מסכת מנחות - הערות והארות פנינים ומרגליות

[ההוא דאמר]

מא, א
מהו קוטב החילוק בין ציצית לבגדי כהונה
תוד"ה תכלת, "והא דאמרינן פרק בא לו (גם זה שם) גבי בגדי כהונה שמקפלין אותן תחת ראשיהן דלאו דווקא [תחת ראשיהן אלא שלא כנגד ראשיהן] משום כלאים היינו בהצעה דלא דמי ללבישה דשרא רחמנא אבל גבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה".
וצ"ע, מאי שנא בין ציצית לבגדי כהונה, והלא גם בבגדי כהונה התיר ר"ת שלא בשעת עבודה לעיל בתוס': "ועוד אומר ר"ת דבגדי כהונה נמי. שלא בעידן עבודה שרו".

[שמואל דוד]

לו:

ואמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך והניח תפילין ואמרי ליה לשמרן קא בעי להו מר ואמר לי ״אין״ וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן הוא בעי קסבר הלכה ואין מורין כן

ולכאורה יש להוכיח מכאן שמותר לשקר בשביל זה.
אולם חשבתי לומר ש״אין״ אפשר לפרש בב׳ אופנים (א) אין- לא (ב) אין- כן
ודו״ק בזה.

[ההוא דאמר]

מא, ב
למה לא נאסר לבישת התכלת בזמן הזה?
מיתיבי טלית אין פוטר בה אלא מינה טלית שכולה תכלת מביא תכלת וד"א ותולה בה.
התעוררתי לגבי פולמוס התכלת בזמן הזה, מדוע לא יאסר לבישת התכלת הגם [אם נאמר] שיש סיכוי רב שזהו התכלת, מכל מקום מידי ספק לא יצאנו, וצא ולמד..
ואם כן צריך להאסר לבישת התכלת לשם מצוה, מצד לתא דאיסור 'בל תוסיף', דעל הצד שאין זה תכלת, אם כן לובש הוא מין שאינו קשור למצות תכלת, ומכוון בלבישתו לקיום מצות תכלת מה"ת.
ולפילפולא באתי.

[ההוא דאמר]

מא, א
יופי שכר מצות ציצית - האם עומד בסתירה לאל תהיו כעבדים על מנת לקבל פרס
ופליגא דמלאכא דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית של תכלת מה תהא עליה אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן.
וברבינו יונה [שערי תשובה ש"ג אות כב] ביאר טעם עונש שמים על ביטול המצוה, וז"ל: "וגם (פי' כמו אף על פי ) כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו. אף גם זאת (פי' כמו מכל מקום) אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענוש יענוש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דברי חיובה עליו. ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו".
וצ"ע, דמבואר שהתביעה על האדם, בכך שלא חמד יופי המצוה ושכרה, והלא משנה ערוכה שנינו באבות, "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס", ואם כן מדוע נתבע הוא בכך שלא חמד את שכרה של המצוה, וצ"ע.

[ביקורת תהיה]

״אין״ אפשר לפרש בב׳ אופנים: (א) אין - לא (ב) אין - כן.

הכתיב אמנם זהה, אך לא הקרי, כדלהלן:
כן – אִין.
לא – אַיִן, כמו 'היש בה עץ אם אין'.

[שמואל דוד]

הבנתי. אבל כמדומני שראיתי פעם מי שכתב כעי״ז במק״א.

[ביקורת תהיה]

וצ"ע, מאי שנא בין ציצית לבגדי כהונה.

