מסכת זבחים - הערות והארות פנינים ומרגליות

[שמר]

מג, א
האם בדם יש דין לחמו של מזבח
ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול... והדם.
מבואר, שבדם ליכא דין פיגול.
ובתוס' ביארו, "שמא לא שייך למימר גבי דם פקע פיגולו כי אם גבי הקטרה דוקא שנעשה לחמו של מזבח".
חזינן, שאין דין לחמו של מזבח בדם.
יש לעיין ממתניתין דר"פ המזבח מקדש [פג, א]:

"רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלתה לא תרד אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים שרבן גמליאל אומר לא ירדו ורבי יהושע אומר ירדו".

מבואר אם כן, שלרבן גמליאל כן יש דין לחמו של מזבח בדם, וצ"ע.

ולכאורה אף לדעת ר"י איכא בדם לחמו של מזבח עי' תוס' פו: (מתחיל בע"א) ז"ל דאפילו מאן דאית ליה גבי דם אם עלו ירדו מודה בדם הנזרק דקלטו מזבח עיי"ש היטב.

[מיללער]

זבחים כד: תוד"ה במקרא נדרש.

ופרק קמא דקדושין משמע דכו"ע דרשי' מקרא לפניו בלא וי"ו מוסיף וכו' דפריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה.

המציינים ציינו לדברי הגמ' קידושין טו: דאכן שם נראה דכו"ע דרשי מקרא לפניו, אבל המשך דברי התוס' שכ' "דפריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה" זה נמצא להלן בקידושין בדף לד. ושם לא מיירי כלל מענין מקרא נדרש לפניו וצ"ע.

[ביקורת תהיה]

זבחים כד: תוד"ה במקרא נדרש.

ופרק קמא דקדושין משמע דכו"ע דרשי' מקרא לפניו בלא וי"ו מוסיף וכו' דפריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה.

המציינים ציינו לדברי הגמ' קידושין טו: דאכן שם נראה דכו"ע דרשי מקרא לפניו, אבל המשך דברי התוס' שכ' "דפריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה" זה נמצא להלן בקידושין בדף לד. ושם לא מיירי כלל מענין מקרא נדרש לפניו וצ"ע.

שם מבואר כי מקרא 'למען ירבו ימיכם' נדרש לפניו – אקרא ד'וכתבתם על מזוזות ביתך', כדלהלן:
וְנַקִּישׁ מְזוּזָה לְתַלְמוּד תּוֹרָה. לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב 'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם' – גַּבְרֵי בָּעֵי חַיֵּי, נְשֵׁי לָא בָּעֵי חַיֵּי?!
ודרך אגב, במהדורת 'עוז והדר' אכן מצויין 'דף לד.'

[אביר הרועים!]

לה, א
מדוע הדם חוצץ והלא כל לנאותו אינו חוצץ
אמר להם רבי יהודה לדבריכם למה פוקקין העזרה, אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם, והא דם הוי חציצה.
יש לעיין, דמאחר והדם הוי כבוד ושבח לבני אהרן, אם כן מהי פירכת הגמ' 'והא דם הוי חציצה'.
והלא קיי"ל [סוכה לז, א] דכל לנאותו אינו חוצץ. ואם כן הדם שהינו נוי אינו אמור לחצוץ, וצ"ע

בקדשים אין כלל את הדין של כל לנאותו אינו חוצץ וכן שבמקצת לא הוי חציצה. עיי' לעיל יט. שנסתפק הש"ס אפי' בנימא, ובפסחים נז. מבואר שכריכת ידיו בשיראי הוי חציצה אפי' שהוא לנוי.

יישר כח.
על הראיה מפסחים יש לדון, דשם זה היה לכבודו של הכהן, ולא לכבוד הזבח, וכאן זהו לכבוד עבודת הקרבנות.

אמת. וכ"כ התוס' סוכה לז.

