ברכות ל. האם פעם לא התפללו בציבור בבית המדרש כמו בימינו

[בריה נמוכה]

הגמ' אומרת בברכות ל.

מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלו והדר נפקא לפרקא רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד

רש"י כותב

רב אשי - היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו:

בהדי צבורא - בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין אי נמי בהדי צבורא כמו שהוא יושב בתוך הצבור כלומר שאינו יוצא וכי הוה אתי לביתי' חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו:

מה ההסבר בדברי הגמ' ורש"י
ואני לא מצליח להבין האם לא התפלל ברוב עם כמו בימינו,
ואיך כן היתה צורת התפילה ?

[HaimL]

נראה מכאן שלא היו מתפללים בציבור בעידנא דפירקא, ויש לומר הטעם משום ברייתא דבסמוך ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה, דאדם בהול על שאלתו, וא"י לכוון בתפילה, ולכן היו ממתינים עד שידרשו להם במה ששאלו, וכ"א שדרשו לו בשאלתו היה נשמט ומתפלל יחידי. ואכתי יש לתמוה אמאי לא המתינו עד שיתקבצו עשרה עשרה מהנשמטים, וי"ל דס"ל דאין להמתין לקיבוץ עשרה היכא דאינו קבוע אלא פלוני נשמט ויוצא ופלוני נשמט ויוצא, ולאו סמכא דעתייהו.