מפורש בתוספות פרק כל הבשר:
וּמִיהוּ נִרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ לְחַלֵּק בֵּין טַלִּית שֶׁכָּל עִקַּר לְבִישָׁתָהּ לְצוֹרֶךְ הֲנָאָתוֹ, וּבֵין בִּגְדֵי כְּהוּנָּה שֶׁעִקַּר לְבִישָׁתָן לְצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה:

[ההוא דאמר]

יפה.
אבל לפי מה שמוכח בתוס' שלבגדי כהונה יש גדר של הותרה, ולכך הותר איסור כלאיים בבגדי כהונה, אף שלא בשעת עבודה [ואף לנוסח האחרונים עיין קובץ הערות ועוד שהוי הותרה מכח דחויה], מכל מקום חזינן שהאיסור כלאיים נדחה בבגד"כ, גם בצורה שאינה צורך עבודה.
ואם כן מאי שנא ציצית בלילה, שמותרת בכל צורה, היות ולמעשה הותר האיסור כלאיים בציצית והורחב, ואם כן מדוע לא נימא שגם האיסור דבגד"כ, כפי דחזינן שהורחב על לזמן שאינו שעת עבודה, אם כן יהא בו היתר גורף אף בצורה של הצעה.
ויש להגדיר בזה.

[לענין]

למי שזה מעניין אותו [אותי לא כל כך]-
פרק רביעי (התכלת, ודוק) מסתיים בדף ב"ן, חמישי בדף ס"ג, וששי בדף ע"ב.

[שמואל דוד]

הבנתי. אבל כמדומני שראיתי פעם מי שכתב כעי״ז במק״א.

B93F9767-757A-405A-86E6-D69204615FC2.jpeg (104.5 KiB) נצפה 11548 פעמים

[אהרן תאומים]

מה שהשיבותי בקצרה להרה"ג ר' שמואל דוד , ביתר הרחבה בבחינת דחב"ל כדאי להציץ ושוב אני שוטח בקשתי אנא הערותיכם או הארותיכם

[י. אברהם]

מא, ב וא"כ צריך להאסר לבישת התכלת לשם מצוה, מצד איסור 'בל תוסיף', דעל הצד שאין זה תכלת לובש מין שאינו קשור למצות תכלת, ומכוון למצות תכלת מה"ת.

עי' דעת נוטה ח"ב סי' רעט ובהערות

[ההוא דאמר]

מא, ב וא"כ צריך להאסר לבישת התכלת לשם מצוה, מצד איסור 'בל תוסיף', דעל הצד שאין זה תכלת לובש מין שאינו קשור למצות תכלת, ומכוון למצות תכלת מה"ת.

עי' דעת נוטה ח"ב סי' רעט ובהערות

אשתדל בל"נ לעיין,
חג כשר ושמח לכם ולכל חו"ר הדף היומי.

[י. אברהם]

הבנתי. אבל כמדומני שראיתי פעם מי שכתב כעי״ז במק״א.

B93F9767-757A-405A-86E6-D69204615FC2.jpeg

א"כ קשה כנ"ל גם על המגיה ביעב""ץ (וכבר הקשו עליו).

[שמואל דוד]

לז:

רש״י ד״ה הוה ציריא בידיה - מכה היתה לו אצל הקיבורת ״ונקרע״ חלוקו שם כדי שלא תדחק המכה והיו נראין התפילין דרך הקריעה

לכאורה הול״ל וקרע חלוקו. ועיין לקמן ד״ה במקום לך לאות איתמר - מקום שרוב בני אדם אין נראה לאחרים דהיינו קבורת ולעולם אם ״נקרע״ שרי

לכאורה קשה מדוע כתב בלשון בדיעבד ולא אמר ״קרע״.

[שמואל דוד]

הבנתי. אבל כמדומני שראיתי פעם מי שכתב כעי״ז במק״א.

B93F9767-757A-405A-86E6-D69204615FC2.jpeg

א"כ קשה כנ"ל גם על המגיה ביעב""ץ (וכבר הקשו עליו).

יישר כח. מי הקשה עליו?

[י. אברהם]

אינני זוכר את שם הספר
ע"י חיפוש קל תגיע אלי'

[אהרן תאומים]

לז:

רש״י ד״ה הוה ציריא בידיה - מכה היתה לו אצל הקיבורת ״ונקרע״ חלוקו שם כדי שלא תדחק המכה והיו נראין התפילין דרך הקריעה

לכאורה הול״ל וקרע חלוקו. ועיין לקמן ד״ה במקום לך לאות איתמר - מקום שרוב בני אדם אין נראה לאחרים דהיינו קבורת ולעולם אם ״נקרע״ שרי

לכאורה קשה מדוע כתב בלשון בדיעבד ולא אמר ״קרע״.

