דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:דורשי יחודך כתב:נכון. אז השאילה גם לשיטה זו, מהו יסוד הפסול של סוכה גזולה?
היסוד הוא מצווה הבאה בעבירה! אסביר כוונתי: שמואל לית ליה ה"כלל" של מהב"ע, אבל מודה הוא במצוות מסוימות, אשר בהן גילתה התורה לפסול מצד העבירה, והיינו סוכה גזולה, ע"ד לשון הרמב"ן הנ"ל בהמשך:הכוונה, חוץ מהני דכתיבי בהו מיעוטי, שאכן נפסלות מפני העבירה.אבל העיקר שנ"ל שמצוה הבאה בעבירה פסולה דרבנן היא, ואקרא דקבלה מיסמיך ליה, הא מדאורייתא יצא, חוץ מהני דכתיבי בהו מיעוטי...
אני שומע, ברמב"ן זה אכן כך, ברא"ה לא משמע כן, בריטב"א אולי.
האם גם בתוס' תגיד כך? הלא שם אין רמז לזה שכאן יש גילוי למהב"ע.
באמת, שֵם "מצווה הבאה בעבירה", הינו מעט מטְעה, היות וכעת אומרים דרך כלל שאין מהב"ע פסולה, אלא שישנם מצוות מסוימות, אשר בהן הקפידה התורה ופסלתם, אם באו בעבירה.
הרי התוספות, רא"ה וריטב"א, לא נחיתי כלל, לבאר גדר ויסוד הדין. לכן לדעתי, אין לדייק כלום מסתימתם בדבר.
אגב, ראה חדושי הר"ן לפסחים:
אבל הרמב"ן ז"ל אמר דמתניתי' ודאי הלכתא היא, דאפי' לרבנן אין יוצאין בטבל משום דהויא ליה מצוה הבאה בעבירה, ודמפקינן לן מקרא אליבא דר"ש, היינו משום דפסול מצוה הבאה בעבירה - פסולה דרבנן הוא, כדמשמע התם בפ' לולב הגזול, דסמכי לה מדברי קבלה, דכתיב והבאתם גזול, מ"ה אמרי' דלר"ש הוי פסולא דאורייתא, וה"ט נמי דמצרכינן קראי לסוכה גזולה וציצית גזול, אבל אין הכי נמי, שבכל המצות כולן יש בהן דין מצוה הבאה בעבירה...
אגב צ"ב לפי מהלך זה שמפורש עכ"פ ברמב"ן, מדוע א"כ לרבנן שקרקע אינה נגזלת, התוקף את חבירו מסוכתו יצא, וכי אין כאן עבירה, ומדוע תלוי השם "מהב"ע" אם קרקע נגזלת או לא?
לענ"ד, למ"ד קרקע אינה נגזלת, אין התוקף כ"א בגדר בעל "מידות רעות", אפשר "מושחת" וכיו"ב (אשר ודאי צריך למוסר של שפתיים דולקות...) אבל "גזל" אין כאן!