[מיללער]

שם מבואר כי מקרא 'למען ירבו ימיכם' נדרש לפניו – אקרא ד'וכתבתם על מזוזות ביתך', כדלהלן:
וְנַקִּישׁ מְזוּזָה לְתַלְמוּד תּוֹרָה. לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב 'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם' – גַּבְרֵי בָּעֵי חַיֵּי, נְשֵׁי לָא בָּעֵי חַיֵּי?!
ודרך אגב, במהדורת 'עוז והדר' אכן מצויין 'דף לד.'

תודה

עדיין הדבר קשה:
א. הרי בגמ' קידושין טו: אכן מבואר בעליל שכולם דרשו מקרא לפניו, ואם כוונת התוס' לקידושין דף לד. קשה למה שבקו את הראיה החותכת יותר
ב. בקידושין דף לד. לא מצינו שהדרש הוא מדין מקרא נדרש לפניו אלא מהקישא כמ"ש "ונקיש" מזוזה לת"ת, ואם כוונתם להתירוץ שם של למען ירבו ימיכם קשה שעיקר חסר מן הספר
[ג. אולי במהדורות עוז והדר המאוחרות תיקנו הדבר, למדתי בעוז והדר ושם הציון הוא לדף טו: - ולכאורה ציון היא מבעלי מסורת הש"ס, וקשה למוחקו ולשנותו]

[ביקורת תהיה]

א. לא כי, אלא מעיקרא סלקא אדעתא דריה"ג ור"ע פליגי, דמר סבר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו, ומר סבר מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו; אבל למסקנא, אליבא דכ"ע אין המקרא דגאולת עצמו בא ללמד לא לפניו ולא לאחריו, אלא בסברא קמיפלגי. ורק אליבא דרבי אמרינן התם דמקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו.
ב. אכן העיקר חסר, אך הכוונה ברורה.

[שמואל דוד]

ל"א ע"א
אמר רבי ינאי חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דכתיב (מלכים ב ט, י) ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל כו'
עיין הגהות יעב"ץ (מהדורת זכר חנוך) ולא הבנתי כוונתו אבל מתוך דבריו יש להקשות מדוע לא הביא הגמרא קרא דמלכים א,כא, כג - הכלבים יאכלו את איזבל כו' וצ"ע

D43D5DEB-26B2-4E90-90FD-3A4CCE4EE126.jpeg

קבלתי תשובה נפלאה בענין זה מגאון אחד שליט״א ואם יש מישהו שמעוניין אשמח לשלוח באישי.
אגב יש להעיר על הגמרא מדוע נקט כלב דוקא ועיין ביעב״ץ בתוספות מש״כ בזה. ועדיין צע״ק.
ושמעתי שיעור נפלא מאדמו״ר מטאלנא שליט״א בענין זה ואשמח לשלוח באישי.

[שמואל דוד]

האם דרך הבהמות לאכול בשר דנדרוביץ ישראל מוריה שנו אב תשע.pdf

(118.21 KiB) הורד 333 פעמים

ייש״כ לאחד מחכמי הפורום על הנ״ל

[שמואל דוד]

ל"א ע"א
אמר רבי ינאי חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דכתיב (מלכים ב ט, י) ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל כו'
עיין הגהות יעב"ץ (מהדורת זכר חנוך) ולא הבנתי כוונתו אבל מתוך דבריו יש להקשות מדוע לא הביא הגמרא קרא דמלכים א,כא, כג - הכלבים יאכלו את איזבל כו' וצ"ע

D43D5DEB-26B2-4E90-90FD-3A4CCE4EE126.jpeg

הנה קבלתי תשובה מחכם אחד שליט״א וז״ל הרבה פעמים יש בגמ' בכת"י ישנים שמביאים פסוקים באופן משובש. לענ"ד זה בגלל שהמעתיק ידע שכל אחד מכיר את הפסוק ולכן לא טרח לכתוב את כל הפסוק אלא רק את ההתחלה שלו (והוסיף כו', או וגו'), ומעתיק שבא אחריו השלים את הפסוק לפי הבנתו, ומעתיק אחר שבא אחריו שוב כתב רק את ההתחלה של הפסוק וזה שאחריו שוב השלים וכך נולדו שיבושים.
הפסוקים שכתובים בש"ס שלנו רובם הוגהו ותוקנו בהוצאה של ש"ס וילנא שהגיהו את השיבושים האלה והשלימו התחלות של פסוקים.