זה מה שרב אשי ראה שהחלוק נקרע שם והכוונה על המציאות שרואה שהחלוק נקרע ואינו יודע האם אמימר קרע בפועל , וגם יכול להיות שלקח חלוק שנקרע במקום זה בפעם אחר והשתמש בו עכשיו מפני המכה.

[שמואל דוד]

יישר כח

[אהרן תאומים]

מז ע"ב
רש"י ד"ה קדשים קלים. ממון בעלים הן ואין בהן מעילה אלא באימורים כדאמרינן בפ' כל הבשר בסופו (חולין דף קיז.) כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה:
כשרש"י מציין מראה מקום מדויק פרק כל הבשר בסופו, כוונתו שנעיין שם, ולהבדיל ממקומות שאין מציין מ"מ וכותב כדאיתא וכד', או שכותב רק שם המסכתא,
ואכן בעיון שם נגלה שיש עוד לימוד לענין זה של מעילה באימורין, וכך איתא שם בגמרא מנא הני מילי אמר ר' ינאי דאמר קרא {ויקרא ד-י} כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה , [ועל דבר זה] אמר לו ר' חנינא כעורה זו ששנה רבי {ויקרא ג-טז} כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וכו'
ע"כ.
הלימוד שמביא רב ינאי כתוב גם במסכת זבחים דף מ"ד ע"ב, והלימוד של רבי מופיע כמה פעמים בתמורה לב, בכריתות כג, מעילה טו, והמקום היחיד שמופיעים שני הלימודים יחד ושהגמרא מתבטאת בלשון מיוחדת בשאילה מדוע צריכים לימוד נוסף אחרי דברי רבי וכי הם אינם טובים, וע"כ מביא רש"י מקום זה ע"מ שנעיין שם ונראה את ב' הלימודים וישוב הגמרא מדוע צריכים את שניהם

[ההוא דאמר]

מז, ב
הוכחה דאין איסור דלא יחשב במחשבת שלא לשמה
בעא מיני' ר' ירמי' מר' זירא כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שיזרוק דמן שלא לשמן להתיר בשר באכילה.
יש לעיין, הלא יש איסור לדעת הרמב"ם וסייעתו לחשוב מחשבת שלא לשמה, מהאי קרא דלא יחשב, ואם כן היאך יותר לעבור על איסור לצורך גרימת היתר אכילה לבשר.
דהנה כתב הרמב"ם [פט"ו מפסוהמ"ק ה"ג]

"אסור לחשב בקדשים מחשבה שאינה נכונה כמו שיתבאר, לפיכך זבח ששחטו שלא לשמו, או מנחה שקמצה שלא לשמה, בין בזדון בין בשגגה חייב להשלים שאר עבודות לשמן, אפילו שחט וקבל והוליך במחשבת שינוי השם חייב לזרוק במחשבה נכונה".

ולהלן [שם פי"ח, ה"א - ב] כתב דהוי משום איסורא דלא יחשב, וז"ל,

"כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים, הרי זה עובר בלא תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב: מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה. שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים, ואף על פי כן אינו לוקה שאין המחשבה מעשה".

