן ניתנו, שנאמר "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה" – "תורה" זו תורה שבכתב, ו"מצוה" זו פירושה".

[מיללער]

ה.
גמרא

ואמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר 'ובני רשף יגביהו עוף', ואין עוף אלא תורה, שנאמר 'התעיף עיניך בו ואיננו', ואין רשף אלא מזיקין שנאמר 'מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי'.

ובאמת מאמר זה צע"ג, שהרי כאן לא מוזכר שום קשר בין קר"ש לפסוק, וה"ה שאין כל רמז שהוא צריך להיות על מטתו. ולא עוד, אלא שהדרשה של רבי יצחק פותח בקר"ש על המטה, וממשיך 'ואין עוף אלא תורה וכו' שאין לו ענין לקר"ש, ממש פתח בכד וסיים בחבית. ואם קר"ש אינו אלא משום שכר הקורא בתורה, הוה ליה למימר 'כל הקורא בתורה מזיקין בדילין הימנו', ומה ענין קר"ש עה"מ אצל 'ואין עוף אלא תורה'.
יתברך מי שיורני תירוץ נכון לזה.

בלמדי נתקשיתי גם אני הקטן בזה, וחשבתי שר"ל למד רמז בדברי הכתוב 'התעיף עיניך בו' שתסגור את עיניך (בשינה) 'בו' בתורה, וזהו קר"ש שעל המטה. (ויש להעמיס זה בדברי רש"י בדוחק)

שוב מצאתי בספר מנחם משיב נפש שהביא בדומה לזה מספר והיה ברכה

[אהרן תאומים]

וסגרת עיניך בו אולי זה הרמז לקריאת שמע שסוגר עיניו בשעת קריאת שמע, כי מה שרש"י כותב אינו קשור לפשט הגמרא כלל לגבי מזיקים וכו' אלא זה פירושו של הפסוק במשלי וזה לשון רש"י שם במשלי "התעיף עיניך בו" - כרגע שתכפול עיניך לעמצו ואין אותה גירסא מצויה בך "התעיף" - כמו וכפלת ותעיף.
עיין מגילה י"ח ע"ב וברש"י ועוד

[ביקורת תהיה]

'אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו וכו' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה'. ותמוה, אם אכן יש בידו עוון ביטול תורה מדוע מתחילה כשפשפש במעשיו לא מצא זאת.
ידועים תירוצי הנפש החיים, אור החיים, הגר"א, המדרש שמואל, ועוד. יבאו החברים ויוסיפו מהידוע להם.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הֵיכִי דָּמֵי חִלּוּל הַשֵּׁם כוּ', כְּגוֹן אֲנָא דִּמְסַגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה. רָצָה לוֹמַר, אֵצֶל אָדָם אַחֵר שֶׁהוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה לָא הָוֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, אֲבָל בְּאִישׁ צַדִּיק כָּמוֹהוּ מִקְּרֵי אַף זֶה חִלּוּל הַשֵּׁם. נִמְצָא בְּלֹא זֶה לֹא הָיָה לוֹ לִתְלוֹת יִסּוּרָיו בְּבִטּוּל תּוֹרָה, דְּיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי בְּלוֹמֵד תּוֹרָה בְּהַתְמָדָה עֲצוּמָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאֵין אֶצְלוֹ שׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה, דְּאַף אִם יֵלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, דְּהִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה לָא מִקְּרֵי בִּטּוּל תּוֹרָה, אָמְנָם אַחַר שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא הֲרֵי הוּא צַדִּיק גָּמוּר, אִם כֵּן אַף הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה מִקְּרֵי בִּטּוּל תּוֹרָה, לְכָךְ יִתְלֶה יִסּוּרָיו (בְּהִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת) בְּבִטּוּל תּוֹרָה. (מן המאגר, איני יודע שם אומרו)

[מצפה]

עוד ב' הערות:
ב. "אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה" וכו'.
הקושיא כאן ידועה, שאם יש בו עון ביטול תורה, א"כ אין לך עוון גדול מזה, ומה הוא שאמר קודם 'פשפש ולא מצא'?
ונהוג לומר שאכן מדובר שאינו מוצא כל עון, ועל פניו לא ניכר בו ביטול תורה, אבל אומרים לו שמכיון שלא מצא שום עון, כנראה שבאיזשהו מקום יש בו עון ביטול תורה, אף שאינו מרגיש בזה.
ובאמת שזה נכנס בדברי הגמ', שלא כתוב 'בידוע שיש בו ביטול תורה', אלא 'יתלה' בביטול תורה, והיינו מעין ספק, שבלית ברירה צריך לומר שכפי הנראה ייסוריו הם משום ביטול תורה, ואמנם אם 'תלה ולא מצא' והיינו שהתחזק בתורה ככל יכלתו, ולא הלכו ייסוריו, 'בידוע שיסורין של אהבה הם' וכו'.