נראה שאצל היעב"ץ היתה בגמ' שלנו גרסה שונה. לפי הגרסה שלו הפסוק שהועתק בגמ' הועתק בשיבוש ולא היה כמו אף אחד משני הפסוקים שבמקרא. ההשערה שלי שאצלו היה כתוב "ואת איזבל יאכלו הכלבים בחל יזרעאל". זה שיבוש, שנולד מכך שמעתיק אחד חשב על הפסוק במלכים א' ומעתיק אחר חשב על הפסוק במלכים ב' ויצא הרכבה משובשת של שני הפסוקים האלה. והיעב"ץ אומר שכמו שזה כתוב בש"ס אין פסוק כזה במקרא.
אפשר לומר שבגרסה המקורית הנכונה הש"ס התכוון לפסוק במלכים א' (הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת-אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל.) והמעתיקים שיבשו את התחלת הפסוק. ואפשר לומר שהש"ס התכוון לפסוק במלכים ב' (וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל) והמעתיקים שיבשו את סוף הפסוק. יותר מסתבר לומר שהש"ס התכוון לפסוק במלכים ב', כי מסתבר שהמעתיקים לא משבשים את התחלת הפסוק, כי תמיד מעתיקים את ההתחלה כמו שהיא, ומוסיפים "כו'". ורק לגבי ה"כו'" כל מעתיק פותח את זה לפי דעתו ויכולים ליפול בזה שיבושים. וכלפי זה מחדש היעב"ץ שלא נאמר כך, כי מסתבר שהגמרא הביאה את הפסוק הראשון, וכמו שסברת בקושיא שלך, ואיננו יודעים איך התגלגל שיבוש המעתיקים ולכן ננקוט שהגרסה הנכונה היא הפסוק הראשון של מלכים א'. לפי גרסת היעב"ץ הגרסה בגמ' שלנו היא הפסוק של מלכים א' ולא כמו שאצלנו. . אמנם המגיהים של דפוס וילנא סברו כנראה כמו שכתבתי שמסתבר שהשיבוש הוא בסוף הפסוק, ולפי זה אם התחלת הפסוק מדוייקת אז בסוגייתנו מובא הפסוק של מלכים ב', ותיקנו במקום "חל" לגרוס "חלק". עכ״ל


ועדיין צריך עיון בזה.
וכ״ה בכל זה הגר״י דנדרוביץ שליט״א

[שמר]

ב.
אסור לשנויי ביה וכו' מוצא שפתיך תשמור וכו' אם לא נדר יהא נדבה.

אחר העיון בסוגיית "שכיב ר"ל על מעוהי" לקמן ה. עולה שהפסוק הנ"ל לא שייך באשם עיי"ש.
וא"כ האם מותר לשנויי באשם (לאיבעית אימא קרא)?

[שמואל דוד]

מ״ג ע״א

אמר עולא קומץ פיגול שהעלו על גבי המזבח פקע פיגולו ממנו אם אחרים מביא לידי פיגול הוא עצמו לא כל שכן כו׳
מאי קא משמע לן אי דאין חייבין עליו משום פיגול תנינא אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול הקומץ והקטרת והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם

יש להעיר מדוע האריך הגמרא להביא כל המשנה.
ומאחר שהאריך כ״כ יש להעיר מדוע לא כתב גם ״והנסכין הבאין בפני עצמן״ [וי״ל] וצ״ע.

[פלתי]

ב.
אסור לשנויי ביה וכו' מוצא שפתיך תשמור וכו' אם לא נדר יהא נדבה.

אחר העיון בסוגיית "שכיב ר"ל על מעוהי" לקמן ה. עולה שהפסוק הנ"ל לא שייך באשם עיי"ש.
וא"כ האם מותר לשנויי באשם (לאיבעית אימא קרא)?