מבואר אם כן בדעת הרמב"ם, דאף במחשבת שלא לשמה איכא איסורא.
ובמנחת אברהם [זבחים כט, א] הביא בשם הגרי"ד זצ"ל, שלמד פשט בדברי הרמב"ם, דלא בעינן שיחול בפועל הפסול, אלא עצם המחשבה הגרועה של של"ל פוסלת, ונפק"מ אם חוזר ומחשב של"ל.
וכן מבואר ברש"י ריש זבחים דאיתא התם בגמ' [ב, ב] איתא, "ונדבה מי שרי לשנויי בה", וברש"י פירש, "ונדבה מי שרי לשנויי בה. וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ' שני (לקמן ד' כט:) אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב". ומבואר מדברי רש"י דקרא דלא יחשב קאי גם על מחשבת שלא לשמה.
והנה בקובץ שיעורים [ח"ב כב, אות ה'] דייק בדברי רש"י ריש מנחות [ב, ב ד"ה ונדבה מי שרי לשנויי בה] - והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג) שתהא זביחה לשם שלמים".
והנה במנחות לא פירש רש"י מהאי קרא דלא יחשב. והיינו, משום דס"ל דקרא דלא יחשב אינו אלא על מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו ולא במחשבת שלא לשמה. וכן מוכח בדברי הרמב"ן בסה"מ .
ולכאורה מסוגיין, הוי ראיה כדעת הסוברים שאין איסור במחשבת שלא לשמה, וצ"ע.
או דהוי הוכחה דלא כהגרי"ד, ונימא דמחשבת שלא לשמה אסורה, רק אם פוסלת ומפסידה את הקרבן, ובסוגיין ע"י מחשבת של"ל הרי הבשר מותר לאכילה.

[שמואל דוד]

מג:

ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן כו׳

צע״ק בסדר הגמרא.
מדוע הקדים תפילין של ראש לשל יד. ומדוע הקדים תפילין לציצית.

[ההוא דאמר]

פתקא טבא,
יתכן שמדובר לפי סדר החשיבות מלמעלה למטה, דתש"ר חשובה יותר מתפילין של יד, וכן תפילין מציצית, [דהלא מתעטפים בטלית ולאחר מכן בתפילין מדין מעלין בקודש].

[ההוא דאמר]

מב, א
העושה סוכה לעצמו אומר ברוך... שהחיינו וכו'. בא לישב בה אומר ברוך.. וצונו לישב בסוכה.
גירסת השיטה מקובצת על אתר, "נכנס לישב בה אומר וכו'".
וצ"ע, מה בא השיטה מקובצת לשנות.
והיה מקום לדון, שכוונת השיטה מקובצת שצריך לברך מתחילת כניסתו, על מנת שתהא ברכה גם על הכניסה.
אמנם לפי זה יסתרו דברי השיטה מקובצת למה שכתב בפירושו לברכות [יד, ב]

ואף על גב דאמרינן כל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן איכא למימר כיון דתפלין מצותן כל היום והיא מצוה נמשכת הרי הוא כמברך עליהן עובר לעשייתן דמכל מקום עדיין לא נגמרה המצוה ועדיין היא קיימת ועתידה. ואף על פי שכבר עשה קצתה מהניא ברכה לשעבר ולהבא. ודכותה בסוכה שמנהגנו לישב בה קודם ברכה ועושין קדוש ואחר כך מברכין שכיון שהיא מצוה נמשכת ועתידה עדיין הרי הוא כמברך עובר לעשייתה

, וצ"ע.
אודה למי שיאיר את עיניי.

[שמואל דוד]

פתקא טבא,
יתכן שמדובר לפי סדר החשיבות מלמעלה למטה, דתש"ר חשובה יותר מתפילין של יד, וכן תפילין מציצית, [דהלא מתעטפים בטלית ולאחר מכן בתפילין מדין מעלין בקודש].

יישר כח. וע״ע בספר שו״ת ראש אריה סימן ג. וע״ע קונטרוס עץ הגן דרושים לתפילין.

[שמואל דוד]

מב, א
העושה סוכה לעצמו אומר ברוך... שהחיינו וכו'. בא לישב בה אומר ברוך.. וצונו לישב בסוכה.
גירסת השיטה מקובצת על אתר, "נכנס לישב בה אומר וכו'".
וצ"ע, מה בא השיטה מקובצת לשנות.

עיין דק״ס.

[ההוא דאמר]

מט, א
תדיר ומקודש - בסתירה לכלל של אין מעבירין על המצוות
אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר או דלמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש.
צ"ע, אמאי יש צד שנשמור את הקרבנות למוספי מחר, והלא קיי"ל דאין מעבירין על המצוות, וכיון שישנה לפנינו מצות הקרבת התמידין היאך נבטלנה, לצורך קרבן עתידי.

