לא הבנתי את הפשט.
אפשרות ראשונה, שיאמרו הבריות שאם זונות, שכ"א רוצה שיבואו אליה, אעפ"כ מחניפות ומפרכסות זא"ז כיוון שאינה יכולה לפרכס עצמה, א"כ ת"ח, אע"פ שמתכבד אחד בקלון חבירו, כמ"ש בגמרא ברכות וישמחו בי חבירי, אעפ"כ מחניפים ומסכימים זל"ז, שאחרת לא יישמעו גם דבריו שלו, וממילא שהיית עימנו והסכמת למעשינו, עכשיו שאתה מערער יהיה ביזוי כבוד ת"ח, שיאמרו שמקודם החנפת לנו.
אפשרות שניה. שיאמרו הבריות שאם זונות, שכ"א רוצה שיבואו אליה דווקא, אעפ"כ יש ביניהן שלום ורעות, שכ"א מפרכסת ומייפה את חברתה, כ"ש שת"ח, שמרבים שלום בעולם, צריכים לנהוג כבוד זב"ז. ואם לא היית עימנו ולא הסכמת למעשינו, אז ודאי שיש לך רשות לחלוק עלינו. אבל אחרי שהיית והסכמת, יאמרו הבריות דשלא כדין אתה מערער, ומאהבת המחלוקת והניצוח, והשתא אפילו זונות מפרכסות זא"ז וכו'.
או שהפשט שונה לחלוטין?