איבעית אימא קרא.jpg (68.23 KiB) נצפה 14377 פעמים

[ההוא דאמר]

מה, ב
האם פיגול הינו במחשבה או בדיבור
רד"ה שכן גז"ל סימן. נותר וטומאה פסול הגוף ופיגול פסול מחשבה.
קצ"ב, ממה שכתב רש"י לעיל [מא, ב ד"ה כגון], וכל מחשבה דקדשים מוציא בפה הוא.
ואם כן, מדוע כתב רש"י שפיגול הוא פסול מחשבה.

[ההוא דאמר]

מד, ב
האם השקאת הסוטה ומנחתה הינם בגדר בירור או מתיר
לכל מנחתם לרבות מנחת עומר ומנחת הקנאות סלקא דעתך אמינא {שמות כט-לג} ואכלו אותם אשר כפר בהם ומנחת העומר להתיר אתיא ומנחת קנאות לברר עון קאתיא קמ"ל.
הנה איתא בבד קודש [כתובות סי' ה'], בשם מרן הגרי"ז, כי גדר ההשקאה בסוטה אינו בגדר של בירור, דהלא זכות תולה במים המרים, אלא הוי גדר של 'מתיר' על האיסור שחל בקינוי. [ועיין ברש"י בפ' נשא שנמי משמע כן].
וצ"ב, מדברי הגמ' בסוגיין שאומרת שמנחת קנאות באה לברר עון, והלא למה שנקט הגרי"ז ליכא לברורי מאחר שזכות תולה, וצ"ע.
אמנם ראה בבד קודש [יבמות סי' יב] שכתב, דמלבד הדין בירור יש גם דין מתיר, ולפי"ז א"ש.

בד קודש להגרב%27%27ד פוברסקי כתובות סי%27 ה%27.png (76.28 KiB) נצפה 14218 פעמים

[שמואל דוד]

יד: שחט ישראל

עיין רש״י ד״ה ת״ש - ״כן היה דרכן לעשות״

אולם עיין רש״י בפסחים סד. ד״ה שחט ישראל - ״אם ירצה, שהשחיטה כשירה בזרים בכל הקרבנות״

וע״ע במשנה לא: שמשמע ששחיטה כשרה בדיעבד. ועיין גמרא לב.

וע״ע ביעב״ץ בלחם שמים רפ״ד דקידושין (הובא בליקוטים זבחים לב.) שיש ג׳ מקומות במקרא שמצינו שהיו מקפידין בשחיטה שיהיה נעשה ע״י כהן או לוי.

אשמח לעוד מ״מ בזה.

[בקרו טלה]

רש"ש מסכת ברכות לא עמוד ב
א"ל עלי קראו כהן ליתי ולשחוט כו'. נראה דעלי נמי ידע הדין דשחיטה בזר כשרה אלא דלכתחלה היו נוהגים בכהן עמש"כ לעיל (כ"ח א') להכי א"ל קראו כהן ושמואל חזי דהוו מהדרי בתר כהן ר"ל שהשתדלו ביותר בתריה דכהן לכן אמר להו למה לכו לאהדורי כו'.
ועי' עוד במשמר הלוי זבחים סי' ס [תנינא סי' ל] שהאריך בזה

[ביקורת תהיה]

א. דברי רש"י בזבחים 'כן היה דרכן לעשות' מתייחסים לכל התיאור המתואר במשנה 'שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נְתָנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵירוֹ'.
ב. דברי רש"י בפסחים הלוא המה דברי הגמרא על המשנה: לָא סַגִּיא דְּלָאו יִשְׂרָאֵל?! הִיא גוּפָא קמ"ל, דִּשְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁירָה:
ג. על המשנה 'כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה' אמרינן בגמרא: דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא?! וּרְמִינְהוּ ... הוּא הַדִּין לְכַתְּחִילָּה נַמֵּי וכו'. וכן פסק הרמב"ם: כָּל הַפְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה מֻתָּרִין לִשְׁחֹט קָדָשִׁים לְכַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.