[ההוא דאמר]

מז, ב
הוכחה דאין איסור דלא יחשב במחשבת שלא לשמה
בעא מיני' ר' ירמי' מר' זירא כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שיזרוק דמן שלא לשמן להתיר בשר באכילה.
יש לעיין, הלא יש איסור לדעת הרמב"ם וסייעתו לחשוב מחשבת שלא לשמה, מהאי קרא דלא יחשב, ואם כן היאך יותר לעבור על איסור לצורך גרימת היתר אכילה לבשר.

ויש לבאר בב' אופנים, או שהיות ובטל דין הקרבת כבשי עצרת, כיון דאבד הלחם ואינו ראוי להקרבה, אם כן אין בזה מחשבת שינוי, היות ואינו משנה את דינו, כיון דאינו מיועד כעת להקרבה.
או דיש לומר בנוס"א, שהאיסור להרמב"ם הוא לחשוב מחשבה שאינה נכונה, והמדד למחשבה שאינה נכונה, היא בכך שהיא צריכה לפסול את הקרבן, הגם שבפועל לא תפסלנו [כגון שכבר חשב אחר שלא לשמה בתחילת עבודת הקרבן], ואולם שאני בנידון דנן דע"י מחשבת של"ל מותר הבשר באכילה, אם כן מהווה הדבר סימן שאין מחשבת שלא לשמה מוגדרת כמחשבה שאינה נכונה, וכפי שחזינן שאינה פוסלת את הקרבן, ואות הוא על כך שאין זה בכלל מחשבה שאינה נכונה, ודוק.

[ההוא דאמר]

מח, א- ב
קושיא מהדין דבתר מעיקרא אזלינן
והתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאין מודה רבי אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו וכו' ור' יהושע אומר אף יטמאנה ביד שאני התם דלטומאה קא אזלא.
יש להעיר, מדוע נחשב שהתרומה עומדת להיטמאות, והלא הגמ' מסתפקת [ב"ק יז, ב] הזורק חץ על כלי, אם אזלינן בתר מעיקרא או בתר תבר מנא, וכאן משמע שאזלינן בתר תבר מנא ומחשבינן ליה לתרומה כטמאה, וצ"ע.
עוד יש לדון, אם זה שייך לכלל של כל העומד ליזרק כזרוק דמי.

[ההוא דאמר]

מח, א
האם לקרבן שנשחט בשבת והוקטרו אימוריו במוצ"ש - יש שם קרבן שבת
ברש"י כתב וז"ל: לימא עמוד וחטא. יזרוק בשבת לכתחילה: בשביל שתזכה. להקטיר אימורין לערב ותאכל בשר ואמאי אמר לא יזרוק ונפסל הדם בשקיעת החמה: עמוד חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרינן. כגון כבשים דזוכה בהן בו ביום.
צ"ת, דהלא בפשוטו קרבן שנשחט בשבת, אף אם אימוריו קרבים בלילה, מכל מקום יש לו שם של קרבן שבת הגם שקרב הוא בפועל במוצ"ש, ואם כן מדוע נחשב הדבר שחוטא בשביל לזכות למחר, והלא יש על הקרבן שם קרבן שבת, וצ"ב.

[ביקורת תהיה]

יש להעיר, מדוע נחשב שהתרומה עומדת להיטמאות, והלא הגמ' מסתפקת [ב"ק יז, ב] בזרק כלי מראש הגג, אם אזלינן בתר מעיקרא או בתר תבר מנא, וכאן משמע שאזלינן בתר תבר מנא ומחשבינן ליה לתרומה כטמאה, וצ"ע.

אין התרומה נחשבת כמי שנטמאה כבר, אלא ס"ל לרבי יהושע 'כֵּיוָן דְּסוֹפָהּ לְאִבּוּד שְׁרִי לְטַמּוּיָהּ בַּיָּד'; ומדבריו למד רבי מאיר בפ"ק דפסחים 'שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַּפֶּסַח'.