אשמח לשמוע עוד דרכים על הנ"ל.

יתכן לומר על פי מה שכתב במשנ"ב בהקדמה להלכות שבת בשם היערות דבש שאי אפשר להינצל מהלכות שבת אם לא ילמוד כל הדינים על בוריים. וזהו שאמרו 'פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה' שלא מצא החטא כיון שלא למד כל פרטי הדינים.

[אהרן תאומים]

מה שכתבתי בענין זה
רש"י ד"ה פשפש ולא מצא – לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבוא:
ידוע כאן קושית המפרשים שאם לא מוצא עבירה, איך מוצא פתאום ביטול תורה? הרי זה ג"כ עבירה? ונראה מדוייק מרש"י שההסבר הוא כך: לא מצא עבירה שבשבילה = שמתאימה ליסורין שיש לו, היות ויש עבירות מסויימות שבאים עליהם יסורים שמתאימים להם כגון צרעת על לה"ר ועוד דברים וע"כ אם לא מוצא לאיזו עבירה לשייך את הייסורים, כי הייסורים הם יותר כלליים אזי יתלה בעוון ביטול תורה שהוא עוון כללי יותר.

[דרך ישרה]

בסוף הדף מביאה הגמ' שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם ויצא ולא המתין על חבירו, טורפין לו תפלתו באפו, שנא' טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ. פירש"י וכי סבור היית שבשביל שיצאת תסתלק השכינה?.
שאלני אחד, דלפי"ז משמע דהחטא הוא מה שיצא קודם שיצאה השכינה, אך א"כ לעולם לא יוכל לצאת כל עוד אחד מתפלל, ואפי' היו שם מאה והתפללו ועדיין נשארו שם מאה אלא שאינם באמצע התפילה, יהא אסור לו לצאת? ועוד, דלעיל משמע דהחטא הוא מה שמניח לחבירו לחזור לבד ויפחד כל הדרך?

[הפשטן]

ואמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר 'ובני רשף יגביהו עוף', ואין עוף אלא תורה, שנאמר 'התעיף עיניך בו ואיננו', ואין רשף אלא מזיקין שנאמר 'מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי'.

ובאמת מאמר זה צע"ג, שהרי כאן לא מוזכר שום קשר בין קר"ש לפסוק, וה"ה שאין כל רמז שהוא צריך להיות על מטתו. ולא עוד, אלא שהדרשה של רבי יצחק פותח בקר"ש על המטה, וממשיך 'ואין עוף אלא תורה וכו' שאין לו ענין לקר"ש, ממש פתח בכד וסיים בחבית. ואם קר"ש אינו אלא משום שכר הקורא בתורה, הוה ליה למימר 'כל הקורא בתורה מזיקין בדילין הימנו', ומה ענין קר"ש עה"מ אצל 'ואין עוף אלא תורה'.

לכן:

לכאו' כצ"ל:
"ואמר רבי יצחק: כל {הקורא קריאת שמע על מטתו} [העוסק בתורה] - מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף - ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עינך בו ואיננו - ואין רשף אלא מזיקין" וכו'.
תדע, דהא מעי"ז איתא לקמי': "אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה - יסורין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף - ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עינך בו ואיננו - ואין רשף אלא יסורין" וכו'.
והשיבוש בגרסת הספרים נובע לכאו' מדלעיל מני': "א"ר יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז" וכו'.

א"נ, לכאו' כצ"ל:
"ואמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו - מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף - ואין עוף אלא {תורה שנאמר התעיף עינך בו ואיננו} [קריאת שמע על מטתו שנאמר ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול] - ואין רשף אלא מזיקין" וכו'.
תדע, דהא מעי"ז איתא לעיל מני': "א"ר לוי וכו': יקרא קריאת שמע, שנאמר על משכבכם וכו'. א"ר יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו וכו', דכתיב וכו' ירננו על משכבותם".
והשיבוש בגרסת הספרים נובע לכאו' מדלקמי': "אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה - יסורין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף - ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עינך בו ואיננו - ואין רשף אלא יסורין" וכו'.