[שמואל דוד]

רש"ש מסכת ברכות לא עמוד ב
א"ל עלי קראו כהן ליתי ולשחוט כו'. נראה דעלי נמי ידע הדין דשחיטה בזר כשרה אלא דלכתחלה היו נוהגים בכהן עמש"כ לעיל (כ"ח א') להכי א"ל קראו כהן ושמואל חזי דהוו מהדרי בתר כהן ר"ל שהשתדלו ביותר בתריה דכהן לכן אמר להו למה לכו לאהדורי כו'.
ועי' עוד במשמר הלוי זבחים סי' ס [תנינא סי' ל] שהאריך בזה

אלפי תודות!

[שמואל דוד]

א. דברי רש"י בזבחים 'כן היה דרכן לעשות' מתייחסים לכל התיאור המתואר במשנה 'שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נְתָנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵירוֹ'.
ב. דברי רש"י בפסחים הלוא המה דברי הגמרא על המשנה: לָא סַגִּיא דְּלָאו יִשְׂרָאֵל?! הִיא גוּפָא קמ"ל, דִּשְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁירָה:
ג. על המשנה 'כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה' אמרינן בגמרא: דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא?! וּרְמִינְהוּ ... הוּא הַדִּין לְכַתְּחִילָּה נַמֵּי וכו'. וכן פסק הרמב"ם: כָּל הַפְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה מֻתָּרִין לִשְׁחֹט קָדָשִׁים לְכַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.

תודה רבה!

[ביקורת תהיה]

רש"ש מסכת ברכות לא עמוד ב
א"ל עלי קראו כהן ליתי ולשחוט כו'. נראה דעלי נמי ידע הדין דשחיטה בזר כשרה אלא דלכתחלה היו נוהגים בכהן.

מן הברייתא דבני בתירא בריש אלו דברים עולה כי המנהג היה שהבעלים הם שוחטים את קרבן הפסח שמביאים, כמסופר: אמרו לו, רבי, שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו. אמר להם, הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל, אם אין נביאים הן, בני נביאים הן. למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו.

ואגב אורחא אנו שומעים מכאן, שכשהותרה שחיטה בשבת - גם לזרים הותרה.

[שברי לוחות]

בזכרוני ששמעתי שבזוה"ק איתא להיפך שיש לשחוט דווקא בזר ולא הכהן שהוא מצד החסד

[שמואל דוד]

קול סופר

26478F1A-064B-4A4A-95BE-54E1E0CD562B.jpeg (170.63 KiB) נצפה 14142 פעמים

[ביקורת תהיה]

בתוך הדברים של חשק שלמה (שצורפו לעיל) כתב וז"ל: במשנה שחט ישראל וקבל הכהן, ופשוט דר"ל דמצוותו דוקא בבעלים, דאי דקמ"ל דכשר אפילו בישראל תקשה פשיטא, דאטו אכתי לא ידעינן דשחיטה בזר כשרה. אתמהה. עכ"ל. הדברים לכאורה אינם עולים בקנה אחד עם דברי הגמרא שם 'היא גופא קמ"ל דשחיטה בזר כשירה'. ואף גם זאת, דבאמת אכתי לא שמענא בשום משנה דשחיטה בזר כשרה.

[בקרו טלה]

מן הברייתא דבני בתירא בריש אלו דברים עולה כי המנהג היה שהבעלים הם שוחטים את קרבן הפסח שמביאים, כמסופר: אמרו לו, רבי, שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו. אמר להם, הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל, אם אין נביאים הן, בני נביאים הן. למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו.