[שמואל דוד]

פתקא טבא,
יתכן שמדובר לפי סדר החשיבות מלמעלה למטה, דתש"ר חשובה יותר מתפילין של יד, וכן תפילין מציצית, [דהלא מתעטפים בטלית ולאחר מכן בתפילין מדין מעלין בקודש].

יישר כח. וע״ע בספר שו״ת ראש אריה סימן ג. וע״ע קונטרוס עץ הגן דרושים לתפילין.

ע״ע רמב״ם הלכות סת״ם ובספר הליקוטים ומפתח שם.

[ההוא דאמר]

יש להעיר, מדוע נחשב שהתרומה עומדת להיטמאות, והלא הגמ' מסתפקת [ב"ק יז, ב] בזרק כלי מראש הגג, אם אזלינן בתר מעיקרא או בתר תבר מנא, וכאן משמע שאזלינן בתר תבר מנא ומחשבינן ליה לתרומה כטמאה, וצ"ע.

אין התרומה נחשבת כמי שנטמאה כבר, אלא ס"ל לרבי יהושע 'כֵּיוָן דְּסוֹפָהּ לְאִבּוּד שְׁרִי לְטַמּוּיָהּ בַּיָּד'; ומדבריו למד רבי מאיר בפ"ק דפסחים 'שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַּפֶּסַח'.

יישר כח, להרב המאיר ביקרו.

[שמואל דוד]

מג.

וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר (דברים כב, יב) אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים

יש לעיין במקום שהנרות דולקות האם יש חיוב ציצית, שהרי יש מיעוט ״וראיתם״ וא״כ כל זמן שרואים לכאורה יש חיוב ציצית וצ״ע בזה.
(עיין חת״ס בהגהות לשו״ע אורח חיים יח)

[ההוא דאמר]

עיין דברים נפלאים באריכות, בשו"ת הר צבי (סי' יב') להגרצפ"פ.

[שמואל דוד]

עיין דברים נפלאים באריכות, בשו"ת הר צבי (סי' א') להגרצפ"פ.

חלק א?

[אביר הרועים!]

לז:

רש״י ד״ה הוה ציריא בידיה - מכה היתה לו אצל הקיבורת ״ונקרע״ חלוקו שם כדי שלא תדחק המכה והיו נראין התפילין דרך הקריעה

לכאורה הול״ל וקרע חלוקו. ועיין לקמן ד״ה במקום לך לאות איתמר - מקום שרוב בני אדם אין נראה לאחרים דהיינו קבורת ולעולם אם ״נקרע״ שרי

לכאורה קשה מדוע כתב בלשון בדיעבד ולא אמר ״קרע״.

עיי' ב"ב קסח: "נקרע קרע של ב"ד נתקרע קרע שאינו של ב"ד" מבואר שנקרע היינו בכוונה ונתקרע בלא כוונה. [שם איירי שב"ד קרעו השטר כי הוא פסול]

[אביר הרועים!]

מח.
בתוד"ה חטא בשבת הקשו 'תימה יזרוק כדי לאוכלן חי' ובעוניי לא הבנתי שהרי אי אסור לאכול הבשר קודם הקטרת אימורין [פסחים נט:] וא"א להקטיר אימורין בשבת.

מט:
ברש"י ד"ה ושמע מינה כתב דמוספי שבת עדיפי מדיו"ט. וצ"ע דבזבחים צ. מבואר שמוספי ר"ה מקודש יותר משבת ואפי' מוספי ר"ח.

[ההוא דאמר]

עיין דברים נפלאים באריכות, בשו"ת הר צבי (סי' א') להגרצפ"פ.

חלק א?

כמדומני. [או"ח סי' א'].

[ההוא דאמר]

מח.
בתוד"ה חטא בשבת הקשו 'תימה יזרוק כדי לאוכלן חי' ובעוניי לא הבנתי שהרי אי אסור לאכול הבשר קודם הקטרת אימורין [פסחים נט:] וא"א להקטיר אימורין בשבת.

יתכן שזה נחשב כנאבדו האימורין, ששוב אינן מעכבין באכילה, וצ"ע.