[בקרו טלה]

בזכרוני ששמעתי שבזוה"ק איתא להיפך שיש לשחוט דווקא בזר ולא הכהן שהוא מצד החסד

עי' בילקוט מפרשים ושערי זהר שצירפתי לעיל

[עזריאל ברגר]

נו,ב - בתוד"ה לשני ימים:
למסקנתם, לומדים בבנין אב משלמים שמעשר נאכל לשני ימים.
והנה, אם רוצים ללמוד שנאכל לפחות לשני ימים - אכן יש ללמוד משלמים (ואם יש איזשהו צד חומרא במעשר - בכור יוכיח וחזר הדין ואתי מבינייהו).
אבל אם רוצים ללמוד שאינו נאכל ליותר משני ימים - אי אפשר ללמוד משלמים ואפילו לא מבינייהו דשלמים ובכור, דמה להצד השווה שבהן שאין אוכלים את החזה והשוק שלהם אלא כהנים!
ונלפענ"ד, שמאחר שלא מצינו בקדשים שום קרבן שנאכל ליותר משני ימים, יש לנו לומר "דיו לבא מן הדין להיות כנידון" ולא יהיה מעשר יותר קל משלמים ומבכור.

[שמואל דוד]

נג.

וחומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה כו׳
לכאורה אי אפשר לעשות כן במציאות וצ"ע.
ועיין שיטה מקובצת שהביא גירסא אחרת.

אשמח בביאור כוונת הגמרא בזה.

[שמואל דוד]

נג.

וחומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה כו׳
ועיין שיטה מקובצת שהביא גירסא אחרת.

אשמח בביאור כוונת הגמרא בזה.

עכשיו ראיתי בספר פריו בעתו שהאריך קצת בזה, וגם הוא הניח בקושיא...וע"ע בשיעורי רבי משולם דוד שליט"א.
אשמח במ"מ בזה.

[עזריאל ברגר]

דף נח ואילך:
בקשר למחלוקת על מיקומו של המזבח - במסכת מידות הובאה דעה רביעית, שרובו (כ"ה אמה) בדרום ומיעוטו (ז אמות) בצפון, וכך פסק הרמב"ם.
ובלחם משנה (תמידין ומוספין פ"ב ה"ח) האריך לבאר דברי הרמב"ם איך למרות זאת פסק גם שהמערכה מרוחקת ד אמות מקצה המזבח וגם שהכיור משוך מעט לדרום. מתאים לשיטתו של הרמב"ם, שאינו מחויב לדברים שנאמרו בגמרא בדרך משא ומתן.

[שמואל דוד]

נ״ד ע״א

ת״ש דתני לוי כו׳ ומביא סיד וקוניא וזפת כו׳
ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן כו׳

יש לדקדק,
א) מדוע אצל היסוד הקדים קוניא לזפת ואצל הקרן הקדים זפת לקוניא?
ב) מדוע לא הזכיר סיד אצל הקרן?

ועיין הגהות הגר״א שהגיה דתיבת זפת נמחק וצ״ל גפסיס.
אשמח בביאור כוונתו.

[שמואל דוד]

נה.

לכהנים ״לנשיהם״ ולבניהם כו׳
פירש״י ולנשיהם כדכתיב ואת חזה התנופה וגו׳ אתה ובניך ובנותיך.

לכאורה צ״ע, איך ילפינן נשיהם של הכהנים מקרא של בנותיהם.
אשמח בביאור בזה.

[פלתי]

נה.

לכהנים ״לנשיהם״ ולבניהם כו׳
פירש״י ולנשיהם כדכתיב ואת חזה התנופה וגו׳ אתה ובניך ובנותיך.

לכאורה צ״ע, איך ילפינן נשיהם של הכהנים מקרא של בנותיהם.
אשמח בביאור בזה.

קושיא יפה. עמדו על זה בחידושי ר' משולם דוד על אתר. וכן בתורת זאב אגרות סי' ק"ו.

[פלתי]

נ״ד ע״א

ת״ש דתני לוי כו׳ ומביא סיד וקוניא וזפת כו׳
ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן כו׳

יש לדקדק,
א) מדוע אצל היסוד הקדים קוניא לזפת ואצל הקרן הקדים זפת לקוניא?
ב) מדוע לא הזכיר סיד אצל הקרן?

ועיין הגהות הגר״א שהגיה דתיבת זפת נמחק וצ״ל גפסיס.
אשמח בביאור כוונתו.

ב) עי' במהדורת זכר חנוך שהביא דבכתבי היד הזכיר גם סיד.

[שמואל דוד]

יישר כח

[שמואל דוד]

נה.
לכהנים ״לנשיהם״ ולבניהם כו׳
פירש״י ולנשיהם כדכתיב ואת חזה התנופה וגו׳ אתה ובניך ובנותיך.
לכאורה צ״ע, איך ילפינן נשיהם של הכהנים מקרא של בנותיהם.
אשמח בביאור בזה.

קושיא יפה. עמדו על זה בחידושי ר' משולם דוד על אתר. וכן בתורת זאב אגרות סי' ק"ו.

ובאמת יש לעיין מדוע לא כתב קרא ״אתה ואשתך ובניך״

[פלתי]

נה.
לכהנים ״לנשיהם״ ולבניהם כו׳
פירש״י ולנשיהם כדכתיב ואת חזה התנופה וגו׳ אתה ובניך ובנותיך.
לכאורה צ״ע, איך ילפינן נשיהם של הכהנים מקרא של בנותיהם.
אשמח בביאור בזה.

קושיא יפה. עמדו על זה בחידושי ר' משולם דוד על אתר. וכן בתורת זאב אגרות סי' ק"ו.

ובאמת יש לעיין מדוע לא כתב קרא ״אתה ואשתך ובניך״

במקום אחר כתוב אתה וביתך וכו' עיי"ש במקום שציינתי לעיל.

[מרן המשגיח]

נג.

וחומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה כו׳
לכאורה אי אפשר לעשות כן במציאות וצ"ע.
ועיין שיטה מקובצת שהביא גירסא אחרת.

אשמח בביאור כוונת הגמרא בזה.

קשה. אבל למה בלתי אפשרי?

[שמואל דוד]

באמת אפשר בדוחק. אבל לא הבנתי איך שהזרת מסייע להאצבע.

[ההוא דאמר]

נט, א
בגדרי קדושת מזבח הפנימי, מדין כלי שרת ומדיני קדושת הבית
מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו.
במשך חכמה [שמות מ, ה] ובחזו"א [קמא לא סק"ה] כתבו, דדין זה נאמר רק בבית עולמים ולא במשכן, דמזבח שנעקר בשעה שהיו ישראל במדבר, לא היו יכולים להקטיר קטורת במקומו, ועיין במש"ח שדקדק זאת במקראות . [וע"ע במכתבו של הגר"י אברמסקי להרב גורביץ, חוברת קול תורה מ"ד ע' כז].
ולכאורה יש לבאר בזה, דהמזבח שבמשכן היה עליו תורת 'כלי', ולכך אינו חלק מגוף המשכן, ומשום הכי דווקא עליו יכלו להקטיר, בשונה ממזבח בית עולמים, שהיה זה גם מדיני הבית שיהא בו את מזבח הפנימי, ומשום הכי מהאי דינא יכלו להקטיר קטורת על מקומו.
והיינו, דהגם שמבואר בגמ' [כז, ב] דמזבח הפנימי יש לו דין כלי ביחס למזבח הנחושת שיש לו דין רצפה. אמנם יתכן, שבבית עולמים היה ב' דינים במזבח הפנימי, א' מדין כלי המקדש. ב' מדיני קדושת הבית שיהא בו את מזבח הפנימי, והרי זה בכלל ועשו לי מקדש, ומשום הכי בבית המקדש שיש קיום דין מדיני קדושת הבית שיהא בו את מזבח הסמים, להכי נתקדש גם מקומו, ויכולים להקטיר קטורת גם כשנעקר המזבח, וצ"ע.

[מרן המשגיח]

באמת אפשר בדוחק. אבל לא הבנתי איך שהזרת מסייע להאצבע.

מלמעלה ומלמטה הפירוש שמוחק בגודלו מצד העליון של אגרופו (על יד האצבע) ובזרת מצד התחתון (על יד הקמיצה), ולא צריך להביא את הזרת אל האצבע.